בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון הורה לעכב תביעה בסך 39,900 שקל שהגישה לקוחה נגד חברה שסיפקה לה שירותי ייעוץ פיננסי, ולהעביר את הסכסוך לבוררות בהתאם להסכם בין הצדדים. הרשם הבכיר מרדכי וחדי קבע כי אף שתניית הבוררות בחוזה הייתה גורפת, בנסיבות המקרה היא אינה מקפחת, בין היתר משום שהבוררות נמסרה למוסד ניטרלי והחברה הציעה לשאת בעלויותיה עד לסיום ההליך.
התביעה נולדה מדרישת הלקוחה להשיב לה 8,260 שקל ששילמה עבור שירותי החברה, לצד פיצויים עד לסכום כולל של 39,900 שקל, בטענה לכשל במתן השירות. החברה ביקשה לעכב את ההליך מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, בהסתמך על סעיף בהסכם ההתקשרות שנחתם במאי 2026 למתן שירותי ייעוץ פיננסי.
החברה טענה כי הלקוחה חתמה על ההסכם מרצונה החופשי וכי יש לראות בה כמי שהבינה את תנאיו. לצד הבקשה היא הציעה להקל על ניהול הבוררות: לפי ההחלטה, החברה הצהירה כי "תישא בכל אגרות המוסד ובמלוא שכר הבורר" לצורך קיום הליך מהיר, הסכימה שההליך יתנהל בישיבה מרוכזת אחת והציעה לקיימו בהיוועדות חזותית בשל מקום מגוריה של הלקוחה.
הלקוחה התנגדה וטענה כי תניית הבוררות היא "תנאי מקפח בחוזה אחיד" לפי חוק החוזים האחידים. היא ציינה כי העובדה שהיא עורכת דין אינה שוללת את הטענה, משום שהתקשרה עם החברה כלקוחה פרטית ולא ניהלה משא ומתן על תניית הבוררות. עוד טענה כי מתקיים טעם מיוחד שלא לעכב את ההליך, מאחר שההסכם נוסח בידי החברה באופן חד צדדי וכי בוררות פרטית, במקום תביעה קטנה, תכביד עליה כלכלית ופיזית ותפגע בנגישותה לצדק.
בית המשפט קבע כי נקודת המוצא בדין היא שכאשר קיימת תניית בוררות תקפה יש לעכב את ההליך, ואילו מי שמתנגד לבוררות נדרש להראות טעם מיוחד להימנע מכך. עוד צוין כי בחוזה אחיד תניית בוררות גורפת החלה על כל סכסוך עשויה להקים חזקה שמדובר בתנאי מקפח, אך החזקה ניתנת לסתירה כאשר מנגנון הבוררות מקובל וניטרלי ואינו מעניק יתרון לאחד הצדדים.
במקרה הזה קבע הרשם כי התנאי אמנם רחב, משום שהוא חל על כל חילוקי הדעות הקשורים להסכם, אך מנגנון הבוררות עצמו אינו מטה את הכף לטובת החברה. ההסכם קבע שההליך יתנהל לפני בורר יחיד מטעם המוסד הישראלי לבוררות עסקית, וכי החלטותיו יהיו כפופות לדין המהותי ולדיני הראיות בישראל.
הרשם וחדי כתב כי מאפיינים אלה מלמדים שאין בעצם היותה של התניה כוללנית כדי להפוך אותה לתנאי מקפח, כאשר "אינה מקנה יתרון כלשהו למי מבעלי הדין". לכך הצטרפו ההצעות המעשיות של החברה לשאת בעלויות ההליך עד לסיומו, לרכז את הבוררות בישיבה אחת ולקיימה מרחוק.
בית המשפט נתן משקל גם לגובה התביעה ולהשוואה להליך בבית המשפט לתביעות קטנות. לפי ההחלטה, ההקלות שהחברה הסכימה להן מצמצמות משמעותית את הנטל על הלקוחה, ובמסגרת התביעה הקטנה עצמה היא כפופה לכללי הסמכות המקומית של בית המשפט. על רקע זה נקבע כי עלויות הבוררות אינן מהוות במקרה זה חסם המצדיק להשאיר את ההליך בבית המשפט.
בסיום הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים לפי חוק הבוררות, והמזכירות נדרשה לסגור את התיק. ההחלטה אינה מכריעה בטענת הלקוחה לכשל בשירות או בזכאותה להשבה ולפיצוי, אלא קובעת שהמחלוקת תתברר במסלול הבוררות שעליו הסכימו הצדדים בהסכם.
מספר התיק: ת"ק 46477-07-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.