בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא קיבל בחלקה תביעה בסך 39,900 שקל שהגישה מחברת ספר הנצחה נגד חברת דואר ישראל, בעקבות טענות לאובדן, עיכובים ושיבושים במשלוחים רשומים של הספר ללקוחות. הרשמת הבכירה רעות זיו קבעה כי חוק הדואר אינו מאפשר לפצות על רוב הנזקים הנטענים שנבעו מאיחור או ממסירה שגויה, ופסקה פיצוי רק בגין חבילה אחת שהדואר הודה כי אבדה. בסך הכול נפסקו 198 שקל בגין הספרים בחבילה, 81 שקל דמי משלוח ועוד 700 שקל הוצאות ונזק בלתי ממוני.
התובעת כתבה את הספר "לעוף עם כנפיים שבורות" להנצחת בתה, והפיצה אותו באמצעות דואר רשום ללקוחות ברחבי הארץ. לפי כתב התביעה, כל ספר נשלח עם הקדשה אישית הכוללת את שם הלקוח, ולכן ספר שחוזר לאחר שלא נמסר אינו ניתן, לטענתה, למכירה מחדש או לשימוש חוזר.
התובעת טענה כי אירעו כשלים בכ-11 משלוחים: חלקם לא הגיעו בזמן, חלקם התעכבו חודשים, ובמקרה אחר נטען כי דבר הדואר הגיע ליעד שגוי. עוד טענה כי באתר החברה הופיעו נתוני מעקב שגויים ומטעים וכי לקוחות לא קיבלו הודעות על הגעת החבילות. לדבריה, עקב הכשלים היא נאלצה לנסוע לערים מרוחקות ולמסור ללקוחות ספרים חלופיים בעצמה.
דואר ישראל טענה מנגד כי חוק הדואר מעניק לה פטור מאחריות לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית. עוד טענה כי לפי סעיף 81 לחוק האחריות מוגבלת לנזק ישיר ועד לתקרה שנקבעה בתקנות. לפי גרסת החברה, חלק גדול מפרטי הדואר נמסר בסופו של דבר ליעדו, לגבי פריטים אחרים הוצע פיצוי בהתאם לתקנות, וחלק מהפריטים הגיעו ליחידות הדואר אך לא נאספו בידי הנמענים והוחזרו לשולחת.
בית המשפט קבע כי חוק הדואר יוצר הסדר אחריות ייחודי ומצמצם. סעיף 78 לחוק פוטר בעל רישיון כללי מאחריות לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית, ואילו סעיף 77 מסדיר אחריות במקרים של אובדן, גניבה או נזק לדבר הדואר עצמו, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. בפסק הדין הודגש כי אין להרחיב את סעיף 77 למקרים שהמחוקק לא כלל בו.
למעט פריט אחד, כך נקבע, כל הספרים הוחזרו בסופו של דבר לתובעת או נמסרו לנמענים. לכן הם לא נחשבו ל"אובדן" במשמעות החוק. בית המשפט קיבל את טענתה העובדתית של התובעת שלפיה בשל ההקדשות האישיות לא ניתן היה עוד לשווק מחדש ספרים שהוחזרו אליה באיחור, אך קבע כי פגיעה בערך המסחרי אינה הופכת את המשלוח למשלוח שאבד.
הרשמת זיו כתבה כי "העובדה שערכו המסחרי של הספר נפגע עקב העיכוב במסירה אינה הופכת את הספר לדבר דואר שאבד". לדבריה, הספרים עצמם הוחזרו, והנזק נבע מהאיחור במסירה. לכן מדובר בנזק שנכנס למסגרת החסינות שנקבעה בחוק, ולא ניתן לעקוף אותה באמצעות סיווגו מחדש כאובדן.
בית המשפט התייחס גם לנסיבות האישיות של התובעת ולמאמצים שהשקיעה בספר ובהפצתו. בפסק הדין נכתב כי "ההבחנה בין תחושת הצדק לבין הדין היא לעיתים בלתי פשוטה", וכי אין די בהוכחת נזק כלכלי: יש להראות שהחוק מטיל על החברה אחריות בגינו. בשל כך נדחו הדרישות לפיצוי על הדפסת ספרים חלופיים, נסיעות, מסירות אישיות, אובדן זמן, פגיעה במוניטין ונזקים עקיפים אחרים.
גם הטענות בדבר נתוני מעקב שגויים, אי משלוח הודעות לנמענים והתנהלות נקודות המסירה לא הובילו לפיצוי. נקבע כי טענות אלה עוסקות באופן מתן השירות ובהשתלשלות שהובילה לעיכוב, ולכן אין בהן עילה עצמאית שמאפשרת לעקוף את מגבלות האחריות בחוק. בית המשפט הוסיף כי התובעת לא ציינה על החבילות את מספרי הטלפון של הנמענים ובחרה לעדכן אותם בעצמה, וכי לא הונחה תשתית מספקת לכך שהעיכובים נבעו דווקא ממחדל של החברה.
שונה הייתה התוצאה לגבי חבילה אחת שדואר ישראל אישרה כי אבדה. מאחר שאותה חבילה לא הוחזרה לתובעת ולא נמסרה לנמען, בית המשפט בחן את האחריות לפי סעיף 77 לחוק. הוכח כי החבילה הכילה שני ספרים בשווי כולל של 198 שקל, ונפסק גם החזר דמי משלוח בסך 81 שקל. בית המשפט הבהיר כי תקרת הפיצוי שבתקנות אינה סכום קבוע אלא גבול עליון, ולכן הפיצוי נגזר משוויו המוכח של הפריט שאבד.
לבסוף נקבע כי לא הוכחו נסיבות המצדיקות חריגה ממגבלות האחריות שבחוק, כגון פעולה מכוונת או רשלנות חמורה מצד פקיד דואר. התביעה התקבלה אפוא רק בנוגע לחבילה האבודה, ונדחתה בכל יתר רכיביה. לצד 279 שקל בגין החבילה ודמי המשלוח נפסקו לתובעת 700 שקל הוצאות משפט ונזק בלתי ממוני.
מספר התיק: ת"ק 60923-04-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.