בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קיבל עתירה נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים שלא לאפשר ערר למועצה הארצית על תוכנית "התחברות עירונית - קירוי בגין". השופט ארנון דראל, סגן נשיא, ביטל את החלטות הדחייה וקבע כי בקשות העותרים למתן רשות ערר מתקבלות. בכך לא בוטלה התוכנית עצמה ולא הוכרעו הטענות התכנוניות לגופן, אלא נפתחה הדרך לבחינה נוספת שלה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
עורכי הדין שלנו
התוכנית, מספר 101-0293761, נועדה ליצור חיבור פיזי בין שכונת בית הכרם לגבעת רם בירושלים באמצעות קירוי דרך בגין לאורך של כ-1,700 מטר. מעל הדרך מתוכנן פארק בשטח כולל של כ-120 דונם, ולצדו בינוי למגורים, דיור מוגן, תעסוקה, מלונאות, מסחר ומבני ציבור. התוכנית כוללת חמישה מגדלים בני 45 קומות, שתי שורות של בנייני מגורים בני 15 עד 18 קומות, כ-2,000 יחידות דיור, 300 חדרי מלון, 75 אלף מ"ר לתעסוקה ולמסחר ו-30 אלף מ"ר למבני ציבור. בנוסף נכלל פתרון אוורור למנהרת בגין העתידית בגובה של כ-150 מטר.
הוועדה המחוזית החליטה בדצמבר 2022 לקדם את התוכנית להפקדה, והיא פורסמה להתנגדויות באפריל 2024. הוגשו לה יותר מ-600 התנגדויות, ובהן התנגדויות של מינהל קהילתי בית הכרם, תושבים וגופים ציבוריים. חוקר שמונה לפי חוק התכנון והבנייה דן בהתנגדויות, וביולי 2025 אימצה ועדת המשנה להתנגדויות את המלצותיו ואישרה את התוכנית בכפוף לשינויים. לאחר מכן התקיים דיון חוזר במליאת הוועדה המחוזית, שהותיר את האישור על כנו.
מינהל קהילתי בית הכרם ואחד המתנגדים ביקשו מיו"ר הוועדה המחוזית רשות לערור למועצה הארצית. יו"ר הוועדה דחתה את הבקשות וקבעה כי התוכנית אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערר. בהחלטתה כתבה כי מדובר בתכנון מורכב וחדשני התואם את מדיניות התכנון המחוזית והארצית, וכי התוכנית מציעה רובע עירוני מעורב שימושים ופארק גדול על שטח המשמש כיום דרך ושולי דרך. היא סברה כי הטענות בנוגע לקו הרקיע, לבנייה הגבוהה, לעבודות הפיתוח, לתשתיות ולמימון אינן מצדיקות העברת הדיון למועצה הארצית.
העותרים טענו בעתירה כי מדובר בפרויקט בעל השלכה רחבה, אופי עקרוני, רגישות ציבורית ומחלוקת ציבורית קשה, ולכן הוא עומד באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערר. לדבריהם, זהו "הפרויקט הראשון מסוגו בישראל לקירוי כביש מהיר באורך של כ-1,700 מטר והפיכתו לפארק ושטחים בנויים". הם הצביעו על היקף הבינוי, ההשפעה על בית הכרם והסביבה, מספר ההתנגדויות, סוגיות סביבתיות ובריאותיות, פתרון האוורור למנהרה והקרבה למתחם תע"ש המזוהם.
העותרים טענו גם לפגמים בהליך הסביבתי ולכך שהחוקר המליץ שלא להתחיל בבנייה או בהכנות לבנייה לפני השלמת טיהור מתחם תע"ש, בעוד הוועדה המחוזית בחרה במגבלה גיאוגרפית של 500 מטר ממוקד הזיהום. הם טענו כי המחלוקת המקצועית סביב הסיכון הסביבתי והיקף הפרויקט מצדיקה בחינה במוסד התכנון הארצי.
יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית טענו מנגד כי מרבית הטענות הן טענות תכנוניות רגילות הנלוות לכל תוכנית משמעותית של ציפוף ובנייה בעיר. הן הדגישו שהתוכנית מנצלת קרקע המשמשת כיום לדרך, יוצרת פארק של כ-120 דונם, מחזקת רציפות עירונית ומתיישבת עם מגמת הציפוף והבנייה לגובה בירושלים. לטענתן, מורכבות הנדסית או סביבתית אינה כשלעצמה עילה למתן רשות ערר, ומספר רב של התנגדויות אינו מוכיח לבדו מחלוקת ציבורית רחבה.
הוועדה המחוזית טענה גם כי התוכנית לוותה בתסקיר השפעה על הסביבה שאושר בידי המשרד להגנת הסביבה, וכי נקבע שלא יינתן היתר מכל סוג בתחום של עד 500 מטר ממוקד הזיהום במתחם תע"ש עד להשלמת טיהור הקרקע. באשר לפליטת מזהמים מן המנהרה, נטען כי פתרון האוורור באמצעות ארובה בגובה של כ-150 מטר הוא פתרון מקובל, וכי לפי התסקיר ריכוז המזהמים הצפוי עם יישום התוכנית נמוך מזה שבחלופת האפס.
בית המשפט קיבל את עמדת העותרים בנקודה המרכזית של רשות הערר. הוא הדגיש כי לא כל תוכנית גדולה או שינוי משמעותי במרקם עירוני מצדיקים ערר למועצה הארצית, וכי מרבית הטענות שהעלו העותרים בנוגע לעומס על תשתיות, רווחת התושבים, הנוף וקו הרקיע הן אכן טענות תכנוניות שכיחות. עם זאת, נקבע כי במקרה הזה קיימת הצטברות יוצאת דופן של מאפיינים שמוציאה את הדיון מן המישור המקומי הרגיל.
השופט דראל קבע כי התוכנית "מתאפיינת בצבר ייחודי של נסיבות חריגות וראשוניות" וכי צירופן מוביל למסקנה שמדובר בתוכנית בעלת חשיבות עקרונית המצדיקה את בחינתה בפני המועצה הארצית. בפסק הדין תוארה התוכנית כפרויקט פיתוח גדול בלב ירושלים, הכולל התנסות ראשונית מסוגה בארץ בקירוי מקטע ארוך של כביש מהיר ושילובו בפרויקט בינוי בהיקף משמעותי.
בית המשפט נתן משקל גם לחוות דעת היועץ הסביבתי, שבה נכתב כי מדובר ב"תוכנית ראשונית ומורכבת" וכי מערכת התכנון מתמודדת לראשונה עם חלק מן ההשפעות ההנדסיות והסביבתיות שלה. עוד צוינו דברי חוקר התוכנית שלפיהם מדובר בתוכנית "המשנה את פני העיר" ובהליך תכנוני עמוק ומורכב. בית המשפט קבע כי אין להשוות את הפרויקט לתוכניות קירוי נקודתיות ומצומצמות יותר שנעשו בעיר.
אחד הנושאים שהודגשו היה פליטת גזים מן המנהרה שתיווצר עקב הקירוי. פסק הדין מתאר צורך במערכות שאיבה, מפוחים ותיעול מזהמים לארובות בגובה של כ-150 מטר, בסביבה עירונית שבה יש מבנים קיימים ומתוכננים. לכך מצטרפת סוגיית טיהור הקרקע המזוהמת במתחם תע"ש. בית המשפט ציין שהחוקר המליץ להתנות את תחילת העבודות בטיהור מלא, בעוד הוועדה המחוזית אימצה פתרון אחר, ולכן קיימת מחלוקת מקצועית בסוגיה סביבתית ובריאותית בעלת חשיבות.
בית המשפט שקל גם את היקף ההתנגדויות. הוא ציין שמרבית המתנגדים הם תושבי השכונה הסמוכה, עובדה שמחלישה במידה מסוימת את הטענה למחלוקת ציבורית כללית, אך מנגד הוגשו מאות התנגדויות ובהן גם התנגדויות של גופים ציבוריים מקצועיים. נוסף לכך, שלושה מחברי הוועדה המחוזית הגישו ערר בזכות למועצה הארצית, שנמחק לאחר ששניים מהם חזרו בהם. לפי פסק הדין, המחלוקת בתוך מוסד התכנון עצמו הצטרפה למכלול השיקולים המצדיקים בחינה נוספת.
הוועדה המקומית טענה כי העתירה הוגשה בשיהוי, אך טענה זו נדחתה. בית המשפט קבע כי העותרים הסתמכו באופן סביר על הערר בזכות שהיה תלוי ועומד עד ינואר 2026, ולאחר מחיקתו פעלו להגשת העתירה. עוד נקבע שלא הוכח שיהוי אובייקטיבי, בין היתר משום שהתוכנית פורסמה למתן תוקף ברשומות רק לאחר שהעתירה כבר הוגשה.
בסיכום קבע בית המשפט כי "היה נדרש לאפשר את בקשת רשות הערר" כדי שהסוגיות ייבחנו באופן מעמיק בידי המועצה הארצית. החלטות יו"ר הוועדה המחוזית שלא לתת רשות ערר בוטלו, ובקשות העותרים התקבלו. יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית חויבו בהוצאות העותרים בסך 5,000 שקל ובהשבת האגרה ששולמה.
תיק עת"מ 29547-02-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.