בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של עורך דין עצמאי שנפל במדרגות ביתו בזמן שהתכונן לצאת לדיון, וקבע כי הפגיעה תוכר כפגיעה בעבודה משום שהוכח שלפחות מחמת הספק הוא היה באותו רגע בשיחת טלפון הקשורה לעבודתו. ההרכב בראשות השופטת הבכירה הדס יהלום, ולצדה נציגות הציבור אסנת חסיד ונאוה פרח לוי, הפך בכך את החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר באירוע כפגיעה בעבודה.
עורכי הדין שלנו
האירוע התרחש ב-28 במאי 2024. התובע, עורך דין עצמאי שמשרדו נמצא בביתו בקומה הראשונה, היה אמור להגיע באותו בוקר לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשעה 9:30. לפי גרסתו, הוא התלבש בחדר השינה שבקומה השנייה, החל לרדת במדרגות לקומה הראשונה ובמהלך הירידה נפל. בעקבות הפגיעה הוא פונה באמבולנס לבית החולים.
המחלוקת לא הייתה על עצם הנפילה, אלא על הקשר שלה לעבודה. לפי ההלכה שהוזכרה בפסק הדין, נפילה בתוך המעון הפרטי אינה הופכת לפגיעה בעבודה רק משום שהמבוטח היה בדרכו לצאת לעבודתו או התארגן לקראת היציאה. לכן היה על התובע להראות שבעת הנפילה עצמה עסק בפועל בענייני עבודה.
כבר בטופס התביעה שהגיש לביטוח הלאומי כתב התובע: "הייתי בשיחת טלפון בהכנה לדיון". גם בחקירתו בביטוח הלאומי מסר כי תוך כדי התארגנות וירידה במדרגות ניהל שיחת טלפון בענייני הדיון, ואז מעד ונפל. בתצהירו תיאר כי הנפילה אירעה ממש בתחילת השיחה.
אלא שבגרסתו נותרה אי-בהירות בשאלה עם מי בדיוק שוחח בזמן הנפילה. בתחילה טען כי שוחח עם הלקוח, ובהמשך, לאחר שבחן את פירוט השיחות, טען כי ככל הנראה השיחה הייתה דווקא עם עורך הדין של הצד שכנגד ורק לאחר הנפילה התקשר ללקוח. לדבריו, בעקבות התאונה נפגע זיכרונו ולכן לא זכר בתחילה את סדר השיחות המדויק.
פירוט השיחות והודעות הווטסאפ סיפקו לבית הדין חיזוק לגרסה הבסיסית. התובע טען כי בשעה 7:18 התקיימה שיחה של כדקה עם עורך הדין של הצד שכנגד, שבמהלכה שמע אותו נופל, וכי לאחר מכן מלמל שנפצע ולא יגיע לדיון. לפי פסק הדין, בשעה 7:46 שלח לאותו עורך דין הודעה: "הופניתי למיון. כנראה שבר". בית הדין קבע שהודעה זו תומכת בכך שכבר בשיחה הקודמת עדכן על הנפילה.
התובע לא זימן לעדות את עורך הדין מהצד השני או את הלקוח. הוא הסביר כי בינו לבין עורך הדין האחר התפתח בהמשך סכסוך, וכי הלקוח מאושפז במחלקה לתשושי נפש ולכן לא ניתן היה להביאו לעדות. בית הדין ציין כי כעצמאי מוטל על התובע נטל מוגבר להוכיח שהפגיעה אירעה תוך כדי ועקב העבודה, אך לאחר בחינת הראיות מצא שעמד בו במידה הנדרשת.
המוסד לביטוח לאומי טען בין היתר כי אין די בעצם ההיערכות ליציאה לדיון כדי להפוך נפילה בבית לתאונת עבודה. בכתב ההגנה נטען גם כי "התאונה לא ארעה עקב סיכוני הדרך", ובמהלך ההליך עלתה טענה שלפיה ייתכן שמדובר בנפילה אדיופטית, כלומר נפילה שנובעת מסיבה הקשורה באדם עצמו ולא מסיכון הקשור לעבודה.
בית הדין קבע שאין צורך להכריע בטענת הנפילה האדיופטית, משום שקודם לכן קיבל את גרסת התובע בדבר שיחת העבודה. ההרכב כתב כי אמנם קיימת אי-בהירות בשאלה אם השיחה הייתה עם הלקוח או עם עורך הדין של הצד שכנגד, אך עצם קיומה של שיחת עבודה בסמוך לנפילה הוכח במסמכים ובראיות. עוד הודגש שהגרסה בדבר שיחת הטלפון הופיעה כבר בתביעה לביטוח הלאומי ולכן אינה גרסה מאוחרת שנולדה לצורך ההליך.
הכרעת בית הדין נשענה גם על מהימנות התובע. בפסק הדין נכתב: "לאחר ששקלנו את הראיות שהובאו בפנינו ונוכח עדותו המהימנה של התובע אנו קובעות כי הוכח ולו מחמת הספק, שבעת הנפילה במדרגות, התובע היה במהלכה של שיחת טלפון הקשורה לעבודה". ההרכב הוסיף כי מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, "הספק במקרה זה דינו לפעול לטובת המבוטח".
בית הדין קיבל אפוא את התביעה והכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. לא נפסקו הוצאות.
מספר התיק: ב"ל 70261-07-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.