ועדת הערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה קיבלה שני ערעורים של שוטרי קבע שתביעותיהם להכרה בליקויי שמיעה נדחו על הסף. הוועדה קבעה כי חשיפה חוזרת של סיירי שטח לרעש טילים, כטב"מים, מיירטים ותותחים בזירות המלחמה עשויה להיחשב "מחלת שירות" לפי חוק הנכים, ולכן אין לדחות את התביעות רק משום שגם אזרחים באזור נחשפו לרעש. התיקים הוחזרו לקצין התגמולים לבחינה רפואית לגופם.
הערעורים המאוחדים הוגשו על ידי שני שוטרים בשירות קבע, אחד ששירת כסייר שטח בתחנת כרמיאל ואחר ששירת כסייר שטח בתחנת קצרין. בשנת 2025 הגיש כל אחד מהם תביעה לפי חוק הנכים בטענה שליקויי שמיעה, ובהם טנטון וירידה בשמיעה, נגרמו או הוחמרו עקב חשיפה לרעשים הקשורים לשירותם מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023. אחד המערערים כבר הוכר בעבר כסובל מליקוי שמיעה וטנטון קבוע עקב חשיפה לרעש אמצעי לחימה, ובתביעה הנוכחית ביקש הכרה בהחמרה.
קצין התגמולים דחה את שתי התביעות על הסף מכוח תיקון 29 לחוק הנכים. בהחלטות נכתב כי החשיפה לרעש עקב המצב הביטחוני בצפון "אינה מקימה את הקשר לשירות מאחר ואין זה שונה מכלל המדינה שנחפשה לרעש זה". הצדדים הסכימו לאחד את הערעורים, וכן הסכימו שהעובדות שתיארו השוטרים בתצהיריהם אינן שנויות במחלוקת. לכן המחלוקת שהובאה לפני הוועדה הייתה משפטית בלבד: האם, בהנחה שהעובדות והטענות הרפואיות נכונות, סוג החשיפה שתואר יכול להיכנס להגדרת "מחלת שירות".
אחד השוטרים תיאר בתצהירו כי מאז 7 באוקטובר 2023 נדרש להגיע לעשרות זירות שבהן נפלו טילים או כטב"מים. לדבריו, במהלך הנסיעות ובזירות עצמן נחשף לירי מאסיבי של טילים וכטב"מים וכן לירי של סוללות כיפת ברזל ותותחים. הוא הוסיף: "פעמים רבות נפלו בסמוך אליי טילים וכטב"מים כאשר נשכבתי על הקרקע בסמוך לרכבי או בשטח מבלי כל יכולת להתמגן מאותן נפילות". בתצהיר תואר כי לאחר כחודש וחצי של חשיפה מאסיבית הוא חש בהחמרה בשמיעה ופנה לבדיקה רפואית.
המערערים טענו כי החשיפה נבעה ישירות מתפקידם המשטרתי, שחייב אותם להגיע שוב ושוב לזירות ולהישאר בשטח פתוח בזמן ירי ונפילות. לשיטתם, לכן לא היה מקום לדחות את התביעות על הסף. הם העלו גם טענת אפליה ביחס לשוטרים אחרים שלטענתם הגישו תביעות דומות והוכרו, אך הוועדה לא נדרשה להכריע בה לאחר שקיבלה את הערעורים מטעם אחר.
קצין התגמולים טען כי תיקון 29 מחייב מאפיין ייחודי לשירות, וכי רעשי המלחמה שאליהם נחשפו המערערים היו גם מנת חלקם של תושבים ואנשים אחרים שפעלו באזור. לשיטתו, השוטרים אינם שונים במובן זה מנהגי תחבורה ציבורית, נהגי רכבי חירום או אחרים שנחשפו לאותם רעשים. עוד נטען כי השוטרים לא הפעילו בעצמם את אמצעי הלחימה אלא היו, כלשון הטענה, מעין "צופים מהצד" לרעש שנוצר מהם.
הוועדה, בראשות השופט אמיר סלאמה ובהשתתפות עו"ד באדי חמדאן וד"ר דני קירשנר, סקרה את תיקון 29 לחוק הנכים. התיקון צמצם את היקף ההכרה במשרתי קבע והוסיף דרישה שלפיה חבלה או מחלה יהיו קשורות לאירוע או לתנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות. בהגדרת "מחלת שירות" נכללת גם פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירועי רעש או מחשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש הוא באמצעי לחימה.
הוועדה הדגישה כי תכלית התיקון הייתה להוציא מגדר החוק אירועים בעלי אופי אזרחי גרידא שהתרחשו במהלך השירות, אך לצד התכלית המצמצמת קיימת גם תכלית שמקיימת זכאות כאשר יש זיקה מהותית בין תנאי השירות לבין הפגיעה. השאלה, לכן, אינה רק האם אזרחים אחרים שמעו את אותם רעשים, אלא אם אופי החשיפה של השוטרים נבע מתפקידם והיה שונה באופן מהותי מחשיפה אזרחית רגילה.
במקרה זה השיבה הוועדה בחיוב. בפסק הדין נקבע כי סיירי השטח נדרשו להגיע לזירות אירועים, לשהות במרחבים פתוחים ולהיחשף שוב ושוב לרעש מאסיבי של אמצעי לחימה. הוועדה קבעה: "אין בידינו לקבל עמדה זו" ביחס לטענת קצין התגמולים שלפיה אין ייחודיות משום שכל תושבי האזור נחשפו לרעשים דומים.
הוועדה הסבירה כי החשיפה המתוארת אינה דומה לחשיפה של "אזרח מן השורה". לפי פסק הדין, השוטרים שהו במשך פרקי זמן ממושכים בשטחים פתוחים, בתדירות גבוהה ובמספר רב של הזדמנויות, לעיתים סמוך לנפילות וללא אפשרות להיכנס למרחב מוגן. גם ההשוואה לנהגי תחבורה ציבורית נדחתה, משום שהמערערים נדרשו מכוח תפקידם להגיע לזירות ולהישאר בהן מחוץ למרחבים מוגנים.
הוועדה קבעה כי מקור השוני הוא בתפקידם של השוטרים, שהביא אותם לחשיפה בהיקף, באופי ובעוצמה הנבדלים מחשיפתם של אזרחים. לכן, אם יתברר מבחינה עובדתית ורפואית כי ליקויי השמיעה אכן נגרמו או הוחמרו עקב החשיפה שתוארה, יש מקום לראות בהם "מחלת שירות". כתוצאה מכך נקבע כי דחיית התביעות על הסף מכוח תיקון 29 הייתה שגויה.
עם זאת, פסק הדין אינו קובע שהשוטרים כבר הוכרו כנכים ואינו מכריע בשאלת הקשר הרפואי. התביעות נדחו מלכתחילה לפני שנבדקו במישור הרפואי, ולכן משמעות קבלת הערעורים היא החזרתן לקצין התגמולים כדי שיבחן אם המערערים אכן סובלים מליקוי שמיעה או מהחמרה בליקוי שמיעה שנובעים מהחשיפה לרעש המתוארת בתצהיריהם.
הוועדה חייבה את קצין התגמולים לשלם לכל אחד מהמערערים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.
מספרי התיקים: ע"נ 66879-04-25, ע"נ 31442-04-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.