בית משפט השלום ברמלה הותיר על כנו קנס מנהלי של 600 אלף שקל שהוטל על חברה שהורשעה בשימוש אסור במבנה בשטח של כ-750 מ"ר ביישוב גנות לצורך אחסנת ציוד ומוצרי מזון. השופטת רבקה גלט קיבלה בחלקה את טענת החברה לאכיפה בררנית, לאחר שקבעה כי אי האכיפה נגד בעל המקרקעין "מעוררת לדעתי קושי רב", אך מנגד נתנה משקל כבד לכך שהשימוש האסור נמשך גם לאחר הליכי האכיפה וההרשעה והמקרקעין לא פונו במלואם. התוצאה הייתה שהקנס לא הוחמר מעבר לקנס המקורי, אך גם לא הופחת ממנו.
עורכי הדין שלנו
ההליך החל לאחר שהחברה ביקשה להישפט על קנס מנהלי בסך 600 אלף שקל שהוטל בגין עבירה של שימוש אסור לפי חוק התכנון והבנייה. כתב האישום ייחס לה שימוש במבנה קל ממתכת, בשטח של כ-750 מ"ר, במקרקעין בגנות המצויים במרחב התכנוני של הוועדה המקומית שדות דן. לפי גזר הדין, המקרקעין הם קרקע חקלאית מוכרזת וחלות עליהם תכניות שונות, בעוד שהחברה השתמשה במבנה לצורך אחסנת ציוד ומוצרי מזון. ההפרש בין שווי המקרקעין אילו השימוש היה מותר לבין אומדן השווי לפי התכניות הועמד בכתב האישום על 1.5 מיליון שקל.
כתב האישום הוגש בנובמבר 2024. בפברואר 2026 הודתה החברה בעבירה והורשעה. לאחר ההרשעה ביקשה לדחות את הטיעונים לעונש כדי לפנות את המקרקעין, ובית המשפט נתן לה הזדמנות לכך. ואולם, במועד הטיעונים לעונש ביולי 2026 ביקשה החברה דחייה נוספת של שבועיים וטענה כי הצליחה לפנות רק כמחצית מהשטח משום שלא מצאה מקום חלופי. בית המשפט דחה את הבקשה, בין היתר משום שהשימוש נמשך במשך תקופה ארוכה והחברה לא ניצלה את הזמן שחלף מאז פתיחת החקירה.
המאשימה טענה כי מדובר בשימוש מסחרי רחב היקף שנמשך לכל המאוחר מאפריל 2021, וכי גם לאחר הטלת הקנס במרץ 2023 המשיכה החברה בשימוש. עוד נטען כי ניתן צו שיפוטי להפסקת השימוש והוא הופר. המדינה ביקשה לקבוע מתחם קנס של 650 אלף עד 800 אלף שקל ולהטיל קנס הגבוה מהקנס המנהלי המקורי בשל אי פינוי המקרקעין. ביחס לטענת האכיפה הבררנית כלפי בעל המקרקעין, טענה המאשימה כי לא פעלה נגדו בשל גילו ומצבו הבריאותי, וכי החברה עצמה לא התייצבה לחקירה ולא מסרה פרטים על יחסיה עמו.
החברה טענה מנגד כי יש להפחית את הקנס. היא הצביעה על כך שרק נגדה ננקטה אכיפה, בעוד שלטענתה עסק נוסף השתמש באותו מבנה, וכן על כך שלא ננקטה אכיפה נגד בעל המקרקעין שממנו שכרה את המקום. ההגנה טענה כי העובדה שהמאשימה אינה מבקשת צו הריסה ומכירה בכך שהחברה אינה משתמשת בכל שטח המבנה "מלמדת כאלף עדים על שרירותיות האכיפה". עוד ביקשה החברה להביא בחשבון את הודאתה, את פינוי חלק משמעותי מהמחסן ואת הנסיבות האישיות והעסקיות של מי שמנהלת את העסק.
במהלך הטיעונים התברר למאשימה כי שטח המבנה הכולל הוא כ-1,000 מ"ר, בעוד שהחברה משתמשת בכ-750 מ"ר בלבד. בשל כך הודיעה המדינה כי אינה מבקשת צו הריסה בשלב זה, משום שלא היה ידוע לה מי מחזיק ביתרת השטח ומה מעמדו. השופטת ציינה כי התנהלות זו מעוררת תהיות, שכן התביעה הודתה כי לא ידעה במדויק מהו היקף השימוש, אך קבעה כי אין בכך לבדו כדי להוכיח שהופעלה אכיפה בררנית ביחס לעסק נוסף.
הדיון בגובה הקנס הושפע מהכללים החלים כאשר אדם או חברה מבקשים להישפט במקום לשלם קנס מנהלי. בית המשפט סקר את סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות ואת הפסיקה, ובה הלכת גרין, שלפיה קנס מנהלי קצוב משמש ככלל כעונש מינימום בהליך הפלילי שנפתח לבקשת הנקנס, והפחתה ממנו דורשת נסיבות מיוחדות. השופטת הדגישה כי הודאה או הפסקת שימוש אינן כשלעצמן נסיבות מיוחדות לקביעת מתחם נמוך מקנס המקור, וכי כאשר השימוש האסור נמשך גם במהלך ההליך קיימת בפסיקה הצדקה להחמרה.
במקרה הנוכחי קיבלה השופטת חלק מרכזי אחד מטענת האכיפה הבררנית. ביחס לבעל המקרקעין נקבע כי החלטת המדינה שלא לנקוט נגדו הליך פלילי מעוררת קושי. בגזר הדין נאמר כי גילו או מצבו הרפואי לא הצדיקו, לדעת בית המשפט, הימנעות מאכיפה כאשר מדובר בעבירה כלכלית וכאשר בעל המקרקעין קיבל דמי שכירות במשך תקופה משמעותית. לפיכך נקבע כי אי האכיפה נגדו צריכה להילקח בחשבון כאכיפה בררנית.
לעומת זאת, הטענה לקיומו של עסק נוסף במבנה נדחתה. בית המשפט קבע כי עצם העובדה שהחברה לא השתמשה בכל 1,000 המ"ר אינה מוכיחה מי החזיק ביתרת 250 המ"ר או כי מדובר בעסק אחר שלא נאכף נגדו הדין. השופטת הוסיפה כי החברה זומנה למסירת גרסה אך לא התייצבה, ולכן לא הוכיחה במאזן ההסתברויות את טענתה בהקשר זה.
לצד האכיפה הבררנית שנמצאה ביחס לבעל המקרקעין, בית המשפט נתן משקל משמעותי לחומרה לכך שהחברה לא חדלה מהשימוש האסור. השופטת ציינה כי גם לאחר התראה, צו הפסקת שימוש, כתב אישום והרשעה, המקרקעין לא פונו במלואם. בנסיבות אלה קבעה מתחם קנס של 600 אלף עד 700 אלף שקל. בתוך המתחם נשקלו לזכות החברה היעדר עבר פלילי והודאתה, אך נקבע כי המשך השימוש מונע הפחתה.
"אין מקום להטיל קנס גבוה מקנס המקור, אך גם לא להפחית ממנו, אלא יש להותירו על כנו", קבעה השופטת. בהתאם לכך נגזר על החברה קנס של 600 אלף שקל, שישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. מספר התיק: ת"פ 43138-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.