קנס מינהלי של 200 אלף שקל שהוטל בגין בנייה ללא היתר הוביל להליך פלילי, אך בסופו הורשע הנאשם רק בבניית מבנה בלוקים חד-קומתי בשטח 50 מ"ר ובשימוש בו, וזוכה מהעבירות שיוחסו לו בשל הכשרת חלקה בשטח 468 מ"ר. בגזר הדין קבעה השופטת יהודית דורי דסטון כי בנסיבות המקרה ניתן לקבוע קנס נמוך מ-50 אלף שקל, הסכום שהיה מוטל אילו הקנס המינהלי חושב מלכתחילה על המבנה בלבד, וגזרה על הנאשם קנס של 45 אלף שקל. בנוסף הוטלו צו התאמה או הריסה, צו איסור שימוש והתחייבות בסך 22,500 שקל.
עורכי הדין שלנו
ההליך החל בקנס מינהלי בסך 200 אלף שקל שהוטל על הנאשם באפריל 2021. לאחר שביקש להישפט הוגש נגדו כתב אישום. באפריל 2026 הורשע בעבירות של עבודה אסורה ושימוש אסור לפי חוק התכנון והבניה, ביחס למבנה בשטח 50 מ"ר בכפר וולאג'ה. במקביל זוכה מעבירות שיוחסו לו בגין הכשרת החלקה בשטח 468 מ"ר. בפסק הדין צוין כי מדובר במקרקעין המוגדרים "ללא תכנון", וכי אין תכנית שמכוחה ניתן לקבל בהם היתר בנייה.
כבר במאי 2024 הודה הנאשם בבניית המבנה, אך כפר בכך שפעולות הכשרת החלקה הן עבירת בנייה. סנגורו אמר אז: "אנו מסכימים שהפקח יגיע ויוודא שאין הכשרת שטח למעט מבנה המגורים. ככל שכך הם פני הדברים, אבקש שישקלו את עמדתם לגבי שיעור הקנס המינהלי ביחס להיקף הבניה". המאשימה בדקה את הטענה אך עמדה על כך שהכשרת החלקה היא חלק מהעבירה, ולכן נשמעו הוכחות.
בהכרעת הדין נקבע כי הפעולות שבוצעו בחלקה, ובהן פינוי פסולת ואבנים, עקירת עצים ועשבים, נטיעת עצי נוי ופרי והנחת דשא סינטטי, אינן עבודות הטעונות היתר בנסיבות שנקבעו. בית המשפט ציין כי לא הוכח שינוי מהותי בגובה פני הקרקע או ביצוע עבודות חפירה משמעותיות. בסוף הכרעת הדין נכתב כי המפקח הודה שפעולות הכשרת שטח מסוג זה אינן מצדיקות כשלעצמן קנס מינהלי, ובית המשפט הוסיף: "נדמה על כן כי אילולא היה הנאשם בונה את המבנה, לא היו ננקטים הליכי אכיפה כלל, ומשננקטו, ביקשה הרשות להחילם באופן רחב בבחינת 'תפסת מרובה לא תפסת'".
בטיעונים לעונש ביקשה המאשימה לקבוע מתחם קנס של 200 אלף עד 250 אלף שקל. היא טענה כי לנוכח השנים שחלפו היה מקום להביא בחשבון גם ריבית על הקנס, ולשיטתה היה מקום להטיל כפל קנס משום שהבנייה נעשתה באזור ללא תכנון, וכן קנס יומי בשל השימוש במבנה. התביעה ביקשה בסופו של דבר קנס כולל של 250 אלף שקל. עוד ביקשה צו הריסה, צו איסור שימוש והתחייבות בגובה הקנס.
עם זאת, המאשימה עצמה טענה כי לפי הלכת גרין לא ניתן לרדת משיעור הקנס המינהלי שהיה מוטל אילו הקנס חושב ביחס למבנה בלבד. לפי התקנות שצוינו בגזר הדין, קנס כזה על מבנה בשטח 50 מ"ר הוא 50 אלף שקל. הלכת גרין, כפי שתוארה בגזר הדין, קובעת כי כאשר הוטל קנס מינהלי קצוב ונאשם ביקש להישפט והורשע, הקנס המינהלי משמש עונש מינימום, אלא אם קיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות רף נמוך יותר.
ההגנה טענה מנגד כי הקנס המקורי אינו יכול עוד להיות נקודת המוצא, משום שהנאשם זוכה מחלקה העיקרי של העבירה שיוחסה לו. הסנגור טען כי "לא ניתן להתייחס לקנס מינהלי 'תיאורטי' שהיה מוטל על הנאשם, כאשר בפועל הוטל קנס בשיעור גבוה הרבה יותר", וביקש לקבוע שהלכת גרין אינה חלה. לחלופין טענה ההגנה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הפחתה, בין היתר בשל רכיבי ענישה נוספים שביקשה המאשימה. ההגנה ביקשה לחשב את הקנס לפי 250 שקל למ"ר, ובסך הכול 12,500 שקל, והדגישה את הודאת הנאשם בבניית המבנה ואת העובדה שהמאשימה עמדה על ניהול הוכחות בנוגע להכשרת החלקה, שביחס אליה זוכה.
השופטת קיבלה את העמדה העקרונית של ההגנה במחלוקת על נקודת המוצא. לדבריה, "ספק בעיניי אם מקרה זה, שבו זוכה הנאשם מחלקה העיקרי של העבירה שיוחסה לו, חוסה תחת כנפיה של הלכת גרין". היא קבעה כי יש "קושי ממשי" לראות בקנס המקורי נקודת ייחוס, משום שהקנס המקורי בטל ולא בכל מקרה מוצדק לחשב מחדש קנס תיאורטי על עבירה מצומצמת יותר. היא הוסיפה שככל שההרשעה הסופית מתייחסת לשטח קטן באופן משמעותי מזה שיוחס מלכתחילה, כך פוחתת ההצדקה להשתמש בתקנות הקנס המינהלי כנקודת המוצא.
גם בהנחה שהלכת גרין חלה, נקבע כי נסיבות המקרה הן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות רף תחתון נמוך מ-50 אלף שקל. בית המשפט הדגיש שהנאשם זוכה מחלק גדול מהעבירה, ולכן הייתה הצדקה ממשית לבקשתו להישפט במקום לשלם את מלוא הקנס. עוד נשקל כי הוא הודה מראשית ההליך ברכיב שבו הורשע, בעוד המאשימה עמדה על ניהול ההליך עד תום בנוגע ליתר הרכיב. השופטת ציינה גם שאין לשלול כי אילו מלכתחילה היה מיוחס לנאשם המבנה בלבד, היה נבחר אפיק אכיפה אחר המקל עמו.
לצורך קביעת המתחם בחן בית המשפט גזרי דין נוספים בעבירות בנייה ושימוש בהיקפים דומים, וקבע מתחם של 700 עד 1,100 שקל למ"ר לשתי העבירות יחד. מצד אחד נדחתה טענת המאשימה כי עצם הבנייה בשטח ללא אופק תכנוני היא נסיבה מחמירה, לאחר שנקבע שהטענה הועלתה ללא ביסוס עובדתי או משפטי. מצד אחר נדחתה גם בקשת ההגנה להקל בשל המצב התכנוני בכפר. בית המשפט קבע כי הנאשם ידע בעת הבנייה שהמקרקעין מוגדרים שטח ללא תכנון והיה מודע לקושי בקבלת היתר.
בקביעת העונש בתוך המתחם ניתן משקל להודאת הנאשם בעבירות שבהן הורשע ולזיכויו מהעבירות הנוגעות להכשרת החלקה. השופטת בחרה באמצע המתחם, 900 שקל למ"ר, וכך נקבע קנס של 45 אלף שקל. עתירת המאשימה לכפל קנס נדחתה. בית המשפט קבע כי היא "נטענה בעלמא, מבלי שהוצגה מדיניות סדורה", וציין שהיקף העבירה נמוך יחסית ושאין נסיבות חריגות המצדיקות רכיב זה.
נדחתה גם הבקשה להטיל קנס יומי. השופטת הדגישה שהנאשם הורשע בעבירת שימוש רק בתקופה שצוינה בכתב האישום, ולא מעבר לכך, והוסיפה כי קיים קושי לבסס קנס יומי על התמשכות ההליך במשך שנים כאשר המאשימה עמדה על שמיעת הראיות. לדבריה, "מוטב היה לו היתה עותרת בשלב זה לעונש ריאלי, שאינו חורג פי כמה וכמה ממדיניות הענישה הנוהגת".
מלבד הקנס הורה בית המשפט על התאמת המבנה להיתרי הבנייה החלים במקרקעין, לרבות בדרך של הריסה, ועל איסור השימוש בו. שני הצווים ייכנסו לתוקף ב-20 ביוני 2027. כן הוטלה התחייבות בסך 22,500 שקל שלא לעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה במשך 24 חודשים שיחלו במועד כניסת הצווים לתוקף.
תפ"ב 55341-08-21
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.