בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל בחלקה תביעה של סוכן מכירות לשעבר נגד מעסיקתו, בנקו תאורה בע"מ, וקבע כי החברה תשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,574 שקל, פיצוי של 2,624 שקל בשל הפקדות חסרות לקופת גמל ופיצוי של 3,573 שקל בגין הפסד תשואות. לצד זאת נדחתה דרישתו להחזר הוצאות ייעוץ בסך 11,700 שקל, והחברה חויבה בהוצאות משפט של 2,000 שקל.
התובע הועסק כסוכן מכירות מ-1 ביולי 2013 ועד שפוטר ב-14 בספטמבר 2023. הוא הגיש תביעה בסך כולל של 77,521 שקל, וטען בין היתר כי המעסיקה קיזזה מפיצויי הפיטורים סכום בגין נזק לרכב, לא ביצעה את מלוא ההפקדות הפנסיוניות המגיעות לו וגרמה לו להפסד תשואות. החברה הכחישה כי הוא זכאי להפרשים וטענה גם להתיישנות של חלק מהדרישות.
בעניין ההתיישנות טען העובד בין היתר כי כבר במהלך השנים פנה למעסיקה ושאל: "במהלך השנים פניתי אלייך ואמרתי לך אני לא מבין מה קורה פה/בתלוש, יש לי בעיה/לא הפרשתם לי וכו'?". החברה מנגד טענה להתיישנות של הדרישות המוקדמות. ההרכב, בראשות השופט אביעד אברגיל ולצדו נציגי הציבור יעקב גרובו ויואל פלדי, קבע כי עילות שקדמו ל-10 בדצמבר 2016 התיישנו. בית הדין דחה את ניסיונו של העובד להחיל חריגים נוספים להתיישנות, אך הביא בחשבון את הארכת התקופה הקבועה בדין בתקופת מלחמת חרבות ברזל.
אחת המחלוקות המרכזיות נגעה לסכום שקוזז מפיצויי הפיטורים בשל נזקים שיוחסו לרכב שבו השתמש העובד. החברה הסתמכה בין היתר על הסכם העבודה ועל טענות מנהליה, אולם בית הדין קבע: "לא שוכנענו כי התובע הסכים בזמן אמת לקיזוז הסכום המדובר, ואין מדובר בחוב קצוב ומוסכם". עוד נקבע כי "לא רק שהנתבעת לא הוכיחה את שיעור הנזקים... אלא שהיא גם לא הוכיחה כי הנזקים כאמור נגרמו כולם על ידי התובע דווקא". בהקשר זה עלה בעדות אחד המנהלים שגם עובדים אחרים עשויים היו להשתמש ברכב; הוא הסביר שהחברה קיזזה רק חלק מן הסכום "כי אולי סוכנת אחרת נסעה על הרכב או אתה טענת שנסעו אחרים...".
בית הדין קבע לפיכך כי העובד זכאי להשלמת פיצויי פיטורים של 3,574 שקל. ההכרעה לא התבססה על קביעה שלא נגרם לרכב כל נזק, אלא על כך שהחברה לא הוכיחה חוב קצוב ומוסכם שניתן היה לקזז מן הזכויות המגיעות לעובד עם סיום עבודתו.
מחלוקת נוספת עסקה בבסיס השכר לצורך ההפקדות לקופת הגמל. העובד טען כי לאורך השנים בוצעו הפקדות בחסר. החברה טענה כי פעלה לפי הוראות הדין וההסכמות בין הצדדים. בית הדין בחן את תלושי השכר, ההסכמים והתקופות הרלוונטיות, וקבע בין היתר כי החל מאוגוסט 2022 הגבילה החברה את השכר המבוטח ל-12 אלף שקל בלי שהוכיחה כי העובד הסכים לשינוי, אף שההסדר הקודם היה מיטיב יותר. לאחר החישובים שקבע בפסק הדין נפסק לעובד פיצוי של 2,624 שקל בגין אי ביצוע הפקדות מלאות.
העובד דרש גם פיצוי בגין התשואות שאבדו לטענתו על הכספים שלא הופקדו. הוא הסתמך על נתוני תשואה ועל חישוב שערך אחיו, רואה חשבון. החברה חלקה על הזכאות, אך לא הציגה חישוב נגדי. בית הדין אימץ את דרך החישוב רק לאחר שהתאים אותה לסכומי ההפקדות ולתקופות שאותן קבע בעצמו, ופסק 3,573 שקל בגין הפסד תשואות.
לעומת זאת, הדרישה לתשלום 11,700 שקל עבור ייעוץ משפטי וייעוץ רואה חשבון נדחתה. בפסק הדין צוין כי התובע לא היה מיוצג בהליך ולא הציג חשבוניות או אסמכתאות להוצאות הנטענות, וכי רואה החשבון שליווה אותו הוא אחיו. לנוכח העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, נפסקו הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
מספר התיק: סע"ש 22602-06-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.