בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה של עורכת דין שטענה כי שימשה מנכ"לית עמותת צעירי ישראל - רשת מרכזי הצעירים, לאחר שקבע שלא הוכח כי התקיימו יחסי עבודה בינה לבין העמותה. בעקבות הקביעה הזו קבע בית הדין כי הוא משולל סמכות עניינית לדון בתביעה על רכיביה, ודחה אותה. התובעת חויבה לשלם לעמותה שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל.
עורכי הדין שלנו
התובעת ביקשה להכיר בה כעובדת העמותה ולחייב אותה בתשלומים שונים בגין סיום עבודתה, החזרי הוצאות והוצאת לשון הרע. בין היתר עתרה לפיצוי של 50 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין, 50 אלף שקל בגין פגיעה בשם הטוב, 28 אלף שקל בגין פיטורים שרירותיים, 42,676 שקל בגין קצובת נסיעה והוצאות, 19 אלף שקל בגין חלף הודעה מוקדמת ודמי הבראה ו-19 אלף שקל בגין אובדן השתכרות.
לפי פסק הדין, התובעת חתמה במרץ 2017 על הסכם עבודה עם עמותת קולות בנגב, שקבע שכר חודשי של 9,478 שקל ותפקיד של מנכ"לית. אותה עמותה הנפיקה לה תלושי שכר עד ינואר 2019. ממאי 2019 הנפיקה עמותת קהילה לתיקון חברתי את תלושי השכר שלה, ובין השתיים נחתם הסכם עבודה. עמותת צעירי ישראל, הנתבעת בתיק, נוסדה רק בשלהי 2018.
בינואר 2020 נמסר לתובעת מכתב על הפסקת פעילותה במסגרת עמותת צעירי ישראל. לאחר מכן פורסמה בקבוצת ווטסאפ של מנהלי מרכזי הצעירים הודעה שבה הוזכרו, בין הסיבות להפסקת הפעילות, היעדר מקורות תקציביים ברורים לשנת 2020, גירעונות משנים קודמות ואי עמידה ביעדים. בהמשך פנה אליה מנהל עמותת קהילה וביקש לשוחח עמה בעקבות הודעת הפיטורים. לאחר מספר התכתבויות נשלחה אליה הזמנה לשימוע, אך היא הודיעה שלא תתייצב, ובהמשך נשלח אליה מכתב פיטורים.
התובעת טענה כי העמותות השונות ששילמו את שכרה היו למעשה צינור לתשלום וכי מי שקיבל אותה לעבודה ומי שהפסיק את פעילותה היו גורמי ההנהלה של מערך מרכזי הצעירים. בסיכומיה הדגישה כי "הפעילות הפיננסית נעשתה רק דרך ומתוך גוף מפעיל אחד". לטענתה, היא פוטרה ללא שימוע כדין ובהמשך הופצו נגדה טענות שפגעו בשמה הטוב. היא טענה גם שהובטח לה החזר בגין הוצאות שהוציאה במסגרת התפקיד.
העמותה מנגד טענה כי מעולם לא העסיקה את התובעת. לפי עמדתה, היא נוסדה רק בסוף 2018, לא הייתה פעילה במהלך 2019, לא חתמה עם התובעת על הסכם העסקה, לא קבעה את תנאי העסקתה, לא שילמה את שכרה ולא דיווחה עליה לרשויות המס. עוד טענה כי סיום יחסי העבודה היה קשור לעמותת קהילה, ששילמה את שכר התובעת, וכי אותה עמותה הזמינה אותה לשימוע.
בית הדין בחן את שאלת זהות המעסיק לפי המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה ביחסי עבודה מורכבים. בפסק הדין הוסבר כי הזיהוי אינו נעשה באופן פורמלי בלבד, אלא על סמך מכלול הנסיבות, ובהן מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי עבודתו ושכרו, מי נשא בתשלום השכר, בידי מי היה הכוח לפטר ומי הפיק תועלת מן העבודה.
ביישום המבחנים על המקרה קבע בית הדין כי התובעת לא הוכיחה שהעמותה הנתבעת הייתה מעסיקתה. בפסק הדין נאמר: "לאחר שקילת הסממנים שאפיינו את עבודתה של התובעת לא עלה בידיה להוכיח כי הייתה עובדת הנתבעת". בית הדין הדגיש כי התובעת טענה שעבדה אצל הנתבעת כבר מינואר 2017, אף שהעמותה נוסדה רק בשלהי 2018, וציין כי "לא ברור כיצד ניתן לטעון לעבודה בגוף שכלל לא היה קיים באותה עת".
עוד נקבע כי התובעת לא הוכיחה שהעמותה סיפקה לה ציוד, שהעבודה בוצעה ממשרדיה או מי בפועל נתן לה הוראות, קבע את משימותיה ופיקח עליה. בית הדין הוסיף כי מן הראיות לא היה ברור מה היו המשימות שביצעה בפועל, היכן בוצעו ובאיזה היקף, ואף לא הוכח מי הגוף שהפיק תועלת מעבודתה. גם העובדה שלאורך התקופה השכר שולם בידי עמותות אחרות, בעוד הנתבעת לא הנפיקה תלושים ולא דיווחה על התובעת לרשויות, נשקלה כחלק מן התמונה הכוללת.
בית הדין התייחס גם לנסיבות שיכלו לתמוך בטענת התובעת, ובהן העובדה שעבודתה בעמותת קהילה הסתיימה לאחר הודעת עמותת צעירי ישראל על הפסקת פעילותה, וכן מכתבים שבהם נציג העמותה התייחס אליה לאחר מכן כמנכ"לית לשעבר וביקש ממנה להשיב מסמכים. עם זאת נקבע כי אין בכך די מול יתר הנתונים, ובראשם היעדר קשר חוזי ישיר וחוסר הבהירות בנוגע לתוצרי העבודה ולמי שנהנה מהם.
למעלה מן הצורך בחן בית הדין גם את טענת התובעת להחזר הוצאות. בפסק הדין צוין כי רוב הקבלות שהגישה אינן קריאות, שחלקן מופנות לגופים אחרים שהקשר בינם לבין הנתבעת לא הוכח, ושגם מקור הזכות להחזר לא הוכח. בית הדין סיכם: "לא הוכח כי התובעת הייתה עובדת הנתבעת ולפיכך בית הדין לעבודה משולל סמכות עניינית לדון בתביעה, על כל רכיביה".
התביעה נדחתה, והתובעת חויבה בשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל. פסק הדין המתוקן ניתן ב-20 באוגוסט 2026.
מספר התיק: סע"ש 1234-01-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.