טען שהחברה מחייבת אותו שוב ושוב על אותו חוב גז: תביעתו נגדה נדחתה

בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה דחה תביעה בסך 15 אלף שקל נגד החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, שהוגשה בטענה לחיובים חוזרים בסכומים העולים על צריכת הגז בפועל. הרשם הבכיר בנימין בן סימון קבע כי הופעת יתרת חוב בחשבונות אינה מוכיחה גבייה כפולה, וכי הראיות הצביעו על כך שהיתרה נוצרה לאחר הכחשות עסקה שביצע התובע באמצעות חברת האשראי והתגלגלה מחשבון לחשבון.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

התובע טען כי החברה "חייבה אותו פעם אחר פעם בסכומים העולים על צריכת הגז בפועל, באמצעות צירוף יתרות חוב לחשבונותיו, אף שהתשלומים נגבו בהוראת קבע". על בסיס הטענה הזו הוא העמיד את תביעתו על 15 אלף שקל. לפי פסק הדין, הוא הציג חשבוניות שבהן צורפה לצריכת הגז השוטפת יתרת חוב, ולכן הסכום הכולל לתשלום היה גבוה מהצריכה הרגילה.

החברה הציגה הסבר אחר לשרשרת החשבונות. לטענתה, "מקור יתרות החוב אינו בחיובים כפולים או שגויים, אלא בהכחשות עסקה שביצע התובע באמצעות חברת האשראי". היא טענה כי בכל פעם שחיוב בוטל, הסכום שלא נפרע הועבר לחשבון הבא, וכך נוצרו חשבונות שכללו גם יתרה קודמת.

לאחר שעיין בכתבי הטענות ובמסמכים ושמע את הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין הודגש כי התובע אמנם הראה שבחשבוניות מסוימות הופיעה יתרת חוב לצד צריכת הגז השוטפת, אך "עצם הופעתה של יתרה קודמת בחשבון אינה מוכיחה גבייה כפולה".

לפי קביעת בית המשפט, תחילת ההתחשבנות הייתה בחיוב בסך 155.14 שקל שהוכחש באמצעות חברת האשראי. בעקבות ביטול העסקה נרשם הסכום כיתרת חוב והועבר לחשבון הבא. בהמשך בוצעו הכחשות נוספות של חיובים שכבר כללו את היתרה, ולכן אותה יתרה המשיכה לעבור בין החשבונות. בית המשפט הבהיר כי אין מדובר בהכרח ביצירת חוב חדש בכל חשבון, אלא באותה יתרה שלא נפרעה והתגלגלה מחשבון לחשבון.

בית המשפט דחה גם את ההנחה שעצם ביטול החיוב בידי חברת האשראי מוכיח שהחיוב המקורי היה שגוי. בפסק הדין נקבע כי חברת האשראי ביצעה את הכחשת העסקה לבקשת התובע, אך לא הוכח שערכה בירור לגוף החיוב או שקבעה שהחברה גבתה סכום שלא כדין.

למסקנה בדבר היעדר נזק כספי הצטרפה גם תמונת המצב בעת הדיון. בית המשפט ציין כי התובע אישר במפורש כי נכון לאותו מועד החברה אינה חייבת לו כסף, ונציגת החברה מסרה כי יתרת החשבון עומדת על אפס. מכאן קבע הרשם כי לא הוכח שנותר בידי החברה סכום שנגבה מהתובע ביתר, ולא הוכח נזק כספי כלשהו.

עם זאת, פסק הדין לא התעלם מן האופן שבו נראו החשבונות מנקודת מבטו של התובע. נקבע כי החשבוניות והעברת היתרה מחשבון לחשבון יכלו לעורר אצלו בלבול, וכי "ראוי היה שהנתבעת תציג לו הסבר מסודר ופשוט על מקור החוב ועל תוצאות הכחשות העסקה". למרות זאת, נקבע שהבלבול אינו מוכיח גבייה כפולה ואינו מצדיק פיצוי של 15 אלף שקל.

התביעה נדחתה, אך בית המשפט לא חייב את התובע בהוצאות. הרשם הסביר כי הוא מתחשב באי הבהירות שנוצרה בחשבונות ובכך שפניות התובע נבעו מחשש כן כי הוא מחויב ביתר.

מספר התיק: ת"ק 27318-01-26.