טען שנפגע מדלת הרכב אך שינה את מועד התאונה: התביעה נגד החברה נדחתה

בית משפט השלום בקריות דחה תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהוגשה נגד איילון חברה לביטוח בע"מ, לאחר שקבע כי התובע לא הוכיח שהאירוע התרחש בנסיבות שתיאר. השופטת אלואז זערורה קבעה כי גרסת התובע בנוגע לתאריך, לשעה ולנסיבות התאונה השתנתה לאורך ההליך, וכי הסתירות וחוסר העקביות פגעו במהימנותה. התובע חויב לשלם לחברת הביטוח הוצאות בסך 10,000 שקל.

עורכי דין שעשויים להתאים

עורכי הדין שלנו

ש שירן רווח משרד עורכי דין נזיקין ותאונות · ביטוח עפולה לפרופיל מ משרד עורכי דין ונוטריון גבריאל הרשליקוביץ דיני משפחה · בוררות וגישור כפר סבא, רעננה, הוד השרון, הרצליה, השרון, תל אביב, נתניה, מרכז הארץ, כל הארץ, חו"ל לפרופיל

התובע טען כי נפגע בכתפו הימנית כאשר יצא ממכוניתו סמוך לבית אבות שבו ביקש לעבוד, לאחר שכתפו נחבלה במסגרת העליונה של דלת הנהג. חברת הביטוח כפרה באחריותה וטענה כי היא "הכחישה את עצם התרחשות התאונה ובנסיבותיה". במסגרת ההליך מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שקבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% עקב כאבים בכתף ימין.

למרות הממצא הרפואי, המחלוקת המרכזית הייתה אם התאונה עצמה הוכחה. בכתב התביעה ובדיווח שנמסר למשטרה נטען כי האירוע התרחש ב-21 באפריל 2021 בסביבות השעה 20:50. גם בפני המומחה הרפואי תואר אירוע באותו תאריך. ואולם בתצהיר עדותו הראשית מסר התובע גרסה אחרת, שלפיה התאונה אירעה למחרת, 22 באפריל, בשעה 08:50 בבוקר, כאשר הגיע לריאיון עבודה.

התובע הסביר כי מדובר בטעות שנגררה בין המסמכים וכי רק בעת הכנת התצהיר חזר להודעות בטלפון והבין את המועד הנכון. בחקירתו טען כי "אין לי שום עניין ואינטרס לשקר" וכי באותה תקופה היה נתון בלחץ אישי וכלכלי. עוד טען כי זכר בבירור שהאירוע התרחש ביום הראשון שלו במקום העבודה.

בית המשפט לא קיבל את ההסבר. השופטת ציינה כי הפער אינו נוגע רק לשינוי של יום, אלא גם למעבר משעה 20:50 בלילה לשעה 08:50 בבוקר. היא קבעה כי חלף זמן רב בין האירוע הנטען לבין הדיווח למשטרה והגשת התביעה, ולכן ההסבר שלפיו לחצים זמניים הובילו לחוסר העקביות לא היה משכנע. בפסק הדין נכתב כי "חוסר עקביות קיצוני זה, דווקא בעניין כה מרכזי המהווה את יסוד התביעה, משמיט את הבסיס מתחתיה".

פער נוסף נמצא בגרסה בנוגע למועד תחילת העבודה. התובע טען כי התאונה אירעה ביום הראשון לעבודתו וכי לאחר ריאיון העבודה התקבל והחל לעבוד באותו יום. מנגד, מנהלת הסיעוד בבית האבות העידה כי הריאיון התקיים ביום חמישי וכי לפי מדיניות המקום עובדים חדשים מתחילים לעבוד ביום ראשון. היא הציגה סידור עבודה ומסמכים שלפיהם התובע החל לעבוד כמה ימים לאחר הריאיון. השופטת מצאה את עדותה עקבית ומהימנה ותואמת למסמכים, והעדיפה אותה על גרסת התובע.

בית המשפט גם בחן את הטענה שהתובע מיהר לצאת מהרכב משום שהיה בדרכו לריאיון. מן הראיות עלה כי הריאיון נקבע לסביבות השעה 10:00 וכי התובע עצמו טען שהגיע למקום יותר משעה קודם לכן. השופטת קבעה כי ההסבר שלפיו מיהר לצאת מהרכב כדי להגיע לריאיון אינו מתיישב עם לוח הזמנים שתיאר.

גם עדות אשתו של התובע לא פתרה את הקשיים. בית המשפט מצא בה סתירות פנימיות וסתירות ביחס לגרסת התובע, בין היתר בשאלה מתי סיפר לה על האירוע ומתי התקשר אליה. בנוסף נקבע כי בחקירתו התברר שהתובע לא מסר בתשובות לשאלון את מלוא המידע על תאונות קודמות שבהן היה מעורב.

בסיכום הדברים קבעה השופטת כי התובע מסר "גרסה מתחמקת ובלתי מהימנה", הסתיר מידע ולא הציג ראיה שתתמוך בנסיבות התאונה כפי שתיאר. על כן נקבע כי לא הרים את הנטל להוכיח שהתאונה אירעה לפי גרסתו, והתביעה נדחתה. העובדה שמומחה בית המשפט קבע נכות רפואית לא שינתה את התוצאה, משום שהכשל שנמצא היה בהוכחת עצם האירוע ונסיבותיו.

מספר התיק: ת"א 18625-10-22.