בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל בעיקרה תביעה לאכיפת הסכם גירושין שנחתם ב-2017, לאחר שקבע כי במשך יותר משבע שנים האיש גרר רגליים בביצוע התחייבויותיו. השופטת הילה אוחיון גליקסמן הורתה על השלמת איזון רכושי בכמה רכיבים, ובהם שווי דירה שלא ניתן היה להעבירה, הפרשי הצמדה על תשלומים חודשיים, זכויות סוציאליות ותמורת יאכטה, וחייבה את האיש בהוצאות של 50 אלף שקל.
עורכי הדין שלנו
בהסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין בינואר 2018, נקבע כי האיש יישאר בעל מלוא הזכויות בשתי חברות עסקיות, בעוד האישה תקבל שלושה נכסי נדל"ן. עוד נקבעו תשלומים חודשיים מצטברים בסך 1.32 מיליון שקל, סכום חד-פעמי נוסף, איזון של זכויות סוציאליות וחלוקה של תמורת מכירת מחצית הזכויות ביאכטה שהייתה בבעלות הצדדים.
בחלוף שבע שנים התברר כי חלק ניכר מההסכם טרם הושלם. שני נכסי נדל"ן נרשמו בסופו של דבר על שם האישה רק לאחר הגשת התביעה, לאחר שהוסרו מהם שעבודים. הנכס השלישי, דירה שכונתה בפסק הדין "הדירה בעתיקות", לא ניתן היה להעברה ישירה משום שהזכויות בו אינן רשומות על שם מי מהצדדים אלא באמצעות חברה.
האישה טענה כי האיש הפר את ההסכם באופן שיטתי והותיר אותה במשך שנים ללא מלוא הזכויות שהובטחו לה, בעוד הוא קיבל את הזכויות בחברות. היא ביקשה לבצע את ההסכם "בקירוב" ביחס לדירה השלישית, באמצעות תשלום שוויה לפי הערכת שמאי, לחייב בהפרשי הצמדה על התשלומים העיתיים, לבצע איזון מלא של הזכויות הסוציאליות ולשלם לה את חלקה בתמורת היאכטה.
האיש טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וכי האישה הסכימה לאורך השנים לדחיות שונות. לגבי הדירה השלישית הוא הסכים לשלם את שוויה לפי שמאות, אך ביקש לפרוס את התשלום. הוא טען כי חלק מן הסעדים הכספיים לא נתבעו כראוי, כי קרן ההשתלמות שלו אינה נכללת באיזון הזכויות הסוציאליות, וכי יש לקזז מחלקה של האישה בתמורת היאכטה סכום שהיא הסכימה להשתתף בו לצורך כיסוי חוב של בנם המשותף.
בית המשפט קבע כי בעניין הדירה השלישית יש לבצע את ההסכם בקירוב. השופטת מינתה שמאי שיקבע את שווי הדירה כפנויה למכירה בשוק החופשי, והורתה כי האיש ישלם לאישה את מלוא השווי שייקבע בתוך 30 ימים מקבלת חוות הדעת. שכר השמאי יוטל כולו על האיש.
ביחס לתשלומים העיתיים קבע בית המשפט כי מנגנון ההצמדה למדד שנקבע בהסכם מחייב את הצדדים, וכי על האיש לשלם לאישה את הפרשי ההצמדה בתוספת ריבית והצמדה כדין. הטענה שלפיה אין מקום להידרש לכך נדחתה, ובית המשפט ראה בהצמדה חלק ממנגנון הביצוע של ההסכם עצמו.
במחלוקת על הזכויות הסוציאליות נדחתה טענת האיש שלפיה קרן ההשתלמות אינה נכללת באיזון. בית המשפט קבע כי מדובר בטענה שהועלתה בשלב מאוחר וכי התנהלות הצדדים מול האקטוארית תמכה במסקנה שהקרן נכללת במונח "זכויות סוציאליות" שבהסכם. בהתאם לכך נקבע כי האיזון יבוצע לפי החלופה בחוות הדעת האקטוארית שלפיה הזכויות ישולמו בעת גמילתן, לצד תשלום מיידי של הזכויות הנזילות.
בסוגיית היאכטה קיבל בית המשפט בחלקה את טענת הקיזוז של האיש. נקבע כי הצדדים הסכימו לאחר הסכם הגירושין להשתתף בכיסוי חוב של בנם, וכי האישה הסכימה שחלקה בחוב, 75 אלף שקל, יקוזז מחלקה בתמורת מכירת היאכטה. בית המשפט דחה את הטענה שהסכמה זו הייתה שינוי של הסכם הממון המחייב אישור שיפוטי, וקבע שמדובר בהסכמה חוזית מאוחרת הנוגעת לחוב כלפי צד שלישי.
לצורך חישוב הקיזוז קבעה השופטת כי החוב של הבן שהוכח עמד על 150 אלף שקל, ולכן חלקה של האישה היה 75 אלף שקל. לגבי היאכטה נקבע, על בסיס ההעברות הבנקאיות שהוצגו, כי מחצית הזכויות של הצדדים נמכרה ב-160 אלף שקל ולכן חלקה של האישה עמד על 80 אלף שקל. טענות מאוחרות של האיש בדבר הוצאות נוספות לא התקבלו לאחר שלא נתמכו בראיות מספקות. מכאן נקבע שעליו לשלם לאישה 5,000 שקל בגין רכיב זה, בתוספת ריבית והצמדה.
בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על אופן ביצוע ההסכם. השופטת כתבה כי מן הראיות "מצטיירת תמונה עגומה של גרירת רגליים שיטתית וממושכת מצד האיש בקיום התחייבויותיו במשך למעלה משבע שנים", וכי מדובר בהתנהלות "הנגועה בחוסר תום לב קיצוני ומובהק". על רקע תוצאות ההליך והדרך שבה יושם ההסכם לאורך השנים, חויב האיש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
מספר התיק: תה"ס 2841-02-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.