בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של עובדת בדוכן קפה להכרה בזכאותה לגמלה לשמירת היריון, ואימץ את חוות דעת המומחה הרפואי שמונה מטעמו, שלפיה היא זכאית לגמלה מ-23 בספטמבר 2024 ועד הלידה. העובדת סבלה ממחלת ריאות כרונית ועבדה עבודה פיזית שכללה עמידה ממושכת ושינוע אריזות כבדות. המוסד לביטוח לאומי ביקש לסטות מחוות הדעת, אך בית הדין קבע שלא הוצגו טעמים עובדתיים או משפטיים המצדיקים זאת.
התובעת עבדה כמנהלת סניף של רשת קפה עלית בדוכן בתחנת רכבת יבנה מערב. היא עבדה חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום ויותר, ורוב עבודתה בוצעה בעמידה. לפי העובדות שעליהן הסכימו הצדדים, עבודתה כללה סידור סחורות ושינוע אריזות כבדות מהכניסה לתחנת הרכבת למחסן במרחק של 20 עד 30 מטר, והיא ביצעה את העבודה לבדה. יום עבודתה האחרון היה 26 באוגוסט 2024.
ב-25 בספטמבר 2024 הגישה העובדת לביטוח הלאומי תביעה לגמלה לשמירת היריון החל מ-26 באוגוסט ועד מועד הלידה המשוער, בטענה שעבודתה מסכנת אותה או את עוברה. לתביעה צורף אישור מעסיק שלפיו לא נמצאה לה עבודה חלופית. המוסד דחה את התביעה, בין היתר לאחר שרופא מטעמו לא מצא המלצה לשמירת היריון וציין שהיא במעקב רופא ריאות ויציבה מבחינה נשימתית. גם תביעה נוספת שהוגשה בדצמבר נדחתה.
לאחר שההליך הגיע לבית הדין הסכימו הצדדים על העובדות הנוגעות לאופי העבודה, ובהמשך מונה פרופ' חיים יפה, מומחה ברפואת נשים ויולדות, כמומחה רפואי מטעם בית הדין. בחוות דעתו קבע כי יש לאשר את הזכאות לשמירת היריון מ-23 בספטמבר 2024 ועד הלידה. המומחה נדרש פעמיים להשיב לשאלות הבהרה של הביטוח הלאומי, אך לא שינה את מסקנתו.
העובדת טענה כי יש לאמץ את חוות הדעת, שהיא מנומקת ומבוססת על העובדות המוסכמות, וכי מומחה שמונה בידי בית הדין הוא "זרועו הארוכה של בית הדין". מנגד טען הביטוח הלאומי כי "חוות הדעת של המומחה סותרת את החומר הרפואי", וכי תשובותיו לשאלות ההבהרה אינן מבוססות כנדרש. בסיכומיו טען המוסד גם שניתן לאשר את הגמלה רק ממועד מאוחר יותר בהתאם לתקנות.
הרכב בית הדין, השופטת סימה קרמר ונציגי הציבור מאיר חן ורונית בראון קוניס, קבע כי נקודת המוצא היא לחוות דעתו של מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין משקל רב, וכי סטייה ממנה תיעשה רק בנסיבות חריגות ובנימוקים כבדי משקל. לאחר בחינת חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה נקבע כי "לא קיימת במקרה דנן הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממנה".
בחוות דעתו הסביר המומחה כי הבעיה העיקרית היא מחלת הריאות הכרונית של העובדת. בתיעוד הרפואי מ-23 בספטמבר 2024 נרשם קושי בנשימה במאמץ וגם בשכיבה. המומחה קשר בין מצב זה לבין אופי העבודה וקבע כי "אופי עבודתה של התובעת כפי שתואר על ידי כב׳ בית המשפט יחד עם מחלת הריאות הכרונית של התובעת בהחלט עלול היה לגרום לנזקים לה ולעוברה, לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה ולהחמרה במצבה בזמן ההיריון".
בשאלות ההבהרה ביקש הביטוח הלאומי לעמת את המומחה עם רישומים שלפיהם העובדת "חשה בטוב" בביקורים מסוימים. המומחה הסביר כי מחלת ריאות כרונית עלולה להחמיר במהלך ההיריון, וכי כבר בספטמבר תועד קושי נשימתי. הוא הוסיף שהעובדה שבתקופות מסוימות תוארה כמי שחשה בטוב עשויה להיות קשורה לכך שלא עבדה אז. בית הדין קבע שההסבר מקצועי וסביר, ושהמוסד לא ביסס את הטענה שלפיה המומחה שגה.
בתשובה נוספת ציין המומחה כי כבר ב-26 באוגוסט 2024 תועדו קשיי נשימה וכי שבועיים לאחר מכן רופאה תעסוקתית סברה שהעובדת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה עד הלידה. עם זאת, מסקנתו הסופית נותרה שהזכאות לשמירת היריון מוצדקת החל מ-23 בספטמבר 2024.
בית הדין מתח ביקורת גם על האופן שבו הוצגה בסיכומי הביטוח הלאומי עמדתו שלפיה ניתן להכיר בזכאות ממועד מאוחר יותר. בפסק הדין נכתב כי "עולה טעם לפגם בכך שהודאת הנתבע בזכות התובעת משבוע 23 נקבר עמוק בסיכומי הנתבע ולא הגיעה בתור הודעה נפרדת לתיק", דבר שהיה עשוי למקד מוקדם יותר את המחלוקת שנותרה בין הצדדים.
בסופו של דבר אימץ בית הדין את חוות דעת המומחה וקיבל את התביעה, תוך קביעה שהזכאות לגמלה לשמירת היריון מוכרת מ-23 בספטמבר 2024 ועד הלידה בהתאם לחוות הדעת. מאחר שהתובעת יוצגה באמצעות הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות.
תיק ב"ל 53380-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.