בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז הרשיע נהג שנכנס לצומת ברחובות באור אדום ופגע באישה שחצתה מעבר חציה על קלנועית, וקבע כי לצורך תקנות התעבורה יש לראות ברוכב קלנועית "הולך רגל". לצד זאת, השופטת שירי שפר קיבלה חלק מרכזי מטענת ההגנה וקבעה כי המדינה לא הוכיחה שהחבלות הקשות שאובחנו אצל הנפגעת רק באשפוז שני, כמה שעות לאחר ששוחררה מבית החולים, נגרמו בתאונה. בית המשפט קבע כי הנהג אחראי לתאונה ולשבר בכתף שאובחן באשפוז הראשון, אך אינו אחראי לשורת החבלות שאובחנו רק באשפוז השני.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום, באוקטובר 2022 בשעה 8:00 לערך נהג הנאשם ברחוב האצ"ל ברחובות והתקרב לצומת מרומזר. האור האדום בכיוון נסיעתו דלק כבר חמש שניות. באותה עת חצתה הנפגעת את הכביש במעבר החציה כשהיא רכובה על קלנועית. הנאשם נכנס לצומת, לא הבחין בה בזמן ופגע בה.
לאחר התאונה פונתה הנפגעת למרכז הרפואי קפלן. באשפוז הראשון אובחן שבר מרוסק בכתף ימין, והיא שוחררה לביתה בשעה 11:54. כמה שעות לאחר מכן פונתה שוב לבית החולים בעקבות חולשה, הקאות ואירוע שבו נמצאה על רצפת המטבח ללא יכולת לקום. בבדיקות שנערכו באשפוז השני אובחנו שברים מרובים בצלעות, חזה דם קטן, עיוות משמעותי של בית החזה, פגיעה בכבד וממצאים נוספים. בהמשך אשפוזה הידרדר מצבה, וב-13 בנובמבר 2022 נקבע מותה. כתב האישום לא ייחס לנאשם את גרימת מותה.
בתחילת ההליך כפר הנאשם באחריות לתאונה, במעמדה של הנפגעת כהולכת רגל ובחבלות שיוחסו לו. לאחר שנשמעו שני עדי תביעה הוא צמצם את הכפירה והודה כי נהג ברשלנות, עבר באור אדום, גרם לתאונה ופגע בנפגעת במעבר החציה. הוא הודה גם באחריות לשבר בכתף שאובחן באשפוז הראשון. המחלוקת שנותרה עסקה בשתי שאלות: האם מי שנוהג בקלנועית במעבר חציה נחשב להולך רגל, והאם ניתן לייחס לתאונה גם את החבלות שאובחנו רק באשפוז השני.
המאשימה טענה כי קלנועית היא חריג לכלי רכב רגיל וכי מבחינה תכליתית היא דומה לכיסא גלגלים או עגלת נכים. לטענתה, העובדה שהדין מאפשר תנועת קלנועית על מדרכה ומגביל את נסיעתה בכביש מחזקת את המסקנה כי המשתמש בה זכאי להגנה של הולך רגל. ביחס לחבלות טענה המדינה כי התיעוד הרפואי קושר את מצבה של הנפגעת לתאונה וכי האבחון המאוחר אינו מנתק את הקשר הסיבתי.
ההגנה טענה מנגד כי "מי שנוהג בקלנועית אינו הולך רגל", משום שהתקנות עצמן משתמשות במונח "נוהג" ומגדירות קלנועית כרכב מנועי בעל מאפיינים מיוחדים. ביחס לחבלות המאוחרות הודגש כי הנפגעת שוחררה לאחר האשפוז הראשון, שהתה כמה שעות מחוץ לבית החולים ובשלב מסוים נמצאה על הרצפה. לטענת ההגנה, ללא חוות דעת רפואית אי אפשר לקבוע שהשברים והפגיעות שנמצאו מאוחר יותר נגרמו בתאונה ולא באירוע אחר שהתרחש לאחר השחרור.
השופטת שפר קיבלה את עמדת המדינה בשאלת הקלנועית. היא בחנה את הוראות התקנות וקבעה כי אף שקלנועית מוגדרת ככלי רכב מנועי, השימוש בה דומה מבחינה מהותית לתנועת הולך רגל: אין צורך ברישוי או ברישיון נהיגה, מותר לנסוע בה על מדרכה, ובדרך כלל אסור לנסוע בה בכביש למעט לצורך חצייה או במקרים מיוחדים.
פסק הדין הסתמך גם על פסיקה קודמת שבה נקבע כי תכלית ההסדר היא להשוות את המשתמש בקלנועית להולך רגל מבחינת בטיחות. השופטת כתבה כי "הקלנועית ממלאת את אותה פונקציה של כיסא גלגלים או עגלת נכים, ולכן הנוהג בה הוא בגדר "הולך רגל" החוצה במעבר". לכן נקבע כי הנאשם הפר גם את החובה המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה.
בעניין החבלות המאוחרות הגיעה השופטת למסקנה הפוכה. היא קבעה כי המדינה, שעליה הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי, לא הציגה חוות דעת רפואית או עדות מומחה שתסביר כיצד החבלות הרבות שאובחנו רק באשפוז השני נגרמו כבר בתאונה אך לא התגלו באשפוז הראשון.
בית המשפט עמד על כך שבאשפוז הראשון הנפגעת נבדקה בידי שלושה רופאים ועברה חמישה צילומים, לרבות צילום חזה, ובכל זאת אובחן רק השבר בכתף. שעות לאחר מכן, כשבנה חזר לבית, הוא מצא אותה על הרצפה. לפי הכרעת הדין, האפשרות שהחבלות הנוספות נגרמו בנפילה בבית או באירוע אחר במהלך אותן שעות "לא נשללה".
השופטת הוסיפה כי האופן שבו טופלה הנפגעת ושחרורה מבית החולים יצרו "קושי ראייתי משמעותי" ולכל הפחות עמימות סיבתית שלא הוסברה על ידי המאשימה. היא דחתה את טענת המדינה שלפיה היה על הנאשם להוכיח שהחבלות לא נגרמו בתאונה, וקבעה כי גישה כזאת הופכת את נטל ההוכחה. הנטל להראות קשר סיבתי בין הנהיגה הרשלנית לבין כל אחת מן החבלות נשאר על התביעה.
גם טענת "הגולגולת הדקה" נדחתה. בית המשפט קבע כי העיקרון אינו פותר את בעיית הקשר הסיבתי, משום שלא נטען ולא הוכח שהחבלות המאוחרות נבעו מרגישות או ממחלות רקע שהיו קיימות לפני התאונה. עוד צוין כי עצם העובדה שהמדינה לא ייחסה לנאשם את מות הנפגעת, אף שהיא נשארה באשפוז רצוף עד מותה לאחר האשפוז השני, מחזקת את המסקנה שקיים קושי ממשי בקישור כל מה שאירע לאחר השחרור הראשון לתאונה.
בסיכום הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ובהן נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור אדום וסיכון הולך רגל במעבר חציה. נקבע כי הוא אחראי לתאונה ולשבר בכתף שאובחן באשפוז הראשון, אך אינו אחראי לחבלות הנוספות שתוארו בכתב האישום ואובחנו רק לאחר האשפוז השני, מאחר שהקשר הסיבתי אליהן לא הוכח מעבר לספק הנדרש.
ת"ד 9292-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.