בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת קיבל ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שסגר תיק שנפתח לגביית מוהר בסך 20 אלף שקל, לאחר שקיבל טענת "פרעתי" של החייב בלי לקיים דיון ובלי לאפשר חקירת מצהירים. השופט איתי כרמי קבע כי כאשר ההכרעה מחייבת לבחור בין שתי גרסאות עובדתיות סותרות בשאלת עצם קבלת ההמחאה, חתימת ההיסב והפירעון, אין מקום להכריע לטובת החייב על סמך הכתובים בלבד. החלטת הרשם בוטלה והתיק ייפתח מחדש לצורך בירור ראייתי.
תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע פסק דין של בית הדין השרעי, שבו נפסק למערערת מוהר בסך 20 אלף שקל מהמשיב. החייב טען שכבר פרע את החוב באמצעות המחאה. רשם ההוצאה לפועל קיבל את טענתו לאחר שקבע שניתן לזהות את המערערת באמצעות חתימת ההיסב שעל ההמחאה בצירוף תעודת הזהות שלה, וכן באמצעות תדפיס חשבון העו"ש של החייב שהראה את משיכת ההמחאה. בעקבות זאת נקבע כי החוב נפרע והתיק נסגר, בלי דיון במעמד הצדדים.
המערערת טענה כי ההחלטה ניתנה בלי שניתנה לה הזדמנות לחקור את המצהירים ולהעמיד את גרסת המשיב במבחן. לדבריה, "מעולם לא נמסרה לידיה ההמחאה המקורית אלא צילום שלה", וחתימת ההיסב שעל ההמחאה מזויפת ואינה חתימתה. היא הודתה שבבקשה קודמת שניסחה נכתב שקיבלה המחאה בלי שצוין שמדובר בצילום, אך טענה שמיד כשגילתה את המרמה הנטענת הגישה תלונה במשטרה.
המשיב ביקש לדחות את הערעור. תחילה טען שהערעור הוגש באיחור. לגופו של עניין טען שהמערערת הודתה בעבר בקבלת ההמחאה ואף דיווחה על כך ללשכת ההוצאה לפועל, וכי רק לאחר שההמחאה נפרעה מחשבונו שינתה את גרסתה. הוא תיאר את הטענה המאוחרת בדבר קבלת צילום בלבד כ"שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב".
לפני הדיון בשאלה המהותית נדרש בית המשפט לטענת האיחור. החלטת הרשם ניתנה ב-14 באוגוסט 2025. בשל שביתה בבתי המשפט בתחילת ספטמבר, קבע השופט כי המועד האחרון להגשת הערעור היה 22 בספטמבר 2025. הערעור הוגש ב-25 בספטמבר, כלומר באיחור של שלושה ימים. בית המשפט הסביר כי הדין החל על ערעורים בענייני משפחה קובע תקופה של 15 ימים, בניגוד לכלל של 20 ימים בתקנות ההוצאה לפועל, וכי שאלת חישוב הימים בתקופת פגרה ושביתה מוסיפה מורכבות.
השופט כרמי ציין שטעות במניין הימים אינה כשלעצמה טעם מיוחד להארכת מועד, אך קבע שבנסיבות הספציפיות נכון להאריך את המועד. הוא נתן משקל לכך שהאיחור היה קצר, שלא הוכחה הסתמכות של המשיב על סופיות ההליך, שגם בתגובת המשיב נפלה טעות במניין הימים, ושדחיית הערעור על הסף הייתה עלולה למנוע בירור של טענה הנוגעת לזכות דיונית מהותית. עם זאת, נקבע שהאיחור יקבל ביטוי בכך שלא ייפסקו למערערת הוצאות למרות קבלת הערעור.
במרכז פסק הדין עמדה הדרך שבה יש לדון בטענת "פרעתי" לפי חוק ההוצאה לפועל. בית המשפט ציין שלרשם ההוצאה לפועל יש גמישות דיונית רחבה, ובמקרים מתאימים הוא רשאי להכריע בבקשה גם בלי לקיים דיון. אלא שהשאלה אינה רק אם קיימת סמכות פורמלית לוותר על דיון, אלא כיצד ראוי להפעיל אותה בהתאם לטיב המחלוקת ולתשתית הראייתית.
השופט הבחין בין מצב שבו החייב לא מציג מלכתחילה תשתית לכאורית מספקת לטענת הפירעון, ולכן אפשר לדחות את בקשתו בלי דיון, לבין מצב שבו הרשם מבקש לקבל את טענת הפירעון ולהעדיף את גרסת החייב על פני גרסה עובדתית נגדית. במקרה השני, במיוחד כאשר התוצאה היא ביטול החוב וסגירת תיק ההוצאה לפועל, נדרשת זהירות רבה יותר.
בית המשפט הדגיש כי נטל השכנוע בטענת "פרעתי" מוטל על החייב. כאשר החייב מציג מסמכים התומכים לכאורה בטענתו, עשוי לעבור לזוכה נטל משני להביא ראיות לסתור, אך נטל השכנוע הראשוני נשאר על כתפי החייב. לכן, כאשר הקביעה אם החוב נפרע תלויה במהימנות הצדדים ובהכרעה בין גרסאות סותרות, יש לאפשר לזוכה לחקור את המצהירים ולהביא ראיות נגדיות.
זה היה, לפי פסק הדין, המצב במקרה הנוכחי. בלב המחלוקת עומדות שאלות עובדתיות מובהקות: האם ההמחאה המקורית אכן נמסרה למערערת, האם חתימת ההיסב היא חתימתה, והאם תשלום ההמחאה מהווה פירעון של החוב. השופט קבע כי אלה אינן שאלות משפטיות שניתן לפתור מתוך המסמכים בלבד, וכי "אין ניתן לעשות כן על יסוד הכתב בלבד".
גם טענות המשיב שלפיהן קיימות סתירות בגרסת המערערת לא שכנעו את בית המשפט לוותר על דיון. להפך, נקבע שככל שההכרעה נשענת יותר על שאלות של מהימנות ועקביות, כך גדל הצורך בשמיעת הצדדים, חקירה נגדית והתרשמות ישירה מהמצהירים.
בית המשפט הוסיף כי תקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל נועדה לייעל את ההליך, אבל "יעילות דיונית אינה תכלית העומדת לעצמה". הגמישות הדיונית צריכה לשרת הכרעה צודקת ויעילה, ולא להחליף בירור עובדות כאשר הן שנויות במחלוקת ממשית.
פסק הדין אינו קובע מי מהצדדים צודק בשאלה אם המוהר שולם. השופט הבהיר במפורש שייתכן שגרסת המשיב נכונה וייתכן שלא. ההכרעה היחידה היא שלא ניתן היה לסגור את תיק ההוצאה לפועל בלי שמיעת ראיות. לכן הערעור התקבל, החלטת הרשם מ-14 באוגוסט 2025 בוטלה, והתיק ייפתח מחדש כדי לקיים דיון, חקירת מצהירים ושמיעת ראיות ככל שיוזמנו. בשל האיחור בהגשת הערעור, לא נפסקו הוצאות לטובת המערערת.
מספר התיק: ע"ר 67590-09-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.