בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי חברת ההזנק אי איי דוק בע"מ הפחיתה באופן חד צדדי ושלא כדין את שכרם של ארבעה עובדים לשכר מינימום, לאחר שבסוף אוגוסט 2023 הודיעה להם על קשיי הנזילות שאליהם נקלעה. החברה חויבה לשלם לעובדים הפרשי שכר וזכויות נלוות עבור התקופה הרלוונטית, וכן 30 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. מנגד, התביעה האישית נגד מייסד החברה ומנהלה נדחתה, ובית הדין קבע שלא הוכחו נסיבות המצדיקות הרמת מסך או חיוב אישי שלו.
ארבעת העובדים לשעבר הגישו תביעה כספית בסך כולל של 393,746 שקל נגד החברה ונגד מי ששימש במועדים הרלוונטיים כמנכ"ל, דירקטור ובעל מניות בה. בלב ההליך עמדה הפחתת השכר לשכר מינימום בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2023, לצד מחלוקת בשאלה אם העובדים הסכימו לכך ואם ניתנה להם התחייבות להשלמת ההפרשים. העובדים ביקשו גם לחייב אישית את המנהל, בטענה להתנהלות חסרת תום לב ולמצגים בנוגע למצבה הכלכלי של החברה.
לפי פסק הדין, ב-24 באוגוסט 2023 קיימה הנהלת החברה שיחה עם כלל העובדים, ובה הודיעה על מצבה הכלכלי הקשה ועל הפסקת השקעה קיימת בחברה. ההנהלה הודיעה כי משכורת אוגוסט תופחת לשכר מינימום. בפועל, שכרם של התובעים בחודשים אוגוסט עד אוקטובר עמד על שכר מינימום, בלי שנחתם עמם הסכם עבודה חדש או מסמך המעיד על הסכמתם להפחתה. במהלך ספטמבר ואוקטובר הוצעו ונחתמו גם הסכמי אופציות.
העובדים טענו כי "רק ביום 24/8/2023 הודיע הנתבע לראשונה כי שכרם יופחת לשכר מינימום", וכי ההפחתה הוצגה כזמנית והם המשיכו לעבוד בהסתמך על התחייבות לכך שהפרשי השכר והזכויות ישולמו בהמשך. שלושה מהעובדים התפטרו באוקטובר 2023, והעובדת הרביעית פוטרה באותו חודש.
החברה והמנהל טענו מנגד כי "החברה נהגה בשקיפות לאורך כל תקופת העסקת התובעים", וכי העובדים ידעו על הקושי התזרימי. לפי גרסתם, בשיחה מ-24 באוגוסט הוצגו לעובדים שתי אפשרויות: להמשיך לעבוד בשכר מינימום, לרבות עבור אוגוסט, או לסיים את עבודתם ולקבל שכר מלא לאותו חודש. עוד טענו כי לא ניתנה התחייבות מוחלטת להשלים את השכר, אלא לכל היותר התחייבות לעשות מאמץ לשלם את ההפרשים אם מצבה הכלכלי של החברה ישתפר.
בית הדין דחה את הטענה שהעובדים הסכימו להפחתה. הוא קבע כי ההודעה על הפחתת שכר אוגוסט נמסרה רק לקראת סוף החודש, ולכן מדובר היה בשינוי רטרואקטיבי. בהסתמך על הקלטת שיחה שבה הודה המנהל שהודיע על ההפחתה רק ב-24 בחודש, נקבע כי טענתו בחקירה שלפיה העובדים ידעו על כך כבר בתחילת אוגוסט או הסכימו בשתיקה "התגלתה כגרסת כזב חסרת בסיס".
בית הדין בחן גם את ההקלטות שבהן דובר על השלמת הכספים בעתיד. הוא קבע כי הדברים שנאמרו לעובדים יצרו התחייבות חוזית להשלמת ההפרשים, וכי העובדים היו רשאים להסתמך עליה. גם הסכמי האופציות לא שינו את המסקנה: נקבע שהם לא החליפו את השכר החוזי ולא כללו ויתור על הפרשי שכר. בסיכום נקודה זו קבע ההרכב: "הפחתת שכרם של התובעים לשכר מינימום נעשתה באופן חד צדדי ושלא כדין".
לצד זאת, בית הדין דחה את הניסיון לחייב את המנהל אישית. העובדים טענו כי הוא ידע על מצבה הכלכלי של החברה עוד קודם, דחה את ההודעה לעובדים והמשיך לגייס עובדים בשכר גבוה. הנתבעים טענו כי המנהל פעל בתפקידו כנושא משרה, מתוך ניסיון כן להציל את החברה, וכי המשבר העסקי אינו מצדיק כשלעצמו הרמת מסך.
בית הדין קיבל בנקודה זו את עמדת ההגנה. הוא קבע כי לא הוכח שהמנהל ידע שהחברה לא תוכל לשלם בעתיד את שכר העובדים, וכי ניסה לגייס כספים ומשקיעים מתוך ציפייה להצלחה עסקית. עוד נקבע כי הוא הפחית גם את שכרו שלו לשכר מינימום ולא משך רווחים או כספים מנכסי החברה לכיסו. לפיכך נקבע כי קשיי נזילות וכישלון עסקי של חברת הזנק אינם כשלעצמם עילה להרמת מסך, וכי החבות בפסק הדין תוטל על החברה בלבד.
בית הדין הוסיף כי הפחתת שכר של יותר ממחצית השכר המוסכם היא הרעה מוחשית בתנאי העבודה. לגבי העובדים שהתפטרו נקבע כי בנסיבות אלה התפטרותם דינה כפיטורים לצורך הזכויות שנדונו, והם זכאים בין היתר להפרשי חלף הודעה מוקדמת. מנגד נדחו הדרישות לפיצוי נפרד בגין עוגמת נפש ולפיצויי הלנת שכר. בית הדין קבע כי עיקר הפגיעה הייתה ממונית, וכי לא הוכחה פגיעה בלתי ממונית עצמאית וחריגה; בעניין ההלנה נתן משקל לכך שבזמן אמת הייתה מחלוקת כנה על עצם ההסכמה להפחתת השכר ולנסיבות המשבר.
בפירוט הסעדים חויבה החברה לשלם לכל אחד מהתובעים סכומים שונים בגין יתרות שכר, חלף הודעה מוקדמת, הפקדות פנסיוניות וקרן השתלמות, פדיון חופשה ובמקרה אחד גם יתרת דמי אבטלה, בהתאם לנסיבות ולהוכחות של כל עובד. בנוסף חויבה החברה בשכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל. התביעה נגד המנהל נדחתה במלואה.
סע"ש 57822-11-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.