בית משפט השלום בתל אביב קבע כי עיריית אילת, חברת הביטוח איילון והתוקף נושאים באחריות לנזקיו של צעיר שנדקר בפארק שחמון בשנת 2015, וחייב אותם לשלם לו 92,500 שקל. השופט הבכיר מנחם מריו קליין קבע כי התוקף אחראי למעשה האלימות, וכי גם העירייה התרשלה בפיקוח על פארק שהוגדר בפסק הדין כמקום שבו היו אירועי הפרות סדר ואלימות.
התובע, יליד 1998, נפגע באירוע דקירה ב-21 בספטמבר 2015 בפארק שחמון באילת. בתביעתו טען כי "הפארק היה מקום מועד לפורענות ואלימות" וכי העירייה לא הפעילה סיורים, פיקוח ואמצעי הרתעה מספקים. הנתבע הראשון הורשע בהליך פלילי בגין הדקירה. בתביעה האזרחית נטען כי לצד אחריותו של התוקף, גם עיריית אילת אחראית משום שלא נקטה אמצעי אבטחה ופיקוח מספקים במקום, וכי חברת איילון מבטחת את אחריות העירייה.
התוקף טען כי מדובר היה בקטטה אלימה הדדית וכי יש לייחס לתובע אשם תורם מלא. העירייה וחברת הביטוח ביקשו לדחות את התביעה נגדן וטענו כי "פארק שחמון אינו מקום מסוכן אלא פארק ענק שבו מבלים מאות בני נוער וילדים באופן קבוע ללא אירועי אלימות חריגים", וכי מצלמות אינן יכולות לכסות כל נקודה בפארק.
בית המשפט בחן את העדויות ואת הראיות הנוגעות לאירועים בפארק ולמערך הפיקוח. בפסק הדין נקבע כי העירייה חבה חובת זהירות כלפי המשתמשים בפארק, וכי בנסיבות המקרה הייתה גם חובת זהירות קונקרטית. השופט כתב כי "פארק שחמון הינו מקום המועד לפורענות בו עושים הצעירים ככל העולה על רוחם", וקבע כי המידע שהיה בידי העירייה על המתרחש במקום חייב אותה לנקוט אמצעים סבירים.
עוד נקבע כי "על העירייה היה לצפות כי יגרם נזק ולפעול באמצעים סבירים למניעתו". בית המשפט בחן את היקף המצלמות ואת הפיקוח במקום וקבע כי לא הוכח מערך מספק של נוכחות, סיור או פיקוח שהיה מותאם לסיכון שנוצר בפארק.
מנגד, בית המשפט דחה את הטענה שיש לייחס לתובע אשם תורם. לאחר בחינת השתלשלות האירוע נקבע כי במפגש השני בין הצדדים התוקף ואדם נוסף הם שיזמו את העימות והתקיפה, ולכן לא הוכח שהתובע תרם באשמתו לנזק שנגרם לו.
לעניין הנזק, נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת של 20.95% ונכות תפקודית של 15%. בית המשפט העריך הפסדי שכר ופנסיה בסך 250 אלף שקל, עזרת צד שלישי בסך 10,000 שקל, הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 10,000 שקל וכאב וסבל בסך 100 אלף שקל. מנגד הובאו בחשבון תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 769,985 שקל, כך שהתביעה נבלעה בתגמולים.
למרות זאת, בהתאם להסדר המשפטי שנדון בפסק הדין, נקבע שהתובע זכאי ל-25% מסכום הנזק, שהם 92,500 שקל. כלפי התובע נקבעה אחריות ביחד ולחוד, ובמישור הפנימי חולקה האחריות כך שהתוקף יישא ב-80% והעירייה וחברת הביטוח ב-20%. נוסף לכך נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מהסכום.
מספר התיק: ת"א 29560-12-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.