בית משפט השלום בירושלים גזר חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שירות על צעיר שהורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בתקיפה ממניע גזעני לאחר שבעט ברגלו של יהודי בעל חזות חרדית באזור שער שכם. לצד עבודות השירות הטילה השופטת ענת גרינבאום-שמעון מאסרים מותנים וחייבה את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי של 2,000 שקל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר, ומיקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.
לפי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה הנאשם, האירוע התרחש ב-27 בינואר 2022, ביום שלג בירושלים. הנאשם, שהיה אז כבן 18 ושבועיים, שהה באזור שער שכם. כאשר הבחין במתלונן, יהודי הלבוש כחרדי, החליט לפגוע בו בשל מוצאו היהודי, המתין לו מתחת לשער, וכאשר חלף על פניו בעט ברגלו. הוא הורשע בעבירת תקיפה ממניע גזעני לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 144ו(א) לחוק העונשין.
שירות המבחן תיאר את הנאשם כצעיר נשוי, שאשתו הרה, שעובד בתחום הנגרות ולדבריו מצוי בחובות של 60 אלף שקל. ביחס לעבירה הוא הודה כי הושיט את רגלו לעבר המתלונן במטרה להפילו, אך שלל בפני שירות המבחן כי פעל ממניע גזעני וטען כי מדובר ברוח שטות ובחוסר מחשבה. שירות המבחן התרשם כי הוא מצמצם את חומרת העבירה, מתקשה לגלות תובנה ביחס למעשיו ומבטא חרטה על רקע חשש מענישה. לצד זאת צוין כי הוא צעיר המבקש לנהל אורח חיים תקין ולהתמקד במשפחתו. שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית והמליץ על ענישה מוחשית ומציבת גבולות, תוך התחשבות במצבו המשפחתי.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם שבין שישה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, ולגזור על הנאשם שבעה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד קנס ופיצוי. היא הדגישה את הפגיעה בכבוד, בשלמות הגוף, בביטחון האישי, בשוויון ובסדר הציבורי, ואת העובדה שלא קדמה למעשה התגרות מצד המתלונן. לטענת המאשימה, הנאשם ביצע את המעשה "רק מתוך שנאה כלפי יהודים וללא כל התגרות מצד המתלונן". עוד ביקשה לתת משקל להרתעת היחיד והרבים נוכח שכיחות מעשים מסוג זה בירושלים.
ההגנה ביקשה להסתפק בענישה צופה פני עתיד, ולחלופין בעבודה לתועלת הציבור לתקופה קצרה. סנגורו של הנאשם טען כי "מדובר בעבירה המצויה במדרג הנמוך ביותר של עבירות האלימות", וכי הנאשם רק "שם" רגל למתלונן מבלי שהמתלונן נפל. ההגנה טענה כי מדובר אמנם במעשה מכוער, אך כזה שנעשה ברוח שטות של צעירים בשלג, והדגישה את הודאת הנאשם, גילו הצעיר בעת האירוע, חלוף הזמן ואת העובדה שלא ביצע מאז עבירות דומות. הסנגור גם מתח ביקורת על תסקיר שירות המבחן, בין היתר משום שהמפגש נערך באמצעות מתורגמן ולא בידי קצין מבחן דובר ערבית.
בית המשפט קבע כי התקיפה פגעה בשלומו הגופני של המתלונן, בביטחונו האישי, בשלוות נפשו ובכבודו, וכי הפגיעה חורגת מעניינו של הנפגע היחיד אל הקבוצה שאליה כוונה. השופטת הדגישה את האקראיות בבחירת הקורבן ואת השלכתה על תחושת הביטחון במרחב הציבורי. היא קבעה כי "מעשיו של הנאשם כללו אלמנט של תכנון לפגיעה במתלונן ואין מדובר במעשה ספונטני", משום שהנאשם המתין למתלונן בשער שכם ובעת שהתקרב בעט בו.
עוד נקבע כי יש לייחס משקל משמעותי לכך שהמתלונן לא התגרה בנאשם וכי התקיפה נעשתה בשל היותו יהודי, לאחר שהנאשם זיהה את לבושו החרדי. השופטת ציינה כי פוטנציאל הנזק בעבירות ממניע גזעני גבוה במיוחד כאשר הן מבוצעות באזור רגיש כמו העיר העתיקה בירושלים, וכי מעשים כאלה עלולים להביא ל"תגובת שרשרת" ולמעשי התנכלות בין יהודים לערבים. בסיכום חלק זה קבעה כי "מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף בינוני".
לאחר סקירת פסיקה בעבירות דומות קבע בית המשפט את מתחם העונש בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר. בשלב קביעת העונש בתוך המתחם נשקלו לקולא היעדר עבר פלילי, גילו הצעיר של הנאשם, הודאתו בכתב האישום המתוקן, החיסכון בזמן שיפוטי, מצבו המשפחתי וחלוף הזמן מאז העבירה. השופטת ציינה כי מאז ביצוע העבירה בשנת 2022 לא הורשע הנאשם בעבירה נוספת.
מנגד, בית המשפט נתן משקל לכך שנטילת האחריות הייתה מוגבלת. לפי גזר הדין, הנאשם הודה בפני שירות המבחן כי שלח את רגלו במטרה להכשיל ולהפיל את המתלונן, אך שלל שם מניע גזעני אף שהודה במניע זה במסגרת כתב האישום המתוקן. כן נשקלו שיקולי הרתעת הרבים. השופטת כתבה כי מעשים מעין אלה הפכו נפוצים יותר, פוגעים בסדר הציבורי ועלולים להרתיע יהודים מלהסתובב בעיר העתיקה ובירושלים באופן חופשי ובטוח.
בסופו של דבר גזרה השופטת על הנאשם חודשיים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירה ממניע גזעני ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת אלימות. בנוסף נפסק למתלונן פיצוי של 2,000 שקל. מספר התיק: ת"פ 15599-11-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.