בית משפט השלום בירושלים חייב בעל מניות של חברה להתקנת בריכות לשלם לבעל בית 54 אלף שקל בגין הנזק ועוד 10,000 שקל בגין עוגמת נפש, לאחר שבריכה שהותקנה בחצרו התרוממה ממקומה. השופטת הבכירה מרים קסלסי קבעה כי הוכחה התרשלות אישית של בעל החברה, ופסקה 54 אלף שקל בגין הנזק המוכח ועוד 10,000 שקל בגין עוגמת נפש. נוסף לכך נפסקו שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל והוצאות.
התביעה הוגשה בעקבות התקנת בריכת שחייה בבית פרטי. בסוף ינואר 2022 הוזמנה הבריכה מבריכות מעיין בע"מ בעלות של 136,702 שקל בתוספת מע"מ, כולל חדר משאבות תת קרקעי. התובע שילם 122 אלף שקל על חשבון העבודה. נגד החברה עצמה כבר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובהמשך הוגשה תביעת חוב במסגרת הליכי חדלות פירעון, ולכן פסק הדין הנוכחי עסק בבעל המניות היחיד של החברה.
לפי פסק הדין, ההתקנה הושלמה בספטמבר 2022. לאחר התיקון הראשון כתב התובע לבעל החברה: "התיקון שעשית מתחת לכל ביקורת הכל נפתח מחדש". בתחילת אוקטובר התגלה סדק בגוף הבריכה, ובעל החברה הורה לתובע לרוקן אותה ולהשאיר אותה ללא מים במשך חמישה ימים לצורך תיקון. תיקון ראשון לא פתר את הבעיה, ובינואר 2023 בוצע תיקון נוסף, שלאחריו ניתנה שוב הנחיה להשאיר את הבריכה ריקה למשך חמישה ימים. ביום השישי הבריכה התרוממה ממקומה ונגרמו נזקים גם לריצוף ולקיר התומך שסביבה.
התובע טען כי מדובר בהתקנה לקויה וביקש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". התביעה הוגשה תחילה בסכום של 487,101 שקל, ובהמשך הופחתה ל-234 אלף שקל. לאחר שמיעת הראיות הסכים בא כוח התובע כי הנזק המוכח בגין החלפת הבריכה אצל ספק אחר הוא 54 אלף שקל, ולצדו נותרה דרישה של 50 אלף שקל בגין עוגמת נפש.
הנתבע לא הגיע להעיד משום שהוא מתגורר בארצות הברית, ותצהירו הוצא מתיק בית המשפט. אביו, שהעיד במקומו וטען שהיה מעורב בפרויקט, אמר: "אני עשיתי את כל הפרוייקט מא-ת והייתי במגעים יום יום", ואישר בין היתר כי התובע הונחה להשאיר את הבריכה ריקה מספר ימים. מומחי הצדדים הסכימו כי מים שהצטברו מתחת לבריכה יצרו כוח עילוי, אך נחלקו בשאלה מה מקור המים ומה גרם בפועל להתרוממות.
בית המשפט קבע כי מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה לנתבע, וכי גם לגופו של עניין הוכחה רשלנות. בפסק הדין נכתב: "בריכה שהותקנה כהלכה לא אמורה להתנתק ולצוף כלפי מעלה". השופטת ציינה בין היתר את סוגיית העיגון, את הסדק שהופיע זמן קצר לאחר ההתקנה, את שני ניסיונות התיקון ואת ההנחיה להשאיר את הבריכה ריקה. לדבריה, "כל אלו תורמים לרושם שהתקבל כי מדובר בעבודה לא איכותית ואף רשלנית".
בעל החברה טען בין היתר כי הגורם לנזק היה תנאי הקרקע והצטברות חריגה של מי גשמים, וכי עבודות התשתית בוצעו בידי קבלן אחר. בית המשפט לא קיבל את הטענות כמנתקות את אחריותו. בפסק הדין הודגש כי מי שהתקין את הבריכה צריך היה להביא בחשבון את הסיכונים הנלווים להשארתה ריקה ואת הצורך באמצעים שימנעו את התרוממותה.
החיוב האישי של בעל המניות לא התבסס על הרמת מסך ההתאגדות. בית המשפט הדגיש: "חיובו של הנתבע לא נובע מהרמת מסך", אלא מאחריותו האישית למעשים ולמחדלים שיוחסו לו במסגרת ההתקנה והתיקון.
בית המשפט פסק לתובע את מלוא 54 אלף השקלים שנקבעו כנזק המוכח בגין החלפת הבריכה, אך לא קיבל את דרישתו ל-50 אלף שקל בגין עוגמת נפש. תחת זאת נפסקו 10,000 שקל ברכיב זה. כן נפסקו שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל והוצאות הכוללות החזר אגרה והוצאות מומחה.
מספר התיק: ת"א 33887-10-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.