ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים שדחתה בקשה לגמלת ילד נכה נדחה לאחר שבית הדין קבע כי לא נפלה בהחלטה טעות משפטית. ההורים טענו שהוועדה שגתה בחישוב מדד ההתפתחות DQ והתעלמה מאחד מחמשת הציונים שנכללו במסמך רפואי, אך השופט עמי רוטמן קבע כי הוועדה הייתה מודעת למכלול הנתונים, הפעילה שיקול דעת רפואי עצמאי והסבירה מדוע הילד אינו מגיע לסף המזכה בגמלה.
הערעור עסק בהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2025. קודם לכן קבע רופא המוסד לביטוח לאומי כי מצבו של הילד אינו מזכה בגמלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), והוריו הגישו ערר. בפני הוועדה הועלו כמה עילות, ובהן קשיי אכילה, לקות שמיעה ועיכוב התפתחותי גלובלי.
אביו של הילד תיאר לוועדה את הקשיים ואת רצון המשפחה לשלבו במעון שיקומי. בין היתר אמר: "אנחנו בעיקר צריכים מעון שיקומי, יש צירוף של עוד ליקויים" והוסיף כי "עיקר הבעיה זה התפתחות". בבדיקתה ציינה הוועדה שהילד יצר קשר עין, היה סקרן וחייך, אך לא דיבר.
בעניין האכילה קבעה הוועדה שלא הוצג מסמך ממרפאת אכילה או מרופא גסטרו ולכן לא ניתן לדון בעילה. לגבי השמיעה ציינה כי לאחר ניתוח כפתורים הוצגה בדיקת שמיעה שאינה מגיעה לסף המזכה. עיקר המחלוקת נגע לעיכוב ההתפתחותי ולחישוב ציון ה-DQ.
המסמך ממרפאת התפתחות הילד כלל כמה ציונים בתחומי התפתחות שונים. הוועדה ציינה ארבעה ציונים וחישבה ציון כללי של 68, ולא 58 כפי שנרשם במסמך שהוצג לה. היא הוסיפה כי מבחינה מוטורית הילד מפותח כפי גילו, ולכן דחתה את הערר.
בערעור טענו ההורים כי מדובר בטעות טכנית. בכתב הערעור המתוקן נטען שהוועדה שיקללה ארבעה מתוך חמישה פרמטרים, ובאת כוח הילד טענה כי "מדובר בחישוב שגוי ובכל מקרה יש לקחת בחשבון את 4 הציונים מתוך 5". לפי הטענה, אחד הציונים, שעסק בהבעת שפה, הופיע בעמוד הבא של המסמך ולא נלקח בחשבון.
המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור. הוא טען שהוועדה ציינה את הערכים שעליהם הסתמכה והתרשמה גם שהילד מפותח כבני גילו מבחינה מוטורית. עוד טען כי הטענה לזכאות בעילת השגחה אינה מתיישבת עם התיעוד והטענות שהיו בפני הוועדה, וכי "אין להתייחס לתיעוד אשר מאוחר למועד הוועדה".
בית הדין דחה את הטענה לטעות טכנית. השופט קבע כי העובדה שהוועדה ציינה במפורש ציון משוקלל שונה מזה שנכתב במסמך הרפואי מלמדת שהיא הייתה ערה למסמך ולנתונים שבו. לדבריו, הוועדה בחנה את הפרמטרים, התרשמה מהילד באופן בלתי אמצעי והגיעה למסקנה רפואית שלפיה אינו לוקה בעיכוב התפתחותי ברמה המזכה לפי התקנות.
פסק הדין הדגיש כי הטענות בערעור בנוגע לשאלה אילו מדדים צריך לשקלל הן למעשה טענות נגד שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. בית הדין ציין שאין לו כלים או ידע להחליף שיקול דעת רפואי כזה כל עוד לא נפלה טעות משפטית.
השופט בחן גם את נוסח התקנות. פרט 1 בתוספת השנייה מגדיר ילד עם עיכוב התפתחותי לפי יכולתו לבצע את מרבית הפעולות והתנועות הרגילות אצל בן גילו. בפסק הדין נקבע שהמבחן אינו מתמקד בסולם DQ מסוים בלבד. לכן נדחתה הטענה שיש לבחור דווקא את ארבעת הציונים הנמוכים ולהשמיט את הציון בתחום המוטוריקה העדינה.
בית הדין הוסיף כי גם אם היו משקללים את כל חמשת הפרמטרים, הציון הכולל שהתקבל לפי החישוב שנדון בפסק הדין הוא 64, וגם הוא אינו מלמד על עיכוב התפתחותי לפי המבחן שבוצע. עם זאת, מוקד ההכרעה לא היה חישוב חלופי של בית הדין אלא השאלה אם הוועדה טעתה משפטית, ולכך ניתנה תשובה שלילית.
טענה נוספת עסקה בחוזר פנימי של המוסד לביטוח לאומי בנושא DQ נמוך. בית הדין קבע שהוועדות הרפואיות הן גופים מעין שיפוטיים עצמאיים ואינן כפופות להנחיות המוסד. עוד נקבע שגם לגופו של החוזר אין בו הוראה שלפיה יש לבחור את ארבעת הקריטריונים הנוחים יותר למבוטח ולהתעלם מאחרים, וכי כלי האבחון והערכת התפקוד נתונים לשיקול דעת קליני.
גם מסמכים שנוצרו לאחר מועד הוועדה לא הביאו לשינוי התוצאה. בית הדין קבע שאין לראות טעות בכך שהוועדה לא התייחסה למסמכים שלא עמדו בפניה בעת קבלת ההחלטה. כך נדחתה גם הטענה המבוססת על מסמך מאוחר שלפיו הילד נמצא זכאי למעון שיקומי.
בסיכום קבע השופט: "לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ובוודאי לא כזו שבעטיה יש להשיב את עניינו של המערער לדיון נוסף בפניה". הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
ב"ל 2413-11-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.