בית משפט השלום בתל אביב-יפו גזר שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 30 אלף שקל על מנהל עסק פלאפל שהורשע ב-50 עבירות לפי חוק מע"מ, לאחר שמחדל המס הכולל בתיק הועמד על 300,630 שקל. בית המשפט קבע מתחם ענישה של ארבעה עד 12 חודשי מאסר, אך חרג ממנו מטעמי צדק לאחר שהממונה על עבודות השירות מצא שהנאשם אינו כשיר רפואית לבצע עבודות שירות, ובשים לב לכך שהסיר את מלוא מחדלי המס.
עורכי הדין שלנו
השופטת ציפורה גילוני (גז) גזרה את הדין לאחר שהנאשם הורשע בדצמבר 2025, על יסוד הודאתו, ב-25 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת ללא הסבר סביר וב-25 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין. לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה, בין מרץ 2019 לאפריל 2023 הוא היה המנהל הפעיל והבלעדי של עסק למכירת פלאפל בתל אביב, שהיה רשום כעוסק מורשה על שם אדם אחר.
באישום הראשון נקבע כי העסק ביצע עסקאות עם חברות ההסעדה סיבוס ותן-ביס, אך בדיווחים התקופתיים למע"מ נכלל רק חלק מהעסקאות. סכום העסקאות שלא דווח עליהן עמד על 608,547 שקל, והמע"מ הנובע מהן על 103,453 שקל. באישום השני הורשע הנאשם בכך שב-25 דו"חות תקופתיים ניכה מס תשומות בסכום כולל של 197,177 שקל ללא תיעוד ומבלי שהיו בידיו מסמכים כדין. סכום המחדל הפלילי הכולל שנקבע בכתב האישום היה 300,630 שקל.
לקראת גזר הדין התקבלה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, שקבע כי הנאשם אינו כשיר מבחינה רפואית לשאת מאסר בדרך של עבודות שירות על רקע מצבו הפיזי והנפשי. המאשימה התנגדה לקביעה וביקשה לקבל חוות דעת נוספת או להורות על שיבוצו בעבודות שירות למרות ההמלצה, תוך שטענה כי לצד מצבו הרפואי הצליח הנאשם לנהל עסק פעיל, לעבוד מול לקוחות ולהגיש את דו"חות העסק.
ההגנה טענה מנגד שאין מקום שבית המשפט יחליף את שיקול דעתו הרפואי של הממונה, וכי נערך לנאשם בירור מקיף שכלל מסמכים עדכניים ושיח עם הפסיכיאטר המטפל. בית המשפט דחה את הבקשה לשלוח אותו לבדיקה נוספת וקבע כי החלטת הממונה הייתה מפורטת וניתנה לאחר בירור עם הגורם המטפל.
בטיעונים לעונש ביקשה המאשימה לקבוע מתחמים נפרדים לשני סוגי עבירות המע"מ, ובסופו של דבר עתרה ל"6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות" לצד ענישה נלווית. היא ביקשה להתחשב גם בכך שהנאשם הודה, במצבו הרפואי והמשפחתי ובהסרת מלוא המחדל. ביחס לקנס ביקשה לקבוע מתחם שבין 5% ל-10% מסכום המחדל.
ההגנה הדגישה את הסרת המחדל המלאה וטענה כי הנאשם שיתף פעולה מראשית החקירה, נטל אחריות, הודה בבית המשפט וחסך זמן שיפוטי. עוד הוצגו מסמכים ועדויות אופי בנוגע למצבו האישי, המשפחתי והרפואי ולסיוע שנתן לאחרים. ההגנה ביקשה להסתפק ב"מאסר צופה פני עתיד" ולאזן את ההקלה ברכיב המאסר באמצעות קנס מחמיר יותר.
בשלב קביעת המתחם קבעה השופטת כי מכלול העבירות מהווה אירוע אחד מתמשך, בהתאם למבחן הקשר ההדוק. היא עמדה על הפגיעה בקופה הציבורית, בשוויון בנטל המס, במנגנון הדיווח לרשויות ובאמון הציבור, וציינה כי עבירות מס כלכליות מחייבות ענישה שתצמצם את הכדאיות הכלכלית שבהן. לצד זאת נתנה משקל לכך שמלוא המחדל הוסר.
בית המשפט הגדיר את מידת הפגיעה בערכים המוגנים כנמוכה עד בינונית: מצד אחד מדובר במחדל של מאות אלפי שקלים ובעבירות שנמשכו כארבע שנים, ומצד אחר מלוא המחדל תוקן. השופטת קבעה כי להסרת מחדל מס יש משמעות הן בקביעת מתחם העונש והן בגזירת העונש בתוכו, משום שהיא משקפת תיקון של הנזק שנגרם.
לאחר סקירת פסיקה במקרים דומים קבע בית המשפט מתחם עונש הולם של ארבעה עד 12 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. מתחם הקנס הועמד על 15 אלף עד 30 אלף שקל. השופטת ציינה כי במקרים דומים מתחמי הענישה מתחילים לעיתים במאסר קצר בעבודות שירות, גם כאשר סכומי המחדל גבוהים יותר או כאשר המחדלים לא הוסרו.
בבחירת העונש האישי נתן בית המשפט משקל לקולא להודאת הנאשם ולחיסכון בזמן השיפוטי, למצבו האישי והמשפחתי ולמצבו הרפואי הפיזי והנפשי כפי שעלה מהמסמכים ומחוות דעת הממונה. משקל משמעותי נוסף ניתן לכך שהנאשם הסיר את מלוא המחדל. השופטת קבעה כי גם ללא מצבו הרפואי היה מקום למקם אותו בתחתית מתחם המאסר.
אלא שהקביעה הרפואית שלפיה אין באפשרותו לבצע עבודות שירות יצרה קושי: העונש שנמצא מתאים בתחתית המתחם לא יכול היה להתבצע בדרך שהמאשימה עצמה ביקשה. בית המשפט בחן אפוא חריגה מן המתחם מטעמי צדק, אפשרות שהתפתחה בפסיקה במקרים חריגים שבהם נסיבות רפואיות או אישיות קשות מצדיקות זאת אף שלא מדובר בשיקום במובנו הרגיל.
השופטת קבעה כי צירוף הנסיבות מצדיק חריגה. "מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק", כתבה. היא הדגישה שאף אחד מהשיקולים לבדו לא היה מספיק: ההכרעה נשענה על השילוב בין אי-הכשירות לעבודות שירות, הסרת המחדל המלאה והעובדה שממילא העונש הראוי היה בתחתית המתחם. כן צוין שהמאשימה לא ביקשה מאסר מאחורי סורג ובריח אלא עבודות שירות בלבד.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שיופעלו אם יעבור עבירת פשע או עוון לפי חוק מע"מ בתקופה זו. נוסף לכך הוטל קנס של 30 אלף שקל והתחייבות כספית בסך 50 אלף שקל להימנע במשך שנתיים מעבירות פשע או עוון לפי חוק מע"מ. ת"פ 15697-06-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.