בית משפט השלום בראשון לציון קיבל תביעת נזקי גוף של רוכב אופנוע שנפגע לאחר שרגלו נתקעה, לפי קביעת בית המשפט, בהפרשי גובה באבני מדרכה שהתרוממו סמוך לעץ בפתח תקווה. השופט יוני לבני קבע כי עיריית פתח תקווה התרשלה בתחזוקת המקום ובפיקוח על מפגעים, אך ייחס לרוכב אשם תורם של 30%. העירייה חויבה לשלם לו 150,109 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע״מ, אגרת בית המשפט והוצאות מומחים שנקבעו בפסק הדין.
עורכי הדין שלנו
התובע, יליד 1990, טען כי ב-14 באוקטובר 2021, במהלך יום עבודה, עצר את אופנועו כדי לאכול וביקש לרדת ממנו. לטענתו, הפרשי גובה במדרכה שנוצרו בשל שורשי עץ גרמו לפגיעה ברגלו. העירייה כפרה הן בעצם קרות האירוע והן באחריותה. היא טענה כי גרסתו היא עדות יחידה של בעל דין וכי היא הייתה "רצופה סתירות ואי דיוקים", וכן טענה שהנכות שנותרה לו אינה תפקודית ואינה פוגעת בכושר השתכרותו.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע באשר לאופן התאונה. השופט הצביע על כך שהתובע מסר עוד לפני הגשת התביעה כמה תיאורים דומים של האירוע, ובהם כתב בטופס שהוגש למוסד לביטוח לאומי כי "כף רגל שמאל נתפסה לי בין אבני המדרכה לבין האופנוע". נקבע כי אף שהיו הבדלים מסוימים בין התיאורים, ליבת הגרסה חזרה שוב ושוב: פגיעה בעת ירידה מהאופנוע בשל מפגע באבני המדרכה. לכך הצטרפו צילומי המקום ומסמכים רפואיים ממועד הפגיעה ולאחריה.
בתמונות, לפי פסק הדין, נראה עץ סמוך לקצה המדרכה והפרשי גובה בסביבתו, באופן שהתיישב עם הטענה ששורשיו גרמו להרמת המרצפות וליצירת שיפוע. עוד נראה כי המקום תוקן בהמשך. בית המשפט דחה את ניסיונות העירייה להצביע על סתירות מהותיות בגרסה, ובהן ההבדל בין אזכור "כביש" בתצהיר לבין אזכורים מוקדמים יותר של מדרכה, וקיבל את הסבר התובע כי מדובר בטעות סופר. לבסוף קבע: "הוכח שפגיעתו של התובע מושא התביעה שבנדון מקורה בנפילתו בעת שירד מאופנועו כשעצר לאכול במהלך יום העבודה, בעקבות פערי גובה באבני המדרכה הצמודות לעץ".
בשאלת האחריות קבע השופט כי לעירייה חובת זהירות כלפי המשתמשים במדרכות ובשטחים הציבוריים, וכי המפגע במקרה הזה חרג מסיכון רגיל. לדבריו, הפרשי הגובה היו בעלי היקף ובולטות משמעותיים, נוצרו מטבעם בהדרגה ונמצאו במקום מרכזי. "העירייה הפרה את חובת הזהירות שמוטלת עליה והתרשלה בביצוע תפקידה", נקבע בפסק הדין.
חלק מרכזי מן ההכרעה עסק בדרך שבה העירייה מאתרת מפגעים. בית המשפט קבע כי רשות מקומית אינה יכולה להסתפק בקבלת תלונות מהציבור, אלא עליה להראות מנגנון יזום וסדור של סריקה ופיקוח. השופט כתב כי "אין העירייה יכולה להסתפק במנגנון פאסיבי הממתין לקבלת דיווחים או תלונות מהציבור". נציג העירייה שהעיד בתיק היה אחראי לתשתיות באזור התעשייה ולא למרכז העיר שבו אירעה התאונה, וחלק מידיעותיו לגבי האזור הרלוונטי היו ממקור שני. בית המשפט ציין שלא הובאו עדים ממחלקת השפ״ע שיפרטו את לוחות הזמנים, היקף הפיקוח ומספר המפקחים, ולא הוצגו יומני עבודה או דוחות.
בחקירת נציג העירייה התברר גם שאין תיעוד לסיורים שעליהם העיד. כשנשאל באיזו תדירות הוא יוצא לסיורים, השיב בשלב מסוים "כשמתחשק לי". בית המשפט קבע כי העדות לא הציגה מערך פיקוח סדור, שיטתי ומתועד, וכי עצם קיומו של מפגע מתמשך ובולט במרכז העיר סיפק אינדיקציה לכך שלא ננקטו אמצעים סבירים למניעת הנזק. גם התיקון שבוצע במקום לאחר התאונה הובא בחשבון כנתון התומך בקיומו של מפגע ובאחריות העירייה לטפל בו.
עם זאת, האחריות לא הוטלה כולה על העירייה. השופט קבע כי בולטות המפגע, שאמנם חייבה את העירייה לטפל בו, חייבה גם את הרוכב להתבונן בתנאי הסביבה, במיוחד כשהאירוע התרחש באור יום, ולרדת מן האופנוע במקום בטוח יותר. עוד צוין כי מדברי התובע עלה שהוא עלה באיטיות על המדרכה כדי להעמיד עליה את האופנוע, דבר שבהיעדר אינדיקציה אחרת אינו עולה בקנה אחד עם כללי התנועה. בשל כך הועמד האשם התורם שלו על 30%.
בשאלת הנזק קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחה האורתופדי שמונה מטעמו, שקבע נכות צמיתה של 5% בגין הפגיעה בקרסול ובכף רגל שמאל. הצדדים הסכימו כי הנכות הנפשית תעמוד על 10%, וכך נקבעה נכות רפואית משוקללת של 14.5%. עם זאת, בית המשפט העמיד את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות על 7.25%, מחצית מן הנכות הרפואית. בין היתר צוין שלא הוכחה ירידה בשכר לאחר התאונה מעבר לתקופה קצרה בסמוך לה, וב-2024 אף נרשמה עלייה בהכנסה.
בסיס השכר לצורך החישוב הועמד על 10,944 שקל בחודש. בית המשפט פסק 4,965 שקל בגין הפסד שכר לעבר ו-217,727 שקל בגין הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד, כולל רכיב פנסיה. נוסף לכך נפסקו 84,524 שקל בגין כאב וסבל, 3,000 שקל בגין הוצאות רפואיות, 2,000 שקל בגין נסיעות ו-10,000 שקל בגין עזרת צד שלישי. מסכום הפיצוי נוכה סך של 75,442 שקל שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, לצד האשם התורם שנקבע בפסק הדין.
בסיכום פסק הדין חויבה עיריית פתח תקווה לשלם לתובע 150,109 שקל. נוסף על כך נפסקו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע״מ, אגרת בית המשפט, עלות חוות הדעת מטעם התובע וחלקו בעלות מומחה בית המשפט, כנגד אסמכתאות.
מספר תיק: ת״א 40635-10-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.