בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של סטודנט נגד המוסד לביטוח לאומי והורה להעניק לו 12 חודשי שיקום מקצועי נוספים מעבר לשנה שכבר אושרה לו. ההרכב בראשות השופט אלעד שביון קבע כי אירוע איומים מתמשך, שבעקבותיו נאלץ התובע לעזוב את ביתו עם משפחתו, קיבל טיפול נפשי ונכשל בחלק מהקורסים, מהווה "מסיבות מיוחדות" המצדיקות הארכת השיקום. בית הדין מתח גם ביקורת על כך שהביטוח הלאומי לא הציג את החלטת אגף השיקום במשרד הראשי, אף שהתבקש לעשות זאת.
עורכי הדין שלנו
התובע, יליד 1999, הגיש בספטמבר 2022 תביעה לקצבת נכות, ובנובמבר אותה שנה נקבעה לו נכות צמיתה של 20% בשל הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות. ימים לאחר מכן הוא הגיש בקשה לשיקום מקצועי. במרץ 2023 נמסר לו כי אושרה לו תוכנית שיקום במסלול להשכלה גבוהה, רטרואקטיבית מאוקטובר 2022 ולמשך 12 חודשים.
בדצמבר 2023, כשהיה בשנה הרביעית ללימודיו, ביקש התובע שנת שיקום נוספת. הבקשה התבססה על אירוע טראומטי שהחל ב-2 באוקטובר 2022, כחודשיים לפני בקשת השיקום המקורית. המוסד לביטוח לאומי דחה את הבקשה, והתובע פנה לבית הדין. המחלוקת הייתה אם מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המאפשרות חריגה מהכלל שלפיו תקופת השיקום אינה עולה על 12 חודשים.
לטענת התובע, מצבו ענה על התנאים להעברת בקשה חריגה לאגף השיקום במשרד הראשי. הוא טען כי "קשה עד בלתי אפשרי יהיה לחלוק" על כך שהיה נתון למצב סוציאלי יוצא דופן בשל אירוע חיים קשה שהותיר אותו עם נכות נפשית צמיתה בגין פוסט טראומה. לדבריו, העובדה שהאירוע החל לפני הגשת בקשת השיקום אינה שוללת את החריג, משום שהאיומים והשלכותיהם נמשכו גם לאחר שהתוכנית אושרה. הוא הסביר שלא שיתף את פקידת השיקום מוקדם יותר בשל נסיבות האירוע והנחיות שקיבל מהמשטרה.
הביטוח הלאומי טען מנגד כי התובע "לא הוכיח כי התקיימו בעניינו נסיבות מיוחדות" המצדיקות שיקום מעבר ל-12 חודשים. לטענתו, התובע לא הצביע על קשיים חריגים בשנת הלימודים הרלוונטית, ידע על מצבו כבר בתחילת הלימודים, לא התריע בזמן אמת על קושי ולא הקפיא את לימודיו. עוד נטען כי הוא העלה את טענת האירוע הטראומטי רק בדיעבד, לאחר תום שנת הלימודים הממומנת ומשלא עמד בדרישות האקדמיות.
המסגרת שנבחנה בפסק הדין היא סעיפים 203 ו-204 לחוק הביטוח הלאומי וחוזר שיקום 2/2015. החוזר קובע ככלל שתוכנית שיקום לא תעלה על 12 חודשים, אלא אם קיימות "מסיבות מיוחדות". לגבי מבוטח שאינו עומד בתנאים המאפשרים החלטה ברמת הסניף, סעיף 3ד' לחוזר מאפשר להעביר למשרד הראשי בקשה חריגה, בצירוף המלצת פקיד שיקום, כאשר קיימות נסיבות כגון מצב רפואי חריג עם השלכות תפקודיות משמעותיות או מצב סוציאלי יוצא דופן, ובהם אירוע חיים קשה.
בית הדין קבע כי התובע לא השתייך לקבוצות שההחלטה לגביהן יכולה להינתן בסניף, ולכן עניינו היה צריך להיבחן לפי סעיף 3ד'. ההרכב הזכיר כי ככלל בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתו של פקיד השיקום, אלא מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה המינהלית. אלא שבמקרה הזה הביטוח הלאומי לא הציג את החלטת המשרד הראשי, אף שבהחלטה במהלך ההליך נדרש להגיש אותה או להבהיר אם אינה קיימת.
לאחר הדיון הודיע הביטוח הלאומי כי הוא חוזר על הטענה שהחלטת פקידת השיקום הייתה עניינית ועומדת בחוק ובחוזרים, וכי ההתייעצות עם המשרד הראשי היא תכתובת פנימית חסויה. בית הדין קבע כי בהיעדר החלטה שניתן לבחון, לא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית על הנימוקים והשיקולים שהובילו לדחיית הבקשה. בפסק הדין הובאה פסיקה המדגישה את חובת הרשות לפרוש בפני בית המשפט את העובדות והשיקולים שעליהם מבוססת החלטתה, כדי לאפשר ביקורת אפקטיבית.
לגופו של עניין קבע בית הדין כי המסמכים ועדות התובע, שלא נסתרה, מצביעים על אירוע חיים קשה ומתמשך. לפי המסמכים שהוגשו, ב-2 באוקטובר 2022 קיבל התובע סרטון שבו נראה, לדבריו, עבריין נכנס לביתו עם כלי ירייה ומאיים על חייו ועל חיי אשתו. באותו יום הוגשה תלונה למשטרה ובהמשך הוגשה בקשה לצו הגנה. בעקבות האיומים נאלצו התובע ומשפחתו לעזוב את ביתם למספר חודשים, ובתקופה זו הושחת רכבו וארבעת צמיגיו נחתכו.
בית הדין קבע כי המתח והחרדות השפיעו על התובע, שנזקק לטיפול פסיכולוגי, נכשל בכמה קורסים ונדרש לחזור עליהם בשנת הלימודים הבאה. בהמשך נוספה לו נכות יציבה בשיעור 10% בגין PTSD, והוועדה הרפואית קבעה כי מדובר בהפרעה ממושכת בעקבות איומים בעת שוד בבית. על רקע זה כתב ההרכב: "אין ולא יכול להיות ספק, כי התובע עבר אירוע חיים קשה".
נדחתה גם טענת הביטוח הלאומי שלפיה יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שהאירוע החל לפני שהגיש את בקשת השיקום. בית הדין קבע כי החוזר אינו מגביל את מועד תחילת הטראומה וכי האירוע נמשך והשפיע עליו במהלך שנת הלימודים שבה קיבל שיקום. עוד נקבע שהסברו לכך שלא עדכן מיד את פקידת השיקום היה סביר. בהתייחס לטענה שהתובע בחר להמשיך לנסות להשלים את לימודיו למרות הקושי, קבע בית הדין: "העובדה שהתובע ניסה להתמודד עם הקושי ולנסות לסיים בכל מחיר את לימודי התואר... לא אמורה לעמוד לו לרועץ, נהפוך הוא".
ההרכב דחה את טענת הביטוח הלאומי כי החלטתו הייתה סבירה ועניינית, בין היתר משום שהמוסד נמנע מהצגת החלטת המשרד הראשי. מעבר לכך צוין כי פקידת השיקום עצמה הגישה בקשה לאשר לתובע תוכנית שיקום מעבר ל-12 חודשים בשל "מסיבות מיוחדות".
בסוף פסק הדין נקבע כי התביעה מתקבלת וכי התובע זכאי לשיקום מקצועי נוסף לתקופה של 12 חודשים מכוח סעיף 3ד' לחוזר. מאחר שהתובע יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא נפסקו הוצאות.
מספר תיק: ב״ל 58232-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.