אב לארבעה ילדים חויב לשלם לאם מזונות בסך 6,773 שקל לחודש עד נובמבר 2024 ו-6,906 שקל מחודש דצמבר 2024 ואילך, אף שזמני השהות של הילדים אצל שני ההורים שווים. השופט משה בראון קבע כי ההכרעה אינה יכולה להסתמך רק על חלוקה של 50% מזמן הילדים בכל בית, אלא יש לבחון גם את היכולות הכלכליות של ההורים ואת השאלה מי נושא בפועל בהוצאות שאינן תלויות שהות. בנוסף חויב האב במחצית מהוצאות החינוך והרפואה החריגות וב-20 אלף שקל הוצאות משפט.
עורכי הדין שלנו
הצדדים היו נשואים משנת 2007 והתגרשו בפברואר 2024. במהלך הנישואים נולדו להם ארבעה ילדים. לאחר פרידתם נקבעה חלוקת זמני שהות שווה, שהפכה לפסק דין בינואר 2025. האם עזבה את הנחלה שבה התגוררה המשפחה ושכרה דירת חמישה חדרים בבית שמש ב-6,000 שקל לחודש. בפסק דין רכושי שניתן במקביל נקבע שהנחלה, ששווייה הוערך ב-6.25 מיליון שקל, שייכת לאב וכי עליו לשלם לאם את שווי השקעותיה שהשביחו את הנכס.
בתביעה למזונות טענה האם כי הכנסתה נובעת מקצבאות בגין אובדן כושר עבודה ונכות. בשלב מאוחר יותר של ההליך העמידה את הכנסתה על 14,300 שקל בחודש, ובהמשך פורטו הכנסות בסך 17,271 שקל, הכוללות קצבת ילדים וסיוע בשכר דירה. היא טענה שהאב היה המפרנס העיקרי במהלך הנישואים וכי פוטנציאל השתכרותו גבוה בהרבה מהסכומים שעליהם דיווח.
האב טען מנגד כי מצבו הבריאותי הידרדר וכי אינו מסוגל לעבוד. הוא הסתמך על אישור יועץ מס שלפיו הכנסתו החייבת בשנת 2022 הייתה 43,920 שקל, כ-3,660 שקל לחודש בממוצע. בשלב מאוחר יותר טען שאין לו כלל הכנסה וכי הוא מתקיים מתמיכה של אחרים. בעדותו אמר: "אז אני רוצה להגיד לך שיש הרבה אנשים טובים באזור שלי... אני מקבל כספים מאנשים טובים שעוזרים לי להתקיים".
עוד לפני פסק הדין הסופי נפסקו מזונות זמניים. בדצמבר 2023 הועמדו צורכי הילדים בשני הבתים על כ-6,400 שקל ועלות המדור בבית האם על 3,000 שקל, מחצית משכר הדירה. באותה החלטה יוחסה לאם הכנסה חודשית של 14,300 שקל ולבעל הכנסה פנויה דומה לפחות, בין היתר על רקע הפקדות משמעותיות שנצפו בחשבונו והעובדה שהוא מתגורר בנחלה ללא עלות מדור. האב חויב אז ב-3,600 שקל לחודש.
במהלך ההליך טענה האם כי היא נושאת ברוב צורכי הילדים שאינם תלויים בשהותם בבית מסוים. לדבריה, האב אינו משתתף באופן מספק ברכישת בגדים, הנעלה, בילויים ובהוצאות חריגות. היא העידה: "כל מה שהילדים צריכים ביגוד, הנעלה, כיפות וכדומה אני משלמת ולא האב". טענותיה קיבלו חיזוק, לפי פסק הדין, גם מבקשה קודמת שבה נדרש האב להשתתף בהוצאות חינוך ורפואה, בקשה שהתקבלה באפריל 2026.
האב טען מנגד כי הוא דואג לצורכי הילדים כשהם שוהים אצלו וכי אין לו כסף לשלם מזונות. הוא הדגיש שזמני השהות שווים וטען שלפי ההלכה החלה אין מקום לחייבו במזונות שוטפים או במדור כאשר כל אחד מההורים נושא בהוצאות הילדים בזמן שהותם עמו. הוא טען גם שהוצאות האם מנופחות ושהכנסתה גבוהה משלו.
נקודת מפתח בפסק הדין הייתה הערכת יכולתו הכלכלית של האב. חוקר פרטי שהעיד תיאר מעקב שבמהלכו תועד האב נוסע למחסן בתחום המיזוג, מעמיס קופסאות של מזגנים, חלקי מזגנים וכלי עבודה כבדים ונושא אותם ללא קושי נראה לעין. לתיק הוגשו גם תעודות משלוח וחשבוניות על שמו בסכומים של יותר מ-21 אלף שקל כל אחת. האב טען כי הרכישות נעשו עבור קרוב משפחה וכי הוא סובל מכאבים, אך אותו קרוב לא הובא לעדות.
בית המשפט דחה את גרסת האב בדבר היעדר יכולת לעבוד. השופט כתב כי "לא ניתן ליתן אמון בגרסתו באשר להכנסותיו", וקבע שהסבריו לתיעוד שבו נראה עובד ונושא ציוד אינם אמינים. גם הטענה שלפיה אינו יכול להשכיר את הקומה השנייה בבית שבנחלה נדחתה, לאחר שנקבע כי נעשה בה שימוש בעבר. בנוסף לא התקבלה הטענה כי הוצאותיו ממומנות בידי "אנשים טובים", בהיעדר ראיה תומכת.
בקביעת היכולת הכלכלית הביא בית המשפט בחשבון גם את רכוש האב. בפסק הדין צוין כי הוא בעל נחלה בשווי מוערך של 6.25 מיליון שקל, שממנה ניתן להפיק הכנסה, בעוד לאם אין נכסים פרט לזכויות הסוציאליות שצברה. לאחר מתן משקל גם לגילו ולמצבו הבריאותי של האב, נקבעה הכנסתו ופוטנציאל השתכרותו על 20 אלף שקל נטו לחודש, לרבות הכנסה שניתן להפיק מהשכרת הקומה השנייה. לאחר הוצאותיו וההוצאות שהוא מוציא על הילדים בזמן שהותם עמו, הוערכה הכנסתו הפנויה הפוטנציאלית בכ-10,000 שקל.
הכנסת האם הועמדה על 17,271 שקל, ולאחר הפחתת שכר הדירה והוצאותיה האישיות נקבע שנותרת לה הכנסה פנויה של כ-7,000 שקל. בית המשפט העמיד את יחס ההכנסות הפנויות על 7 ל-10 לטובת האב. במקביל הודגש כי זמני השהות שווים, כך שהאב נושא ישירות בהוצאות תלויות השהות במשך מחצית מהחודש.
לגבי צורכי הילדים, בית המשפט מצא כי רוב הסכומים שפירטה האם סבירים, פרט להפרזה מסוימת בהוצאות מזון, ביגוד והנעלה ולחפיפה בין דמי כיס לבילויים. צרכי ארבעת הילדים בבית האם הוערכו יחד ב-8,200 שקל לחודש. נוסף לכך חושבו רכיבי מדור ואחזקת מדור על בסיס שכר דירה של 6,000 שקל והסיוע שהתקבל בפועל.
השופט קבע כי מכלל ההליכים "מסתברת בעיניי גרסת התובעת" שלפיה האב אינו נושא בהוצאות ממשיות שאינן תלויות שהות מעבר למינימום הנדרש כשהילדים אצלו, ולכן עיקר הנטל של ביגוד, הנעלה, בילויים, דמי כיס, חופשות וצרכים לימודיים נופל על האם. על בסיס יחס ההכנסות, צורכי הילדים והמדור נקבעו המזונות על 6,773 שקל עד נובמבר 2024 ועל 6,906 שקל מדצמבר 2024.
החיוב חל ממועד עזיבת האם את הנחלה. עד אותו מועד יחול הסכום שנקבע במזונות הזמניים. האם נקבעה כהורה המרכז לצורך הוצאות שאינן תלויות שהות וקבלת קצבת הילדים. האב חויב גם במחצית מהוצאות החינוך המפורטות בפסק הדין ובמחצית מהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות בביטוח, בכפוף לקבלות. חוב עבר, לאחר קיזוז סכומים ששולמו, ישולם ב-12 תשלומים, והאב חויב בהוצאות האם בסך 20 אלף שקל.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.