בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 18 חודשי מאסר בפועל על נהג שהורשע בנשיאת נשק מסוג M-4 שנגנב מרכב צבאי בתל אביב. בית המשפט קבע מתחם ענישה של 24 עד 48 חודשי מאסר, אך חרג ממנו לקולה משיקולי שיקום לאחר שהתרשם מהתקדמות טיפולית משמעותית ומהפחתת הסיכון להישנות עבירות.
עורכי הדין שלנו
לפי כתב האישום המתוקן, באוגוסט 2024 נסע הנאשם יחד עם נאשם נוסף ברכבו לתל אביב. השניים חנו סמוך לחנות כלי מטבח, ליד רכב צבאי שבו חיילים העמיסו סחורה. במושב הנוסע של הרכב הצבאי הושאר נשק מסוג M-4. הנאשם הנוסף ניגש לרכב הצבאי, פתח את הדלת ונטל את הנשק ללא הסכמת החיילים ובכוונה לשלול אותו מהם לצמיתות. לאחר מכן נכנס לרכבו של הנאשם עם הנשק והשניים נסעו מהמקום. הנשק לא אותר עד למועד מתן גזר הדין.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירת נשיאת נשק. ההסדר לא כלל הסכמה לעונש. שירות המבחן הגיש כמה תסקירים שתיארו רקע חיים מורכב, עבר פלילי ישן יחסית והליך טיפולי שנמשך לאורך חודשים. בתסקיר האחרון צוין כי הנאשם מגלה אחריות ומחויבות לטיפול, משתף בתכנים אישיים ומעמיק בהבנת הגורמים שהובילו אותו לעבירה. הערכת הסיכון קבעה רמה נמוכה להישנות התנהגות אלימה וחומרה צפויה נמוכה של תוצאותיה.
המאשימה טענה כי מדובר בעבירת נשק חמורה במיוחד, בין היתר משום שמדובר בנשק צה"לי תקני שנגנב מחיילים ולא נמצא עד היום. היא ביקשה לקבוע מתחם של 30 עד 60 חודשי מאסר ולגזור עונש באמצע המתחם, תוך מתן משקל לעברו הפלילי של הנאשם ולצורך בהרתעת הרבים. המאשימה התנגדה להמלצת שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות וטענה כי ההליך הטיפולי אינו מצדיק סטייה כה משמעותית.
ההגנה ביקשה להבחין בין הנאשם לבין מי שגנב בפועל את הנשק. לטענתה, גניבת הנשק הייתה יוזמה של הנאשם האחר, בעוד חלקו של הנאשם שלפני בית המשפט היה פסיבי יותר והוא הורשע בנשיאה והובלה בלבד. ההגנה הדגישה כי האירוע לא תוכנן מראש, כי הנאשם הודה ונטל אחריות, כי הוא עבר הליך שיקומי, הקים משפחה ומשמש מפרנס יחיד, וכי הוא כבר שהה תקופה ממושכת במעצר ממש ובפיקוח אלקטרוני.
השופט שמואל מלמד עמד על הסיכון החמור הטמון בנשיאת נשק צבאי ועל מגמת ההחמרה בענישה בעבירות נשק. הוא השווה את המקרה לפסיקה שבה נשאו נאשמים כלי נשק שונים, וקבע כי העובדה שמדובר ברובה סער צבאי מסוג M-4 שלא נתפס מחמירה את המקרה. מנגד, נקבע כי האירוע היה ספונטני וחלקו של הנאשם היה פסיבי יחסית לעומת מי שניגש לרכב הצבאי וגנב את הנשק.
על רקע זה קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. השופט הדגיש כי נשיאת נשק צבאי תקני שלא אותר מחייבת מתחם משמעותי הכולל מאסר מאחורי סורג ובריח, גם כאשר לא הוכח תכנון מוקדם.
בשלב גזירת העונש בתוך המתחם נתן בית המשפט משקל להודאה, לחרטה, לשינוי בחייו האישיים ולהליך הטיפולי. בתסקירי שירות המבחן תוארה התקדמות של ממש, השתלבות בקבוצה טיפולית, ירידה בגורמי הסיכון והיעדר תיקים חדשים. בית המשפט ציין כי למרות קשיים שעלו בתחילת הדרך, ובהם בדיקת שתן אחת שבה נמצאו שרידי קוקאין ונטייה ראשונית להשליך אחריות על הנאשם האחר, התמונה המאוחרת יותר הייתה חיובית והצביעה על מחויבות ממשית לשיקום.
בית המשפט התייחס גם לעונש שנגזר על הנאשם האחר, שהוגדר כמי שהיה הדומיננטי בביצוע העבירה וגנב את הנשק בפועל. אותו נאשם נידון לעונש מאסר ממושך בהרבה. ההבדל בחלקם של השניים ובעברם הפלילי שימש שיקול נוסף בהבחנה העונשית.
בסופו של דבר קבע השופט כי יש הצדקה לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום, אך לא עד כדי הסתפקות בעבודות שירות. לדבריו, סיכויי השיקום של הנאשם ממשיים וגבוהים, אך עקרון ההלימה מחייב עדיין מאסר בפועל. על הנאשם נגזרו 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקל.
מספר התיק: ת"פ 63921-08-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.