בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבע כי מועד הקרע בין בני זוג לצורך איזון המשאבים הוא 4 במרץ 2025, מועד הגשת הבקשה השנייה ליישוב סכסוך, אף שהם המשיכו להתגורר תחת אותה קורת גג עד פברואר 2026. השופטת הילה אוחיון גליקסמן דחתה את עמדת האישה שלפיה הקרע הסופי התרחש רק באוגוסט 2025, וקבעה כי מכלול ההתנהלות הזוגית, המשפטית והכלכלית מלמד שכבר בראשית מרץ 2025 נוצר שבר שאינו ניתן לאיחוי.
בני הזוג נישאו בשנת 2006 ולהם ארבעה ילדים, אחד בגיר ושלושה קטינים. בסוף 2024 החל משבר משמעותי ביחסים. האיש הגיש בדצמבר 2024 בקשה ליישוב סכסוך, שנמחקה לאחר שהצדדים לא התייצבו לפגישת מהו"ת, וב-4 במרץ 2025 הגיש בקשה נוספת. לאחר תקופת עיכוב ההליכים הוגשו בין הצדדים תביעות לפירוק שיתוף, איזון משאבים, מזונות, ענייני קטינים ודמי שימוש.
למרות ההליכים, בני הזוג המשיכו לגור יחד בבית המשותף עד פברואר 2026, אז עזב האיש את הבית. ביוני 2026 הם התגרשו. במאי 2025 הם גם חתמו על טיוטת הסכם בכתב יד שכללה עקרונות לחלוקת רכוש ומזונות, אך ההסכם לא הובא לאישור בית המשפט, וכעבור כחודשיים הגיש האיש תביעה לפירוק שיתוף.
האישה טענה בתחילה שמועד הקרע הוא מועד עזיבת האיש את הבית בפברואר 2026, אך לאחר מכן תיקנה את עמדתה וביקשה לקבוע את 2 באוגוסט 2025. לפי גרסתה, אמנם התגלע סכסוך בסוף 2024, אך הצדדים המשיכו לנסות לחזור לשלום בית, בין היתר באמצעות בני משפחה ומכרים. היא טענה שהאיש המשיך לממן את התא המשפחתי ואת הוצאותיה האישיות, וכי אפילו במאי 2025 שלח לה מילות חיבה ולבבות. לטענתה, רק בשיחה שנערכה בתחילת אוגוסט הבינה סופית שאין עוד סיכוי לפיוס.
האיש טען מנגד כי "מועד הקרע הינו יום 4.3.2025", היום שבו הוגשה הבקשה השנייה ליישוב סכסוך. לדבריו, ניסיון הפיוס הסתיים לאחר שהאישה חזרה מחופשה בפריז בסוף פברואר 2025, ומאותו שלב התנהל משא ומתן בין הצדדים ובאי כוחם לקראת פרידה. הוא הצביע גם על פתיחת חשבון בנק נפרד בידי האישה, על משיכת כספים מזכויותיה הסוציאליות והעברתם לאמה, על הפרדת חדרי השינה, חגים וחופשות בנפרד ועל טיוטת ההסכם ממאי 2025.
בית המשפט הזכיר כי לצורך איזון משאבים, מועד הקרע הוא הנקודה שבה התא המשפחתי חדל לתפקד כשותפות כלכלית אחת בשל שבר סופי ובלתי הפיך. בין הסימנים שניתן לבחון: הפסקת שיתוף כלכלי, הפרדת רכוש, עזיבת הבית או חדר השינה, פתיחת הליכים משפטיים וקשרים אחרים המלמדים על סיום הנישואין בפועל. אף אחד מהסימנים אינו מכריע לבדו, ויש לבחון את התמונה הכוללת.
השופטת נתנה משקל לדברים שכתבה האישה עצמה בתביעת איזון המשאבים, שבה צוין כי לאחר שובה מצרפת בסוף פברואר 2025 "מאז החזרה מצרפת, האיש בנתק מוחלט מהאישה". גם בדיון קודם העידה האישה כי כשחזרה מפריז הבינה שהיחסים "מסתיים, נגמר" וכי אין עוד אמון. בית המשפט קבע שהדברים מתיישבים עם גרסת האיש שלפיה בראשית מרץ כבר אירע שבר בלתי ניתן לאיחוי.
משקל נוסף ניתן לכך שמחודש מרץ 2025, או בסמוך לכך, כל אחד מהצדדים כבר היה מיוצג משפטית והתנהל ביניהם משא ומתן באמצעות עורכי הדין. תכתובת מיולי 2025 בין באי הכוח, שבה נשאלה השאלה אם יש טעם בניסיון נוסף או שיש לפנות לערכאות, הקשתה לפי ההחלטה על הטענה שבאותו שלב טרם התגבש קרע סופי.
בית המשפט דחה גם את טענת האישה שטיוטת ההסכם ממאי 2025 הייתה למעשה הסכם לקראת שלום בית. נקבע שאין במסמך הוראות על חזרה לחיים משותפים, אלא הוראות לחלוקת רכוש ולמזונות, שהן "הוראות מובהקות שעניינן פירוד סופי וגירושין". השופטת ציינה כי עצם ניסוח הסכם כזה מלמד שבאותו שלב הצדדים כבר היו בעיצומו של משא ומתן להסדרת סיום הקשר.
העובדה שהאיש המשיך לשלם את הוצאות הבית והילדים לא שינתה את התוצאה. בית המשפט קבע שמדובר במשפחה שבה האיש היה המפרנס היחיד, וכי המשך התשלומים בזמן שהצדדים עדיין חיו עם ילדיהם בבית אחד אינו מלמד בהכרח על שיתוף כלכלי זוגי. השופטת הדגישה שהאיש המשיך באותה התנהלות גם אחרי אוגוסט 2025, המועד שהאישה ביקשה לקבוע כמועד הקרע, ולכן אין בתשלום ההוצאות אינדיקציה מכרעת.
לעומת זאת, באפריל 2025 פתחה האישה חשבון נפרד ומשכה כ-200 אלף שקל מזכויות סוציאליות שנצברו על שמה, והעבירה את הכסף לאמה. בית המשפט ראה במהלך זה פעולה רכושית חד צדדית המלמדת שגם האישה הבינה כבר אז שהנישואין הגיעו לסופם. לכך נוספו נסיעות וחופשות נפרדות, חגיגת חגים בנפרד והפרדת חדרי השינה.
השופטת לא מצאה שאירע ב-2 באוגוסט 2025 אירוע משמעותי שמצדיק לקבוע דווקא את אותו יום כמועד הקרע. היא ציינה גם שהאישה שינתה את גרסתה לאורך ההליכים, בעוד האיש דבק בעקביות במרץ 2025. בסיכום נקבע כי "החל ממועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך, ביום 4.3.2025, אירע קרע שאינו ניתן לאיחוי עוד בין הצדדים".
לאחר קביעת המועד, בית המשפט ציין שבהמשך יינתנו הוראות לגבי מינוי מומחה לצורך הערכת שווי הנכסים, החברות, המוניטין ופערי ההשתכרות. האישה חויבה בהוצאות האיש בסך 2,000 שקל.
מספר התיק: תלה"מ 77887-09-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.