ערכאת הערעור קיבלה בחלקו ערעור בסכסוך רכושי בין בני זוג לשעבר, וקבעה כי יש למנות מומחה ניטרלי בתחום ההייטק והטכנולוגיה כדי לבדוק אם קיימת זיקה טכנולוגית בין מיזם שפעל במהלך הנישואים לבין חברה חדשה שהוקמה לאחר מועד הקרע. בכך בוטלה קביעת בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית הטענה להברחת הטכנולוגיה ובאיזון המאזנים בחברות, והתיק הוחזר להמשך בירור. בית המשפט הדגיש כי אינו קובע שהטכנולוגיה אכן הוברחה, אלא שהצטברו ראיות המצדיקות בדיקה מקצועית.
בני הזוג נישאו בשנת 2002 והתגרשו בנובמבר 2021. מועד הקרע שנקבע בהסכמה היה 18 באוקטובר 2020. המשיב פעל במהלך הנישואים כיזם באמצעות חברות שונות, ובמוקד הסכסוך הרכושי עמדה טענת המערערת שלפיה טכנולוגיה בעלת ערך שפותחה במהלך הנישואים במיזם שכונה בפסק הדין "חברת פ.א." הועברה לאחר מכן למיזם חדש שכונה "חברת ס.".
לפי פסק הדין, חברת פ.א. נוסדה באוגוסט 2020 ונסגרה בסוף אוקטובר, בסמוך לאחר מועד הקרע. בינואר 2021 הוקמה חברת ס. בידי אותם מייסדים, ובחלוף כחודש נמכרו 12.8% ממניותיה למשקיע זר תמורת 400 אלף דולר, לפי שווי חברה של 3.125 מיליון דולר. המערערת טענה כי הנתון הזה תומך בכך שטכנולוגיה שפותחה במיזם המקורי הועברה למיזם החדש, וכי שווי חלקו של המשיב היה 1.5625 מיליון דולר ולא 150 אלף דולר כפי שטען.
בבית המשפט לענייני משפחה נדחתה הטענה להברחת נכסים וטכנולוגיה. הערכאה הדיונית קבעה שהמערערת לא הרימה את נטל הראיה, אימצה את גרסת המשיב ושותפו שלפיה חברת פ.א. הייתה מיזם ייעוצי בלבד שלא הגיע למוצר או לפיתוח טכנולוגי ממשי, וקבעה שחברת ס. היא מיזם נפרד. לצד זאת נקבע כי המערערת זכאית למחצית שווי אחזקות המשיב בחברה אחרת במועד הקרע, ואומצה חוות דעת אקטוארית בנוגע לחסכונות ולזכויות סוציאליות.
בערעור טענה המערערת כי בית המשפט לענייני משפחה שגה כאשר סירב למנות מומחה טכנולוגי שיבחן את החומר המקצועי. לטענתה, "אי מינוי מומחה בתחום כה מורכב המצוי במוקד הסכסוך גרם עיוות דין חמור", והיא טענה כי מומחה מקצועי היה יכול לבדוק את המצגות, המסמכים, הבקשה לרישום פטנט והעדויות הנוגעות לקשר בין המיזמים. בין היתר טענה כי עובד שהיה קשור לחברה החדשה אישר בעדותו שהמצגת שלה דומה מאוד לזו של המיזם המקורי.
המערערת ביקשה לקבוע כי יש לאזן את החברות, החוזים והרכוש ממועד הקרע, לקבוע שהטכנולוגיה שפותחה במהלך הנישואים הוברחה לחברה החדשה ולאזן את שווייה לפי שווי חברה של 3.125 מיליון דולר. לחלופין ביקשה למנות מומחה טכנולוגי לבחינת שאלת ההעברה והשווי. היא ביקשה גם לבטל הוצאות שנפסקו נגדה.
המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, "פסק הדין נושא הערעור הינו פסק דין מקיף, מנומק ומבוסס" שניתן לאחר הליכים ממושכים, והמערערת קיבלה הזדמנות מלאה להוכיח את טענותיה. הוא טען כי לא הוצגה ראשית ראיה להברחת נכסים או טכנולוגיה וכי הטענות נשענות על השערות וספקולציות. לדבריו, המיזם הראשון היה מיזם ייעוצי בלבד ללא פטנט, תוכנה פעילה, חשבון בנק או פעילות פיננסית, ואילו החברה החדשה פיתחה תוכנה נפרדת למשוב ו-Engagement לעובדים.
המשיב טען גם כי סוגיית מינוי המומחה כבר נדונה שוב ושוב בהחלטות קודמות ובבקשות רשות ערעור, וכי אין לפתוח אותה מחדש. עוד טען שהשקעת המשקיע הזר אינה מוכיחה שהועברה טכנולוגיה, משום שהערכת שווי של חברת הזנק משקפת ציפיות עתידיות והיכרות עם המייסדים. הוא הוסיף כי המצגות של המיזם המקורי שיקפו רעיונות ותוכניות בלבד ולא טכנולוגיה קיימת.
הרכב השופטים צבי ויצמן, אלי ברנד וצבייה גרדשטיין פפקין לא קיבל את המסקנה שלפיה לא הוצגה תשתית מספקת למינוי מומחה. בפסק הדין נכתב כי המערערת הציגה "צבר ראיות משמעותיות המהווה, למצער, ראשית ראיה מספקת ואף מעבר לכך", וכי תשתית זו "מצדיקה ואף מחייבת מינוי מומחה מקצועי" שיבחן את הרכיבים הטכנולוגיים ואת שאלת הדמיון או הזהות בין המיזמים.
אחד הנתונים המרכזיים היה לוח הזמנים. בית המשפט הצביע על כך שהמיזם הראשון נסגר בסמוך למועד הקרע, שהחברה החדשה הוקמה זמן קצר לאחר מכן בידי אותם מייסדים, ושבתוך כחודש נמכרו בה מניות לפי שווי של 3.125 מיליון דולר. ההרכב ציין את הקושי בכך שהערכאה הדיונית קבעה שמספר חודשים לא הספיקו לפיתוח טכנולוגיה במיזם הראשון, אך קיבלה בו בזמן את הטענה שבחברה החדשה פותחה טכנולוגיה עצמאית בתוך פרק זמן קצר בהרבה. בפסק הדין נקבע כי עניין זה "תמוה ובוודאי ראוי לבדיקה מעמיקה".
ראיה נוספת שנבחנה הייתה מצגת שנשלחה למערערת ביולי 2020, שלפי פסק הדין הציגה תוכנת מחשב פעילה, מודל משוב בזמן אמת בענן, נגישות ממכשירי קצה וטבלת השוואה טכנולוגית. בית המשפט ייחס משקל גם לעדות שלפיה המצגת של החברה החדשה דומה מאוד למצגת המיזם המקורי, ולהימנעות המשיב מהצגת מצגת של החברה החדשה שתצביע על שוני. ההרכב קבע כי הימנעות מהבאת ראיה המצויה בהישג יד מחזקת את ראשית הראיה שהציגה המערערת.
בית המשפט הפנה גם לעדות של גורם ניטרלי ולמצגים דיגיטליים מתקופת הנישואים. לפי פסק הדין, ימים ספורים לפני מועד הקרע הציג המשיב סטארט-אפ בתחום משאבי האנוש שעליו עבד למעלה מחצי שנה, ושלח קישור לאתר פעיל שבו תואר פתרון המשלב תוכנה וייעוץ ארגוני. ההרכב קבע כי מוצגים אלה עומדים בניגוד לגרסה שלפיה המיזם הראשון היה חברת ייעוץ בלבד ללא תוכנה או טכנולוגיה.
עוד נבחנה בקשה לרישום פטנט שהוגשה באוקטובר 2020 על שם חברת פ.א. בית המשפט ציין כי שותפו של המשיב הודה שהבקשה הועברה לאחר מכן ונרשמה על שמו בלבד. ההרכב התייחס גם לכך שהוגש לערכאה הדיונית רק עמוד אחד מהבקשה, בעוד שני עמודים שבהם פורט תוכן הטכנולוגיה לא הוצגו, ולכך שהצו שניתן לרשם הפטנטים בארצות הברית לא הביא לקבלת מלוא המסמכים.
בפסק הדין הודגש כי עצם מינוי המומחה אינו קביעה שטכנולוגיה הוברחה. ההרכב קבע שהמחלוקת דורשת בחינה מקצועית של התוכניות, המצגות, הקוד, הפטנטים והקשר הטכנולוגי בין המיזמים. בית המשפט גם דחה את הטענה שמינוי המומחה עלול לגרום נזק משמעותי לשמו של המשיב כיזם, בין היתר משום שמדובר בתיק חסוי וגם עבודת המומחה תהיה חסויה.
בסופו של דבר התקבל הערעור במובן מוגדר: קביעות פסק הדין הקודם בסוגיית הברחת הטכנולוגיה ובאיזון המאזנים בחברות בוטלו, והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי שימנה ללא דיחוי מומחה טכנולוגי ניטרלי בעל מומחיות בתוכנה ובהייטק. המומחה יקבל סמכויות חקירה ויבחן את החומר הטכנולוגי, ולאחר חוות דעתו יכריע בית המשפט מחדש בטענות הרכושיות הנוגעות לחברות ולטכנולוגיה. בשלב זה שכר המומחה יוטל על המערערת. המשיב חויב לשלם לה 15 אלף שקל הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.
עמ"ש 48847-09-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.