בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב הרשיע רוכב אופניים רגילים בנהיגה בחוסר זהירות ובהתנהגות שגרמה נזק, לאחר שקבע כי רכב במסלול השמאלי של שביל אופניים דו-כיווני בטיילת חוף גורדון, נכנס למסלולו של רוכב גלגינוע חשמלי והוביל להתנגשות קשה. השופט אלעד שור קבע כי גם אופניים רגילים הם "רכב" לצורך הוראות פקודת התעבורה הרלוונטיות, וכי העובדה שהסרטון המרכזי בתיק הושג בדרך שלא תועדה כנדרש אינה מחייבת לפסול אותו.
לפי כתב האישום, התאונה אירעה ב-15 בספטמבר 2021 סמוך לשעה 12:00. הנאשם רכב מדרום לצפון בשביל אופניים דו-כיווני, ובאזור שבו סימוני חצים מורים על כיווני הנסיעה רכב בחלק השמאלי, המיועד לכיוון ההפוך. באותה שעה הגיע מולו רוכב גלגינוע חשמלי מצפון לדרום. בית המשפט קבע כי הנאשם המשיך משמאל לעץ שפיצל את השביל, נכנס למסלול הנגדי, והמעורב ניסה לסטות ימינה אל המדרכה כדי להתחמק. בסמוך לכך סטה גם הנאשם שמאלה, והשניים התנגשו על המדרכה ונפלו.
הפגיעה במעורב הייתה קשה. מהתיעוד הרפואי עלה כי הוא סבל מחבלת ראש עם דימום סבדורלי, דימום נוסף באזור הפלקס והטנטוריום, שברים מרובים בפנים ובארובת העין ופגיעות נוספות. הוא נותח בהרדמה מלאה ואושפז לתקופות ממושכות. גם הנאשם נחבל וכלי הרכב ניזוקו.
המאשימה טענה כי האחריות הוכחה באמצעות סרטון מצלמת אבטחה, הודעת הנאשם ועדותו. לפי טיעוניה, "הנאשם רכב במסלול הנגדי, בחר לעבור משמאל לעץ מטעמי נוחות, הבחין במעורב רק סמוך להתנגשות ויצר את הסיכון שהתממש". המדינה הוסיפה כי העובדה שהרוכב האחר לא חבש קסדה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנאשם לבין התאונה והפגיעות.
ההגנה תקפה בראש ובראשונה את הסרטון. לטענתה, "הסרטון הושג ללא צו ובניגוד לנוהל", ולא הוכחו מקורו, שלמותו ושרשרת העברתו. ההגנה העלתה גם טענות בדבר אופן חקירת הנאשם בשפה הרוסית, טענה כי תמרור 228 מאפשר רכיבה בכל שטח השביל, טענה כי האירוע אינו תאונת דרכים לצורך הדינים הרלוונטיים, וכן טענה לאכיפה בררנית ולהגנה מן הצדק.
אחת הסוגיות הראשונות שבהן הכריע בית המשפט הייתה תחולת דיני התעבורה על אופניים רגילים. השופט קבע כי סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר "רכב" באופן הכולל במפורש אופניים ותלת-אופן. לכן רוכב אופניים רגילים הוא נוהג רכב לצורך הוראות הפקודה והתקנות שאינן מוגבלות לרכב מנועי בלבד. העובדה שאופניים רגילים אינם טעונים רישום או רישוי ושאין צורך ברישיון נהיגה כדי לרכוב עליהם אינה מוציאה אותם מהגדרת רכב.
בית המשפט דחה גם את ההישענות על הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. נקבע כי מדובר בחוק אזרחי-ביטוחי בעל תכלית אחרת, ולכן אין ללמוד ממנו על תחולת פקודת התעבורה במקרה הפלילי. גם הוראות דיווח הנוגעות לרכב החייב ברישום וברישוי לא הוכרו כמגדירות באופן ממצה את מושג תאונת הדרכים לכל הוראות הפקודה.
במוקד התיק עמדה שאלת קבילות סרטון מצלמת האבטחה. בית המשפט קבע כי התביעה לא הוכיחה מי מעובדי העירייה מסר את הסרטון, מי איתר וייצא אותו, אם שוטר הפעיל את מערכת העירייה או רק קיבל קובץ שהופק בידי עובד עירייה, ואם נחתם טופס הסכמה מדעת. השופט הניח לטובת הנאשם כי נפל פגם בהשגת הראיה. עם זאת, הוא קבע כי הפסילה אינה אוטומטית ויש לבחון את חומרת ההפרה, השפעתה על הראיה, הזכות להליך הוגן והעניין הציבורי.
לצד הפגמים, בית המשפט מצא שורה של שיקולים התומכים בקבלת הסרטון: הוא נוצר מראש ובאופן אוטומטי במרחב ציבורי, לא הופק ממכשיר אישי של הנאשם, הפגם לא השפיע על עצם יצירת התיעוד, לא נטענה טענה קונקרטית לעריכה או שינוי, ונגרמו בתאונה חבלות גוף קשות. בנוסף, גרסת הנאשם שנמסרה עוד לפני שהסרטון הוצג לו תאמה פרטים מרכזיים שנראו בו. לכן נקבע כי קבלתו אינה פוגעת באופן מהותי בהליך ההוגן, והבקשה לפסלו נדחתה.
גם שאלת האותנטיות הוכרעה בנפרד. השופט ציין כי הנאשם תיאר בחקירתו, לפני שצפה בסרטון, את השביל, העצים, הסטייה שמאלה ואת הגלגינוע שהגיע ממול. לאחר מכן זיהה את אופניו ואת מקום התאונה. בבית המשפט אישר שבחר לעבור משמאל משום שסבר שהדבר בטוח יותר. בית המשפט קבע כי הצטברות הנתונים החיצוניים מאמתת את הסרטון וכי האפשרות שהוא מתעד אירוע אחר היא תאורטית בלבד.
בהכרעה בשאלת האחריות קבע בית המשפט כי הסרטון מראה שהנאשם רכב בצד השמאלי ביחס לכיוונו, במקום שבו החץ הורה לכיוון הנגדי, בעוד הרוכב האחר הגיע במסלול התואם את סימון החץ. הנאשם המשיך משמאל לעץ ולא עבר במעבר שמימין לו, וכך נכנס למסלולו של הרוכב האחר. סטיית המעורב ימינה הוכרה כתגובת התחמקות ולא כגורם הראשוני לתאונה. "רוכב סביר הסבור שהמעבר מימין צר או בלתי נוח חייב להאט, לעצור או לרדת מן האופניים, ולא להיכנס למסלול הנגדי בלי לוודא שהוא פנוי", קבע השופט.
בית המשפט דחה גם את הטענה שאי חבישת קסדה מנתקת את הקשר הסיבתי. המעורב עצמו אמר כי ייתכן שאילו חבש קסדה היה נפצע פחות, אך נקבע שאי חבישת הקסדה לא גרמה להתנגשות. גם אם התנהגותו תרמה לחומרת הפגיעה, אין בכך לפטור את הנאשם מאחריות לסיכון שיצר.
טענת האכיפה הבררנית נדחתה אף היא. השופט קבע כי עצם העובדה שהליך פלילי נגד רוכב אופניים הוא בלתי שכיח אינה מוכיחה אכיפה בררנית, וכי לא הוצגה תשתית לכך שבמקרים דומים נמנעה המדינה מהעמדה לדין מטעם פסול. בסיכום נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם יצר סיכון וחסם את דרך הרוכב האחר, וכי התאונה הייתה התממשות הסיכון הזה. בהתאם לכך הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מספר התיק: ת"ד 10392-05-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.