בית משפט השלום בבאר שבע דחה בקשה של יחידה בהליך חדלות פירעון לקבל הפטר לאלתר, לאחר שקבע כי הכנסות התא המשפחתי שלה עולות בממוצע על 38 אלף שקל בחודש. השופט ירון פנש קבע לה תוכנית פירעון של 4,000 שקל בחודש למשך 36 חודשים, ולאחר עמידה בה תהיה זכאית לפנות לקבלת אישור להפטר.
צו לפתיחת הליכים ניתן בעניינה בספטמבר 2024, ובמסגרתו נקבע תחילה תשלום חודשי של 1,100 שקל. בפברואר 2026, לפני הדיון בתיק, ביקשה היחידה הפטר מיידי. היא הסתמכה בין היתר על כך שבעלה, שגם הוא נמצא בהליך חדלות פירעון נפרד, הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל אי כושר השתכרות בשיעור 100%.
היחידה טענה כי יש להחריג מקופת הנשייה הכנסות של בעלה מפנסיה צבאית, קצבאות הביטוח הלאומי, תקבולים מחברת ביטוח וקרנות השתלמות. היא הוסיפה כי היא נדרשת לסעוד אותו. בדיון טען בא כוחה כי יש להבחין בין הכנסתה האישית מעבודה לבין כלל הכנסות התא המשפחתי.
הנאמן התנגד לבקשת ההפטר וטען כי "הכנסות התא המשפחתי בכללותן הן גבוהות מהממוצע", ולכן אין הצדקה להפטר מיידי. הוא ציין כי בהליך של הבעל כבר ניתן צו לשיקום כלכלי בהסכמת הצדדים, שבו נקבע בין היתר שקרנות ההשתלמות ימומשו לפי שיקול דעת הנאמן, וכי מצבו הרפואי של הבעל היה ידוע בעת מתן אותו צו. הנאמן הוסיף שהיחידה מחויבת למצות את כושר ההשתכרות שלה.
גם הממונה על חדלות פירעון התנגד לבקשה. לפי תגובתו, הכנסות משק הבית כללו שכר של כ-5,800 שקל מעבודת היחידה, פנסיה של הבעל ממשרד הביטחון בסך כ-11,900 שקל, קצבת ביטוח לאומי של כ-4,588 שקל, שתי קצבאות נכות מחברת ביטוח בסך כ-5,100 שקל וכ-10,557 שקל, וכן קצבת שיקום של כ-1,500 שקל. הממונה טען כי במרבית החודשים נותרה למשפחה יתרה חיובית לאחר ההוצאות.
הממונה הוסיף כי אחד התנאים שנדונו בהלכת לשצ'נקו הוא היעדר כושר השתכרות של היחיד, תנאי שלטענתו אינו מתקיים במקרה הזה. עוד נטען כי האפשרות שהיחידה תיאלץ להפסיק לעבוד כדי לטפל בבעלה לא נתמכה במסמכים. בדיון הציע הנאמן לקבוע תשלום חודשי של 6,400 שקל, בעוד הממונה סבר שהתשלום צריך לעמוד על 5,000 שקל.
בית המשפט קבע סכום נמוך משתי ההצעות, אך דחה את הטענה שלפיה יש להעניק הפטר מיידי. השופט פנש קבע כי היחידה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכת לשצ'נקו, וכי ההכנסה המשפחתית הממוצעת עולה על 38 אלף שקל. לפי פסק הדין, גם לאחר תשלום חודשי לקופת הנשייה ייוותר בידי התא המשפחתי סכום של עשרות אלפי שקלים, ולכן יש מקום לחייב בתשלום שמשקף את יכולת ההחזר המשפחתית ואת גובה החובות.
השופט הסביר כי הלכת לשצ'נקו נועדה למנוע מצב שבו יחידים קשי יום נאלצים לשלם לקופת הנשייה מתוך קצבאות ביטוח לאומי באופן שפוגע בצורכי הקיום המינימליים ובכבודם. עם זאת, במקרה הנוכחי קבע כי העובדה שרוב ההכנסה המשפחתית נובעת מקצבאות של בן הזוג אינה סוף הדיון, ויש להשוות בין כלל ההכנסות לבין הוצאות התא המשפחתי וצרכיו.
בפסק הדין נכתב: "יש קושי להסכים עם מצב דברים לפיו יחידה שהכנסות התא המשפחתי שלה עומדות על עשרות אלפי שקלים בחודש, תהיה פטורה מתשלום עתי". בית המשפט הוסיף כי פטור כזה עלול לרוקן מתוכן את התכלית של חיוב חודשי בהליך חדלות פירעון.
השופט התייחס גם למשמעות הסמלית של התשלום. הוא ציין כי גם כאשר התועלת לנושים מוגבלת קיימת חשיבות חינוכית וסמלית להטלת תשלום חודשי כלשהו, למעט במקרים חריגים, ובמיוחד כאשר היחידה עובדת למחייתה. לצד זאת הביא בחשבון את גילה, נסיבות חייה ומצב התא המשפחתי.
בסיכום נקבע כי תשלום של 4,000 שקל בחודש למשך 36 חודשים אינו צפוי לגרוע מיכולתה של היחידה להתקיים בכבוד, לנוכח הכנסת התא המשפחתי הגבוהה משמעותית מן השכר הממוצע במשק. תוכנית הפירעון מצטרפת לסכום שכבר נמצא בקופה ולנכסים המוקנים לקופת הנשייה.
היחידה נדרשה להמשיך להגיש דוחות תקופתיים, לשתף פעולה עם הנאמן והממונה ולדווח על נכסים שיוקנו לה. פסק הדין מבהיר כי הפרת תנאי השיקום, שינוי נסיבות או גילוי מידע חדש עשויים להביא לשינוי התוכנית, להארכת תקופת התשלומים או אף לביטול הפטר שיינתן בעתיד. אם תעמוד בתוכנית, תוכל בתום התקופה לפנות לממונה לצורך קבלת אישור להפטר.
מספר התיק: חדל"פ 619-08-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.