בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל בחלקה תביעה בין שלושה אחים על היקף עיזבון הוריהם המנוחים, וביטל את העברת זכויות האם בדירה ובמחצית מהזכויות בשני מגרשים, לאחר שמומחה מטעם בית המשפט קבע כי במועדי החתימה היא כבר לא הייתה כשירה להבין מסמכים משפטיים. מנגד, השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה כי האב היה כשיר במועדי ההעברות, וכי עצם העובדה שההורים ערכו צוואות הדדיות לא מנעה ממנו להעביר בחייו את חלקו בנכסים. טענות התובע בדבר משיכות כספים שלא כדין מחשבון ההורים נדחו.
הצדדים הם שלושה אחים. הוריהם ערכו במאי 2016 שתי צוואות נפרדות בעלות הוראות זהות, וכן נספח משותף שבו פירטו כיצד יחולק רכושם לאחר מות שניהם. לפי ההסדר, בן הזוג שנותר בחיים אמור היה לרשת תחילה את מלוא העיזבון, ולאחר פטירתו לעבור הרכוש לילדים במנגנון של "יורש אחר יורש". הנספח קבע חלוקה מפורטת של דירה, שני מגרשים, כספים ומיטלטלין.
לפני פטירת ההורים בוצעו העברות ללא תמורה. זכויותיהם בדירה הועברו לאחד הבנים בשתי עסקאות בנובמבר 2018, וזכויות בשני מגרשים הועברו לאח אחר במרץ 2019. התובע ביקש לבטל את ההעברות ולהשיב את הנכסים לעיזבון. לטענתו, אחיו "ניצלו את מצבם הבריאותי והקוגניטיבי של ההורים המנוחים כדי לגזול את כספם ונכסיהם", וכי האם סבלה מאלצהיימר מתקדם ולא הייתה כשירה לחתום, בעוד האב היה סיעודי ותלותי. עוד טען כי הצוואות ההדדיות מנעו מהאב להעניק את הנכסים בניגוד לחלוקה שנקבעה בהן.
התביעה כללה גם טענות למשיכות ולהעברות מחשבון הבנק של ההורים. נטען כי אחד האחים, שהיה מיופה כוח בחשבון, העביר לחשבונו סכומים שונים ומשך מזומנים שלא כדין. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי ההעברות נעשו ברצון ההורים ובהרשאתם, וכי הכספים שימשו בין היתר לשיפוץ בבית, לרכב ולהוצאות משק הבית והטיפול בהורים.
הנתבעים טענו גם כי "בעת הענקת המתנות ההורים המנוחים היו צלולים, עצמאיים וכשירים משפטית". לטענתם, המתנות שיקפו את רצונם של ההורים על רקע מערכת היחסים המשפחתית והסיוע שקיבלו, וכי הצוואות אינן מגבילות פעולות שההורים רשאים לבצע ברכושם בחייהם.
לצורך ההכרעה מינה בית המשפט מומחה לבחינת מצבם הקוגניטיבי והנפשי של ההורים במועדי החתימה. ביחס לאב קבע המומחה כי רק בספטמבר 2021, במהלך אשפוז גריאטרי, אובחן תהליך דמנטי שממנו ואילך לא היה כשיר להבין מסמכים. ביחס למועדי העברת הדירה והמגרשים בשנים 2018 ו-2019 נקבע כי אין ראיה לפגיעה בכשירותו, וכי הסבירות היא שהיה מסוגל להבין את טיב המסמכים.
המסקנה לגבי האם הייתה הפוכה. בחוות הדעת נקבע כי היא סבלה מתהליך דמנטי עקבי מסוג אלצהיימר שהחל שנים קודם לכן, וכי מתחילת 2018 איבדה את הכשירות המנטלית להבין מסמכים משפטיים. המומחה קבע שבמועדים הרלוונטיים "לא הייתה המנוחה במצב של כשירות מנטאלית וקוגניטיבית להבין טיבם של המסמכים עליהם חתמה". הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו, ובשלב הסיכומים אף הוסכם למעשה כי העברת זכויות האם בדירה אינה יכולה לעמוד.
בית המשפט קבע כי שתי הצוואות הן אכן צוואות הדדיות. השופטת הסתמכה על כך שנערכו באותו יום, נוסחן זהה, כל אחת מפנה לנספח משותף שעליו חתמו שני ההורים, והחלוקה שנקבעה בו מפורטת מאוד. נתונים אלה, נקבע, מעידים על הסתמכות הדדית בין בני הזוג, והנתבעים לא סתרו את החזקה הזו.
אולם הקביעה שמדובר בצוואות הדדיות לא הובילה לביטול מתנות האב. בית המשפט הסביר כי סעיף 8א לחוק הירושה מגביל שינוי או ביטול של צוואה הדדית, אך אינו יוצר כשלעצמו איסור קנייני על העברת נכסים בחיים. בצוואות עצמן לא נכללה הוראה שאסרה על בן הזוג שנותר בחיים לבצע פעולות בנכסים, ואף נקבע בהן שכל מצווה רשאי במשך חייו לעשות בנכסיו כטוב בעיניו. "עצם חתימה על צוואה הדדית אינה פעולה שנועדה להגביל את בן הזוג שנותר בחיים להעביר זכויות בנכסים", קבעה השופטת.
בית המשפט הוסיף כי מנגנון "יורש אחר יורש" אינו מונע מהיורש הראשון לעשות ברכוש שקיבל בחייו, כל עוד לא נקבעה בצוואה מגבלה מפורשת. התובע גם לא הוכיח מרמה, השפעה בלתי הוגנת או חוסר תום לב בהעברת חלקו של האב. לכן נקבע כי העברת זכויות האב בדירה לאח שקיבל אותה נותרת בתוקף, בעוד שחלקה של האם בדירה חוזר לעיזבונה ויחולק לפי הצוואה והנספח.
ביחס לשני המגרשים קבע בית המשפט כי אף שהיו רשומים על שם האב בלבד, הם נרכשו במהלך חיי הנישואין ונחשבו רכוש משותף לפי הלכת השיתוף. מכאן שלאם היו זכויות קנייניות במחציתם, והאב לא היה מוסמך להעביר את חלקה. התוצאה היא שהעברת מחצית הזכויות במגרשים בטלה והמחצית הזו שייכת לעיזבון האם; לעומת זאת, העברת המחצית שהייתה של האב נותרה בתוקף, משום שהאב היה כשיר ולא הוכח שהעברה זו נעשתה שלא כדין.
טענות התובע בעניין הכספים נדחו במלואן. בית המשפט קבע כי מעבר לטענה כללית לא הוצגה ראשית ראיה לכך שהעברות או משיכות נעשו ללא הרשאה. השופטת נתנה אמון בגרסת האח שניהל את החשבון שלפיה הכספים שימשו לצורכי ההורים ומשק הבית, וקבעה כי האב היה כשיר ומודע להתנהלות הכספית במועדים הרלוונטיים. הקלטה מאוחרת של שיחה משפחתית שימשה גם היא לתמיכה במסקנה שהאב ידע על העברות הנכסים ופעל מתוך רצון לשנות את אופן חלוקת רכושו על רקע הסכסוך המשפחתי.
בסופו של ההליך נפסק כי העברת זכויות האם בדירה בטלה וכי זכויותיה יחולקו לפי הצוואה; מחצית הזכויות במגרשים הוחזרה לעיזבון האם; יתר טענות התובע, ובהן הטענות לביטול חלקו של האב בהעברות ולהשבת כספים, נדחו. נוכח התוצאה המעורבת לא ניתן צו להוצאות. מספר התיק: תמ"ש 41640-07-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.