בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קיבל בחלקה תביעה של לקוח שרכש בשנת 2010 טיפולי הסרת שיער בלייזר וחייב את החברה שטיפלה בו לשלם 1,000 שקל. הרשם הבכיר בנימין בן סימון קבע כי החברה הייתה רשאית להפסיק את הטיפולים ללא תשלום באזורים שבהם הושג היעד החוזי, אך לא הוכיחה שאפשרה ללקוח להשלים את הטיפול באזור העורף, שבו לפי רישומיה שלה הושגה תוצאה של 50% בלבד לעומת יעד של 75%.
עורכי הדין שלנו
התביעה הוגשה על סך 10,000 שקל. בתחילה היא הוגשה גם נגד רונית רפאל מדע היופי בע״מ, אולם במאי 2026 נמחקה התביעה נגדה ללא צו להוצאות, ופסק הדין עסק רק בלי דניאלס החזקות בע״מ. התובע ביקש את השבת מלוא הסכום ששילם עבור העסקה ופיצוי נוסף בשל אופן הפסקת הטיפולים.
לפי פסק הדין, בשנת 2010 רכש התובע טיפולי הסרת שיער בלייזר באזורי החזה, הבטן, העורף והכתפיים, וכן בפס הצוואר ללא תמורה נוספת, ושילם 7,300 שקל. טופס ההסכמה קבע כי התשלום הוא עבור שלושה טיפולים, אך החברה תאפשר טיפולים נוספים לצורך השגת תוצאה של 75% באזור המטופל, גם אם יידרשו יותר משלושה טיפולים. במסמך צוין גם כי התוצאות מושפעות מסוג השיער, צבעו, מחזור חייו, צבע העור, הגיל ונתונים פיזיולוגיים, הורמונליים וגנטיים, וכי ייתכן צורך בטיפולי תחזוקה.
בפועל קיבל התובע טיפולים במשך כעשר שנים. החברה טענה שמדובר בשלושה עד ארבעה טיפולים בשנה, ואילו התובע העריך שניים עד שלושה טיפולים בשנה. בית המשפט קבע שבכל מקרה מדובר בעשרות טיפולים, הרבה מעבר לשלושת הטיפולים שבעבורם שולמה התמורה הבסיסית.
ביוני 2020 נערכה לתובע ביקורת בסניף בחיפה. לפי רישומי החברה, באזור הכתפיים והצוואר כמעט שלא נותר שיער והושגה תוצאה של כ-80%, ואילו באזור העורף הושגה תוצאה של כ-50% בלבד. החברה תיעדה גם שהתובע סירב להצטלם בביקורת.
התובע טען כי במהלך הטיפול נכנסה מנהלת הסניף לחדר בעודו ללא בגדים, קבעה שהושגה תוצאה של 80% והורתה להפסיק את הטיפול. לדבריו, לאחר שמחה וביקש הסבר מקצועי בכתב, ניתנה הוראה שלא לקבוע לו טיפולים נוספים. הוא טען כי ההבטחה הייתה למעשה ל"אחריות לכל החיים", כי התוצאה המובטחת לא הושגה וכי צמיחת השיער כיום אף חמורה מזו שהייתה בתחילת ההתקשרות.
החברה טענה מנגד כי לאחר כעשר שנות טיפול, באזורים שבהם הושג היעד הסתיים המסלול, ומכאן ואילך נדרשו טיפולי תחזוקה בתשלום מופחת. לדבריה, רק באזור העורף היה צורך להמשיך בטיפול ללא תשלום משום שהיעד טרם הושג. היא הדגישה שהתובע לא הציג תמונות או חוות דעת הסותרות את רישומי הביקורת, לא ביקש לקבוע טיפול נוסף אחרי 2020 והגיש את התביעה רק כחמש שנים לאחר הפסקת הטיפולים.
בית המשפט הבחין בין הבטחה לטיפולים לצמיתות לבין התחייבות להמשיך בטיפול עד להשגת יעד מוגדר. נקבע כי ההסכם אינו מבטיח גוף נטול שיער לכל החיים ואינו מעניק זכות לטיפולים חינם ללא גבול. הוא אף מבחין בין השגת תוצאה ראשונית לבין טיפולי תחזוקה שנועדו לשמור עליה. לכן נדחתה פרשנות התובע שלפיה כל צמיחה מחודשת גם שנים לאחר מכן מחייבת את החברה להמשיך בטיפולים בחינם.
מנגד קבע הרשם כי החברה לא הייתה רשאית לסיים טיפול באזור מסוים רק משום שחלפו עשר שנים או משום שניתנו טיפולים רבים. כל עוד לא הושג היעד החוזי, היה עליה לאפשר את המשך הטיפול, אלא אם קיימת מניעה מקצועית, רפואית או פיזיולוגית. בפסק הדין נקבע כי מניעה כזו לא הוכחה.
באזור הכתפיים והצוואר אימץ בית המשפט את רישומי החברה שלפיהם הושגה תוצאה של כ-80%, מעל היעד. התובע לא הציג תיעוד מאותה תקופה או חוות דעת הסותרים את הרישום. גם מצבו בשנת 2025 לא הוכיח מה הייתה התוצאה ביוני 2020, במיוחד כאשר ההסכם עצמו הזהיר מפני שינויים פיזיולוגיים והורמונליים ומפני צורך בטיפולי תחזוקה.
התמונה הייתה שונה לגבי העורף. שם תיעדה החברה בעצמה תוצאה של 50% בלבד. התובע העיד כי מנהלת הסניף הורתה שלא לקבוע לו טיפולים נוספים, ועדותו בנקודה זו לא נסתרה בעדות ישירה: מנהלת הסניף והאחות שטיפלה בו לא העידו. מטעם החברה העיד המנכ״ל, שלא נכח באירוע והסתמך על רישומי החברה ומידע שנמסר לו.
בית המשפט נתן משקל גם לדברי המנכ״ל בדיון, שלפיהם אחרי עשר שנות טיפולים "היה צריך להפסיק בסופו של דבר" וכי בשנת 2020 התובע "סיים את העסקה". לדברי הרשם, אמירות אלה לא התיישבו באופן מלא עם טענת החברה שלפיה הוצע לתובע להמשיך דווקא את הטיפול בעורף. החברה גם לא הציגה הודעה, זימון, תרשומת או מסמך אחר שמראה כי התובע הורשה להמשיך לקבל שם טיפולים ללא תשלום.
עם זאת, גם התובע נשא בחלק מן האחריות לנזק. הוא הודה שלא ניסה לקבוע תור נוסף לאחר האירוע, ובית המשפט קבע שהדבר פועל לחובתו במישור הראייתי ובהקטנת הנזק. בנוסף הוא לא מסר הודעת ביטול בתוך זמן סביר, לא נתן לחברה הזדמנות מעשית לתקן את ההפרה ולא הוכיח כמה היה עולה טיפול חלופי להשלמת הטיפול בעורף.
בשל כך נדחתה הדרישה להשבת כל 7,300 השקלים ששולמו. נקבע שהתובע קיבל במשך עשור עשרות טיפולים, ובחלק מהאזורים הושגה התוצאה שהובטחה ואף יותר מכך. הרשם העמיד את הפיצוי, על דרך האומדנה, על 1,000 שקל בגין ההפרה החלקית באזור העורף.
גם הטענה בנוגע לכניסת מנהלת הסניף לחדר הטיפולים לא הובילה לפיצוי נוסף. בית המשפט ציין שאין להקל ראש בתחושת המבוכה שתיאר התובע, אך במהלך עדותו הוא הבהיר שאינו תובע בנפרד בגין פגיעה בפרטיות, ולא הונחה תשתית מספקת להכריע בעילה זו. יתר רכיבי התביעה נדחו ולא נפסקו הוצאות נוספות.
מספר תיק: ת״ק 43282-02-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.