בית משפט השלום בבת ים דחה תביעה של ר. ווקסלמן ושות חברה קבלנית לבנין בע"מ שביקשה לאכוף כיום הסכם שחתמה עם עיריית הרצליה בשנת 1975, ולאפשר לה לסלול קטע ברחוב יבנה ולקבל מהעירייה את הוצאות הסלילה. השופט עדי סומך קבע כי התביעה התיישנה, וכי גם לגופה אין מקום לאכוף את ההסכם לאחר כחמישה עשורים של חוסר מעש, כשהכביש כבר נסלל וביצוע עבודות ציבוריות כיום כפוף לחובת מכרז ולדיני רישום קבלנים. החברה חויבה ב-10 אלף שקל הוצאות וב-30 אלף שקל שכר טרחת עורך דין לעירייה.
עורכי הדין שלנו
ההסכם נחתם ב-16 בדצמבר 1975 ואושר במועצת עיריית הרצליה בפברואר 1976. הוא היה חלק מפרויקט להקמת יחידות דיור לזוגות צעירים במתחם גן רש"ל בהרצליה. לפי התביעה, ההסכם נועד בין היתר לאפשר לחברה לבצע עבודות פיתוח וסלילה ברחוב יבנה, כשהעירייה תשיב לה את הוצאות הסלילה. החברה טענה כי העירייה לא אפשרה לה להשלים את רכיב הכביש במשך השנים, ולכן ביקשה סעד הצהרתי שיאכוף את ההסכם ויאפשר לה לבצע את העבודות כעת.
החברה הסתמכה גם על מכתב מאוגוסט 1977 של מהנדס העירייה, שבו נמסר לה שעליה להתחיל בביצוע הכביש ברחוב יבנה לפי תוכניות מאושרות ועל בסיס מחירים שפורטו באותה עת. לטענתה, התנערות העירייה מן ההסכם היא הפרה וחוסר תום לב. מנהל החברה הסביר בעדותו את ההמתנה הממושכת ואמר: "מפה אתה תבין כמה האמנתי בצדקה של הטענה שלי". החברה טענה כי לאורך השנים לא הבשילו התנאים המעשיים לביצוע הסלילה, בין היתר משום שלא היו תוכניות מתאימות או משום שמעמד הקרקע לא אפשר זאת.
עיריית הרצליה ביקשה לדחות את התביעה. היא טענה כי "אין כל מקום להחיות חוזה שנחתם לפני כחמישה עשורים בינה ובין התובעת", וכי ההסכם הטיל על החברה חובה לבצע עבודות פיתוח כתנאי לפרויקט ולא העניק לה זכות בלתי מוגבלת בזמן לבצע עבודות עבור העירייה. עוד נטען כי עילת התביעה התיישנה לפני שנים רבות, כי ההסכם נזנח, כי הדין החל כיום מחייב מכרז פומבי, וכי הכביש כבר נסלל בפועל במהלך השנים.
בית המשפט קיבל תחילה את טענת ההתיישנות. השופט ציין כי כבר באוגוסט 1977 קיבלה החברה הודעה להתחיל בעבודות לפי תוכניות מאושרות. אם סברה שלא קיבלה תוכניות המאפשרות ביצוע, היה עליה לברר זאת בזמן אמת. בפסק הדין נקבע כי התכתבות מתועדת עם העירייה בעניין ההסכם הופיעה רק בשנים 2020-2021, כ-45 שנים לאחר ההוראה להתחיל בסלילה. השופט כתב כי בתקופה זו "ישנה התובעת על זכויותיה והתנהלה ללא מעש".
בית המשפט בחן גם את טענת החברה שלפיה לא ניתן היה לבצע את העבודות כל עוד הדרך לא הוגדרה ציבורית. נקבע כי בתוכנית הר/1529 שונה ייעוד הקרקע לציבורי, וכי גם לפי קו הטיעון המקל ביותר עם החברה, החלטת מועצת העיר מ-2008 על הכרזת רחוב יבנה כרחוב ציבורי הייתה מביאה לכך שעילת התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2015. השופט סיכם כי החברה "ישבה על הגדר" ולא פעלה בזמן כדי לעמוד על זכויותיה.
נימוק נוסף נגע למהות ההסכם. בית המשפט קבע כי העירייה התחייבה להשיב לחברה הוצאות סלילה בלבד, ולא להבטיח לה רווח קבלני. מאחר שהחברה לא החלה בעבודות ולא הוכיחה שהוציאה בפועל הוצאות בגין סלילת הכביש, נקבע שאין לה זכות להחזר בגין הוצאות שלא הוצאו. בית המשפט גם דחה את הניסיון להסביר את אי הביצוע במשך עשרות שנים וקבע כי טענות החברה השתנו במהלך ההליך, מהיעדר תוכניות מפורטות לטענה בדבר ייעוד הקרקע, באופן שהוגדר כהרחבת חזית אסורה.
השופט הוסיף כי השתיקה וחוסר המעש במשך יותר מ-50 שנה מעידים על זניחת ההסכם ופקיעתו. הוא הסתמך בהקשר זה על פסיקת בית המשפט העליון שלפיה התנהגות הצדדים לאורך זמן יכולה ללמד במשתמע על זניחת חוזה. בפסק הדין נקבע כי ההמתנה הממושכת, ללא פניות שוטפות לעירייה וללא ניסיון ממשי לקדם את הביצוע, אינה מתיישבת עם הטענה שההסכם נותר בתוקף לאורך כל התקופה.
גם המצב המשפטי הנוכחי עמד בדרכה של התביעה. בית המשפט קבע כי סעיף 197 לפקודת העיריות מחייב עירייה להתקשר לביצוע עבודה באמצעות מכרז פומבי, וכי אין לאפשר לחברה להסתמך כיום על הסדר שנחתם ב-1975 כדי לעקוף את ההליך המחייב. עוד נקבע כי על פני הדברים החברה אינה רשומה בפנקס הקבלנים, ולכן לא הוכחה זכאותה לבצע עבודות סלילה מן הסוג וההיקף הרלוונטיים בהתאם לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות.
בנוסף קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי מדובר במעשה עשוי. מן התמונות ומחוות דעת לפענוח תצלומי אוויר עלה שרחוב יבנה נסלל באספלט לאורך השנים. החברה לא הגישה חוות דעת נגדית, ובית המשפט קבע כי העירייה הוכיחה שהכביש מושא התביעה כבר סלול, ולכן הסעד ההצהרתי שביקשה החברה אינו רלוונטי עוד.
לבסוף נקבע כי מכלול הנסיבות מקים גם את התנאים להחלת הלכת ההשתחררות, המאפשרת לרשות מנהלית בנסיבות מתאימות להשתחרר מחוזה ישן כאשר אינטרס ציבורי משמעותי אינו מתיישב עם המשך קיומו. השופט קבע כי חלוף עשרות השנים, סלילת הכביש, חובת המכרז והקשיים המשפטיים בביצוע העבודות כיום משחררים את העירייה מחובותיה לפי ההסכם. הוא הדגיש כי די בכל אחד מהנימוקים שנדונו, ובוודאי במשקלם המצטבר, כדי לדחות את התביעה. מספר התיק: ת"א 64438-01-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.