בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע גזר 14 חודשי מאסר בפועל ועוד עשר שנות פסילת רישיון נהיגה על נהג שהורשע בפעם הרביעית בנהיגה בזמן פסילה, לאחר שנהג תחת השפעת אלכוהול ונמלט משוטרים. הפסילה החדשה תחל רק לאחר שחרורו מן המאסר ותצטבר לכל פסילה אחרת התלויה נגדו. בית המשפט קבע כי אם בעתיד יבצע עבירה נוספת שתפעיל את סעיף 40א לפקודת התעבורה, הדבר יחייב פסילה לצמיתות.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום שבו הודה הנאשם, בדצמבר 2025, בסביבות השעה 2:48 בלילה, הוא נהג ברכב ברחוב אברהם אבינו בבאר שבע כשהוא תחת השפעת אלכוהול ובזמן שפסילת רישיונו לעשר שנים, שהוטלה עליו בשנת 2022, עדיין בתוקף. שוטר הורה לו לעצור באמצעות פנס, אך הוא המשיך בנסיעה והשוטר נאלץ לזוז לאחור כדי שלא להיפגע מהרכב.
הנאשם המשיך בנסיעה ולא ציית לשוטרים שרדפו אחריו תוך הפעלת אורות כחולים וכריזה. הוא נעצר רק לאחר שפנה לרחוב ללא מוצא. מיד לאחר עצירת הרכב עבר ממושב הנהג למושב הנוסע האחורי. בעקבות הודאתו הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לשוטר במדים, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח בתוקף.
המדינה ביקשה לקבוע מתחם של שישה עד 24 חודשי מאסר בפועל ולפסול את הנאשם לצמיתות. בטיעוניה הודגש כי מדובר בפעם הרביעית בתוך עשור שבה הוא נוהג בזמן פסילה, וכי בתיק קודם כבר נגזרו עליו תשע חודשי מאסר בפועל ועשר שנות פסילה, אך גם אלה לא הרתיעו אותו. המדינה ביקשה שלא לתת משקל לשיקולי שיקום ולגזור ענישה מרתיעה.
ההגנה ביקשה להקל. הסנגור תיאר נאשם נשוי ואב לשלושה, בעל רצף תעסוקתי לפני מעצרו, וטען כי הרקע להסתבכויותיו קשור לחברה שולית ולהתמכרות. לדבריו, הנאשם ביקש להשתקם וניסה להשתלב בקהילה טיפולית, אך הוצא ממנה בשל עבירת משמעת. הסנגור הגדיר את מצבו כ"דלת מסתובבת" וביקש לחרוג לקולה ממתחם הענישה או להציב את העונש בתחתיתו, וכן להמליץ לשירות בתי הסוהר לשלב את הנאשם בטיפול בתחום האלכוהול והתעבורה.
בית המשפט קבע כי נהיגה בזמן פסילה היא עבירה חמורה הפוגעת הן בבטיחות משתמשי הדרך והן בכיבוד שלטון החוק. במקרה הנוכחי חומרת המעשים הועצמה בכך שהנאשם נהג בזמן פסילה ממושכת, תחת השפעת אלכוהול, לא ציית לשוטר ונמלט במרדף רכוב. על רקע הפסיקה והנסיבות קבע בית המשפט מתחם מאסר של שמונה עד 24 חודשים.
ביחס לפסילה, המדינה ביקשה פסילה לצמיתות כבר בתיק הנוכחי. בית המשפט קבע כי קיים ספק אם ניתן לעשות זאת משום שבתיק הקודם לא צוין במפורש שהפסילה לעשר שנים הוטלה מכוח סעיף 40א לפקודת התעבורה. בשל הספק הזה לא הורה בית המשפט על פסילה לצמיתות, וקבע במקום זאת מתחם פסילה של שש עד 12 שנים.
עברו התעבורתי של הנאשם קיבל משקל מרכזי. לפי גזר הדין, לחובתו 15 הרשעות תעבורה קודמות, ובהן שלוש עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, שלוש נהיגות תחת השפעת אלכוהול או סמים ואי ציות נוסף לשוטר. בית המשפט תיאר את העבר ככבד מאוד ביחס לוותק הנהיגה, והדגיש כי מאסר בפועל של תשעה חודשים ופסילה ממושכת שהוטלו בעבר לא מנעו את הישנות העבירות.
לזכות הנאשם נזקפה הודאתו המלאה בכל עובדות כתב האישום, ללא תיקון וללא הסדר טיעון. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להצדיק הצבת העונש בחלקו הנמוך של המתחם נוכח רצף העבירות והסיכון שנוצר.
פרק נפרד בגזר הדין עסק בשיקום. מהמסמך עולה כי גם העבירה הנוכחית וגם עבירות קודמות היו קשורות לשימוש באלכוהול. במהלך הליך המעצר ניתנה לנאשם הזדמנות לצאת ממעצר לקהילה טיפולית סגורה לצורך גמילה ושיקום. הוא שהה במסגרת זמן קצר, הפר את כללי המקום ועזב אותה, ולאחר מכן הסגיר את עצמו למשטרה ונעצר מחדש.
בית המשפט דחה את הטענה שלפיה לתושבי רהט קשה להשתלב בבית משפט קהילתי, וציין כי קיימים משתתפים מרהט המתנהלים בהצלחה במסגרת זו. ביחס לנאשם עצמו נכתב כי לא היה בשל להליך שיקומי בעת מעצרו וכי "ניסיון בית המשפט ובא כוחו לתת לו הזדמנות שיקומית מחוץ לכלא – כשל". לכן נקבע שאין הצדקה לתת משקל ממשי לשיקולי שיקום בשלב גזירת הדין.
למרות זאת, בית המשפט לא סגר את הדלת בפני טיפול בעת המאסר. מאחר ששירות המבחן ציין שקיים לנאשם פוטנציאל שיקומי, התקבלה בקשת ההגנה להמליץ לשירות בתי הסוהר לשלב אותו במסגרת טיפולית או שיקומית במהלך ריצוי המאסר, כדי לאפשר גמילה מאלכוהול ותהליך לחזרה למסלול חיים נורמטיבי.
בקביעת משך המאסר צוין כי מדובר בנאשם רצידיביסט שחוזר פעם אחר פעם לנהיגה בזמן פסילה ותחת השפעת אלכוהול. בית המשפט הדגיש כי בתיק הנוכחי מדובר גם בבריחה נוספת משוטרים. לאחר שתשעת חודשי המאסר שנגזרו בעבר לא הביאו לשינוי, נקבע כי העונש צריך להיות באמצע המתחם ולא בתחתיתו, ולכן נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.
בנוסף נגזרו עשר שנות פסילה נוספות, שיימנו ממועד שחרורו מן המאסר ובמצטבר לכל פסילה אחרת. בית המשפט קבע שהפסילה החדשה היא מכוח סעיף 40א לפקודת התעבורה, והבהיר שעבירה נוספת שתפעיל את הסעיף תחייב פסילה לצמיתות. כן הוטלו תשעה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך 10,000 שקל להימנע מעבירות מסוימות של נהיגה בפסילה או בשכרות במשך שנתיים לאחר השחרור.
פל"א 13960-12-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.