בית משפט השלום בבת ים קיבל במלואה תביעה של רוכש ששילם 645 אלף שקל עבור רכב BMW אך לא קיבל לא את הרכב ולא את כספו, וחייב את אשת בעל החברה שמכרה את הרכב לשלם לו את מלוא הסכום. השופטת שרי סנדר מקובר קבעה כי העסקה שבה עבר הרכב לאישה אינה עומדת בתנאי תקנת השוק, וכי היא נגועה בחוסר תום לב. בנוסף נפסקו לתובע החזרי אגרות ושכר טרחת עורך דין בסך 65 אלף שקל בתוספת מע"מ.
לפי פסק הדין, התובע התקשר במאי 2022 עם "ג'נסיס מוטורס אי.וי. בע"מ", חברה שעסקה בייבוא כלי רכב מחו"ל, לרכישת BMW מדגם X5 משנת 2022. הוא שילם את מלוא התמורה, 645 אלף שקל. בהסכם נקבע כי אם הרכב לא יימסר בתוך 60 ימים, התובע יהיה רשאי לבטל את ההסכם ולקבל את מלוא כספו בחזרה בתוך 14 ימי עסקים.
לאחר שחלף מועד האספקה והרכב לא נמסר, הודיע התובע ביולי 2022 על ביטול העסקה. לאחר מכן התנהלו מגעים נוספים בניסיון לספק לו את הרכב, אך בספטמבר הודיע שוב כי העסקה מבוטלת. בדיעבד התברר כי הרכב הגיע לישראל ב-8 בספטמבר 2022. הכסף ששילם התובע לא הוחזר לו, והרכב נרשם בהמשך על שם אשת בעל החברה.
התביעה המקורית הוגשה נגד בעל החברה, אשתו והחברה. ההליך נגד בעל החברה הופסק בעקבות צו הפסקת הליכים במסגרת הליכי חדלות פירעון. החברה הוגדרה בכתב התביעה כנתבעת פורמלית בלבד, ובמקביל נותר תלוי ועומד הליך בוררות בינה לבין התובע. לכן התביעה בבית המשפט התנהלה בפועל נגד האישה בלבד.
התובע טען כי לא הוכח שהנתבעת שילמה מכספה את התמורה עבור הרכב, וכי הסתירות בגרסאותיה ובגרסת בעל החברה שוללות את הטענה שרכשה אותו בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל. לדבריו, היא לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח את תנאי תקנת השוק. בסיכומיו טען כי "לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהיא קנתה את הרכב מהנתבע באמצעות החברה במהלך העסקים הרגיל, בתום לב ובהתאם לתקנת השוק".
הנתבעת טענה מנגד כי רכשה את הרכב כדין. לפי גרסתה, באוגוסט 2022 הזמינה מהחברה רכב אחר ושילמה מקדמה של 330 אלף שקל. לאחר שהרכב שיועד לתובע היה זמין, הוצע לה לרכוש אותו במקום הרכב שהזמינה, והיא שילמה סכום נוסף של 310 אלף שקל. לטענתה, "רכשה את הרכב מהחברה כדין ופעלה ללא דופי ובתום לב מוחלט". היא הוסיפה כי התובע ביטל את העסקה שלו, ולכן לא הייתה לו עוד זכות קניינית ברכב.
בית המשפט בחן בפירוט את מסמכי העסקה ואת גרסאות הנתבעת ובעל החברה. השופטת מצאה קשיים משמעותיים בהסכם שהוצג לגבי הרכב שהזמינה הנתבעת תחילה: במסמך הופיע מצד אחד מחיר של 645 אלף שקל, הזהה למחיר ששילם התובע, ומצד אחר פירוט תשלומים שהסתכם ב-510 אלף שקל. בית המשפט לא קיבל את ההסבר שמדובר בטעות סופר בלבד וקבע כי מדובר בסתירה מהותית במסמך.
גם מקור הכספים לא הוכח לשביעות רצון בית המשפט. לגבי המקדמה של 330 אלף שקל נטען כי מקורה בחסכונות הנתבעת, אך לא הוצגו אסמכתאות לכך שהכסף אכן נצבר בחשבונה. לגבי התשלום הנוסף של 310 אלף שקל נטען כי מדובר בהלוואה מאמו של בעל החברה, אך לא הוגש הסכם הלוואה והאם לא זומנה לעדות. בנוסף מצא בית המשפט סתירה בין מסמכים שמהם נראה שהתשלום הועבר מחשבון הנתבעת לבין גרסה שלפיה הועבר ישירות מחשבון האם לחברה.
פסק הדין הקדיש חלק נרחב גם למהימנות הנתבעת ובעל החברה. בית המשפט קבע כי בעדויותיהם נמצאו סתירות והתחמקויות שפגעו באמינותם. לגבי בעל החברה הודגש כי בהליך הבוררות אמר שהרכב לא נמכר, ואילו בחקירתו בבית המשפט הודה כי אמר שם דבר שאינו אמת. השופטת כתבה כי "אמינות הנתבעים נפגעה קשות וקשה היה לקבל טענותיהם".
ביחס לנתבעת קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה לא הוכח תום לב סובייקטיבי. השופטת התייחסה לקשר הקרוב בינה לבין בעל החברה, להיכרותה עם עסקיו, לסתירות במקורות המימון ולהצעה לרכוש במהירות רכב יוקרה שכבר היה בארץ. נקבע כי הסכמתה לעסקה הייתה לכל הפחות "עצימת עיניים" לאפשרות שיש בה פסול.
לפי פסק הדין, כדי ליהנות מתקנת השוק במטלטלין היה על הנתבעת להוכיח במצטבר את כל התנאים הנדרשים, ובהם הסכם מכר, מכירה במהלך העסקים הרגיל, קבלת הרכב ותום לב. בית המשפט קבע כי נוכח הפגמים והסתירות בהסכם, היעדר הוכחה מספקת לתשלום התמורה וחוסר תום הלב, הנתבעת לא הוכיחה במאזן ההסתברויות שהעסקה עומדת בתנאי תקנת השוק.
השופטת דחתה גם את הטענה שאין צורך כלל בבחינת תקנת השוק משום שהתובע לא היה בעלים של הרכב. נקבע כי אמנם התובע לא הפך לבעלים, משום שהרכב מעולם לא נמסר לו והוא ביטל את ההסכם, אך מאחר שאותו רכב נמכר תחילה לתובע ובהמשך לנתבעת, היה מקום לבחון את תקינות העסקה המאוחרת ואת תנאי תקנת השוק.
בסיכום קבע בית המשפט כי "עסקה זו אינה עומדת בתנאי תקנת השוק, ובהיותה נגועה בחוסר תום לב, היא מבוטלת". בהתאם חויבה הנתבעת לשלם לתובע 645 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום, להשיב את אגרות המשפט ששילם ולשלם שכר טרחת עורך דין בסך 65 אלף שקל בתוספת מע"מ.
התביעה נגד החברה עצמה נמחקה, משום שהוגדרה כנתבעת פורמלית והליך הבוררות מולה נותר תלוי ועומד. בית המשפט הבהיר כי לא ניתן לנהל במקביל נגד אותו צד שני הליכים באותו עניין.
ת"א 928-07-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.