בית משפט השלום בעפולה דחה תביעה של בני זוג נגד עורך דין שליווה אותם בניסיון לרכוש נכס באיטליה, אך קיבל רק בחלקה את התביעה שכנגד שהגיש עורך הדין. הרשמת הבכירה מאיה בלאו קבעה כי בני הזוג לא הוכיחו שהעורך דין הפר את ההסכם או שסיפק שירות שנכשל לחלוטין, ומנגד קבעה כי אין מקום לאכוף במלואו סעיף שהעניק לו 60% משכר הטרחה במקרה שההתקשרות תיפסק לאחר סיור נכסים. עורך הדין זכאי ל-17,550 שקל כולל מע"מ, בצירוף 2,847 שקל הפרשי הצמדה וריבית ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 שקל.
עורכי הדין שלנו
ההליך נגע להסכם שנחתם במאי 2023 למתן שירותים משפטיים וליווי ברכישת נכס מקרקעין באיטליה. בני הזוג ביקשו בית כפרי משופץ, בשטח של לפחות 200 מ"ר, עם ארבעה חדרי שינה לפחות, שלושה חדרי שירותים לפחות ושטח אדמה של לפחות ארבעה דונם, בתקציב של כ-500 אלף אירו ובאזור גאוגרפי שהוגדר מראש, עם עדיפות לבריכה.
לפי ההסכם, שכר הטרחה בסיום התהליך היה אמור לעמוד על 7% משווי הנכס או 70 אלף שקל, הגבוה מביניהם, בתוספת מע"מ. נקבע גם כי במקרה שבני הזוג יפסיקו את התהליך, ישולם לעורך הדין חלק משכר הטרחה בהתאם לשלב שבו הופסקה ההתקשרות: 40% לאחר איתור הנכסים, 60% לאחר סיור נכסים, 80% לאחר בדיקת הנכסים ו-100% לאחר החוזה המקדמי. בנוסף נקבע תשלום של 1,000 שקל בתוספת מע"מ לכל יום שהייה של עורך הדין באיטליה, מעבר להוצאות הנסיעה והשהייה.
בני הזוג שילמו מקדמה של 5,850 שקל כולל מע"מ. עורך הדין גיבש רשימה של 35 נכסים פוטנציאליים, ומתוכה בחרו בני הזוג 12 נכסים לסיור. בספטמבר 2023 נסעו הצדדים לאיטליה וסיירו במשך שישה ימים. לאחר שחזרו הודיעו בני הזוג כי אינם מעוניינים להתקדם עם אחד הנכסים, טענו שהם מאוכזבים מחוסר ההתאמה לדרישות וסירבו להצעה לגבש רשימה חדשה ולצאת לסיור נוסף.
בתביעה העיקרית, שהועמדה על 55,851 שקל, טענו בני הזוג כי עורך הדין הציג בפניהם מצג בדבר בקיאות ומקצועיות, אך בפועל הציג להם נכסים שאינם מתאימים לדרישות, ובהם נכסים שחסרו בהם חדרים, נדרשו בהם שיפוצים משמעותיים או היו סמוכים לכבישים, למסילת רכבת או לאזורי תעשייה. הם טענו כי מדובר ב"כשל תמורה מלא" ובהפרה יסודית, וביקשו להשיב להם את המקדמה ולפצותם על הוצאות ונזקים.
עורך הדין טען מנגד כי בני הזוג התעכבו בקביעת מועד הסיור, ולכן חלק מהנכסים שאותרו כבר לא היו זמינים. הוא טען כי התחייב לעשות ככל שניתן כדי לאתר נכסים הכוללים כמה שיותר מהקריטריונים במסגרת התקציב, וכי כמחצית מהנכסים אכן התאימו. ביחס לנכס שכונה בין הצדדים "המרגלת" טען כי הוא "התאים לכלל הקריטריונים" וכי במהלך הסיור בני הזוג העלו דרישות חדשות. בתביעה שכנגד דרש 57,644 שקל בגין שכר טרחה והוצאות.
בית המשפט קבע כי התביעה העיקרית נדחית. הרשמת בלאו קבעה שבני הזוג לא הוכיחו שאף אחד מהנכסים לא התאים לרשימת הקריטריונים. היא מצאה כי חלק מהנכסים אכן לא התאימו, בין היתר משום שנדרש בהם שיפוץ, אך כי לפחות חלק מהנכסים התאימו לדרישות שהוגדרו מראש. ביחס לנכס "המרגלת" נקבע כי בני הזוג לא הראו מדוע אינו עומד בקריטריונים, בעוד הנתונים שהציג עורך הדין תאמו במידה רבה את הרשימה שהוגדרה בתחילת הדרך.
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה היה על עורך הדין לבקר בעצמו בכל הנכסים לפני הסיור המשותף. נקבע כי ההסכם לא הטיל עליו חובה לקיים סיור מקדים ונפרד בכל נכס, וכי לא הוכח שהתחייב לכך. עם זאת, הרשמת קבעה כי סביר היה לצפות שיבצע בדיקות מסוימות ביחס ל-12 הנכסים שנבחרו, וכי גרסתו לגבי הבדיקות המקדימות הייתה "כללית ולא משכנעת". למרות הביקורת הזו, נקבע כי בני הזוג לא הוכיחו שהעדר התוצאה נבע מחוסר מיומנות או מהעדר שקידה, וכי החיוב של עורך הדין היה חיוב השתדלות ולא הבטחה למצוא בפועל נכס מתאים.
מנגד, נדחתה גם טענת עורך הדין שלפיה בני הזוג הפרו את ההסכם בכך שלא היו זמינים ליציאה מיידית לסיור. בית המשפט קבע כי מועד הסיור נקבע בהסכמתו הברורה והמפורשת, וכי הוא המשיך לקיים את ההסכם ואף עדכן את רשימת הנכסים לקראת הנסיעה. לכן לא ניתן היה לבסס על העיכוב הנטען הפרה מצד בני הזוג.
המחלוקת המרכזית בתביעה שכנגד עסקה בשיעור שכר הטרחה. עורך הדין טען כי לפי ההסכם, הפסקת ההתקשרות אחרי סיור הנכסים מזכה אותו ב-60% משכר הטרחה המוסכם. בית המשפט קבע כי בהסכם בין עורך דין ללקוח יש להביא בחשבון את זכות הלקוח להפסיק את הקשר, תוך הבטחת שכר ראוי עבור העבודה שכבר בוצעה, ולא בהכרח את מלוא פיצויי הציפייה שהיו מתקבלים אילו העסקה הייתה מושלמת.
הרשמת קבעה כי עורך הדין לא הוכיח את טענתו שהשקיע כ-300 שעות עבודה עד להפסקת ההתקשרות. בפסק הדין נכתב כי היה עליו להציג תשתית ראייתית ממשית בדבר היקף העבודה, לרבות התקשרויות עם גורמים באיטליה, בדיקות שביצע ומידע שאסף, אך הדבר לא הוכח במידה הנדרשת. עוד נקבע כי אילו בני הזוג היו מוצאים נכס לרכישה, חלק ניכר מהעבודה המשפטית עדיין היה לפניהם, ובהם בדיקות משפטיות, הנדסיות ותכנוניות, משא ומתן, חוזים, תרגומים, תשלומי מס ורישום.
על רקע זה קבע בית המשפט כי סעיף ה-60% מטיל על הלקוחות נתח משמעותי משכר הטרחה בשלב מוקדם שבו רוב הפעולות המשפטיות טרם בוצעו. הרשמת כתבה כי מדובר ב"תנייה לא סבירה ולא הוגנת" בנסיבות המקרה. לכן היא לא אכפה את שיעור ה-60% שנקבע בהסכם וקבעה שכר ראוי על דרך האומדן.
פסק הדין התייחס גם לאופי השירות שניתן. אף שעורך הדין הדגיש כי אינו מתווך במקרקעין, בית המשפט קבע כי ההסכם משלב במהותו שירותים משפטיים ושירותים של איתור נכסים והפגשה בין צדדים. עם זאת, הצדדים לא טענו לתוקף ההסכם מן הזווית של דיני התיווך או לתחולת החוק על נכס מחוץ לישראל, ולכן בית המשפט לא הכריע בכך. הרשמת הוסיפה כי "קיים ספק רב" אם לפי הכללים החלים על עורכי דין היה מותר להתקשר בהסכם המערב תיווך במקרקעין עם שירותים משפטיים בעסקה אחת, ונתנה לכך משקל מסוים בלבד בקביעת השכר הראוי.
בסופו של דבר הועמד השכר הראוי על 20% משכר הטרחה המינימלי שהיה משולם עם השלמת העסקה, כלומר 14 אלף שקל בתוספת מע"מ. לכך נוספו 6,000 שקל בתוספת מע"מ עבור ששת ימי השהייה באיטליה, ומנגד נוכתה המקדמה בסך 5,000 שקל בתוספת מע"מ. התוצאה הייתה חיוב של 15 אלף שקל בתוספת מע"מ, ובסך הכול 17,550 שקל.
בית המשפט לא פסק לעורך הדין הוצאות נוספות שטען להן, משום שבני הזוג נשאו בפועל בהוצאות הנסיעה והשהייה שלו באיטליה והוא לא הציג ראיות להוצאות אחרות. לצד 17,550 השקלים נפסקו 2,847 שקל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד פסק הדין, וכן 3,500 שקל שכר טרחת עורך דין.
תאד"מ 5593-02-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.