נהג סמיטריילר שנפגע במרפק בעת שחיבר נגרר למשאית הוכר כמי שנפגע בתאונת דרכים, ושתי המבטחות של המשאית ושל הנגרר חויבו לשאת בפיצוי בחלקים שווים. השופט מוהנד חלאילה קבע כי חיבור הנגרר הוא פעולה הכרחית לצורך נסיעה ולכן הוא נכלל ב"שימוש ברכב מנועי" למטרות תחבורה. בסוף פסק הדין הועמד הפיצוי על 27,830 שקל, וכל אחת משתי הנתבעות חויבה לשלם 13,915 שקל, נוסף על החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך 2,161 שקל.
התאונה אירעה באוקטובר 2021 במפעל "עוף הגליל" בקריית שמונה. התובע, שעבד כנהג סמיטריילר, חיבר נגרר עם כלובי עופות ריקים למשאית לקראת נסיעה. לפי גרסתו, החיבור חייב חיבור של צינורות אוויר, חשמל, ABS ובלם. בעת שעמד על חלקה האחורי של המשאית והלך לאחור במקום צר, נחבל מרפק ידו הימנית מדופן הנגרר.
התובע סיפר כי חש "זרם" ביד וכי היד "השתתקה", אך המשיך לעבוד באותו יום ולמחרת. רק כעבור כמה ימים, לאחר שהכאב והנפיחות גברו, פנה לטיפול רפואי. בטופס שהוגש למוסד לביטוח לאומי תואר האירוע כמצב שבו "בעת חיבור נגרר למשאית קיבל מכה במרפק", ובתיעוד הרפואי הראשוני נרשמה גרסה דומה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכויות זמניות, אך לא נותרה לו נכות צמיתה.
התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, משום שחיבור הנגרר הוא חלק הכרחי מהכנת המשאית והנגרר לנסיעה. בחקירתו הדגיש כי ללא חיבור ארבעת הכבלים הנגרר אינו יכול לנוע בבטחה, ואמר כי בלעדיהם "הדבר הזה לא זז בחיים".
מבטחת המשאית, "הפינקס חברה לביטוח בע"מ", הכחישה את נסיבות האירוע וטענה כי הוא אינו מהווה "תאונת דרכים" או "שימוש ברכב מנועי" לפי החוק. לחלופין טענה כי אם תוטל חבות, היא מוטלת במלואה על מבטחת הנגרר, או שיש לחלקה בין שתי המבטחות. היא חלקה גם על היקף הנזק ועל הקשר בין הפגיעה לתאונה.
"ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית מרכזית בע"מ", שביטחה את הנגרר, הכחישה אף היא את עצם האירוע ואת תחולת חוק הפיצויים. לטענתה, נסיבות המקרה אינן מקימות עילת תביעה נגדה. גם היא טענה לחלופין שיש להטיל את האחריות על מבטחת המשאית או לחלק את הפיצוי בין המבטחות בחלקים שווים. שתי הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע במלואה. השופט כתב כי עדותו "עשתה עלי רושם חיובי ואני נותן בה אימון מלא", וקבע כי הגרסה הייתה עקבית וקוהרנטית לאורך כתב התביעה, התצהיר, מסמכי הביטוח הלאומי והתיעוד הרפואי הראשוני. אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, נקבע כי המסמכים הרפואיים תומכים בה וכי התאונה אירעה כפי שתיאר.
במחלוקת המשפטית קבע השופט כי פעולת חיבור הנגרר למשאית היא חלק מהשימוש התחבורתי בשני כלי הרכב. בפסק הדין נכתב: "אני מקבל את הטענה כי פעולת חיבור הנגרר למשאית – פעולה הכרחית לצורך נסיעה ותחבורה – נכללת בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי'". בית המשפט הדגיש כי ללא החיבור הנגרר אינו יכול לנוע בבטחה וכי הפעולה היא חלק אינטגרלי מהפעלת הרכב למטרות תחבורה.
מאחר שהפגיעה אירעה תוך שימוש במשאית ובנגרר, ושניהם היו מבוטחים בביטוח חובה תקף, נקבע שמדובר ב"תאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב" לפי סעיף 3 לחוק. לכן נקבע כי קיימת זיקה משפטית בין השימוש בשני כלי הרכב לבין נזק הגוף, וכי מבטחת המשאית ומבטחת הנגרר אחראיות בחלקים שווים.
לעניין הנזק, בית המשפט קבע כי שכרו של התובע לפני התאונה עמד על 16,210 שקל לפי נתוני הביטוח הלאומי. התובע קיבל שכר מלא עבור 91 ימי ההיעדרות הראשונים, אך נותרה תקופה של כחודש שבה לא קיבל שכר. השופט העדיף לחשב את הפסד השכר לפי ההפסד בפועל ולא לפי שיעורי הנכות הזמנית, ופסק הפסד שכר בעבר בסך 7,336 שקל, שממנו נקבע שיש לנכות 2,950 שקל ששולמו על ידי הביטוח הלאומי.
מאחר שלא נותרה לתובע נכות צמיתה, נדחתה דרישתו לפיצוי בגין הפסד שכר עתידי. בגין כאב וסבל נפסקו 23,444 שקל, בהתחשב בפגיעה במרפק, טיפולי ניקור, ניתוח בהרדמה כללית, תקופת אי הכושר והכאבים. בנוסף צוין בפסק הדין כי יש לפסוק 2,500 שקל באופן גלובלי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד שלישי, אף שלא הוצגו קבלות מפורטות.
בסעיף "סוף דבר" פירט בית המשפט הפסד שכר של 7,336 שקל, ניכויי ביטוח לאומי של 2,950 שקל וכאב וסבל של 23,444 שקל, וקבע סכום כולל של 27,830 שקל. בהתאם לכך חויבה כל אחת משתי חברות הביטוח לשלם לתובע 13,915 שקל, וכן החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין בסך 2,161 שקל.
ת"א 40033-02-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.