בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא קיבל בחלקה תביעה שהוגשה נגד ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ בעקבות מזוודה שלא הגיעה ליעדה באתונה. הרשמת הבכירה רעות זיו קבעה כי חברת התעופה לא הוכיחה שנקטה בכל האמצעים הסבירים הנדרשים כדי לזכות בפטור מאחריות לפי אמנת מונטריאול, וחייבה אותה לשלם לתובעים 6,617.5 שקל בגין נזק ממוני, 1,000 שקל בגין עוגמת נפש וכן להשיב אגרה בסך 91.94 שקל.
עורכי הדין שלנו
התביעה, שהועמדה על 9,194 שקל, הוגשה לאחר שביום 19 במרץ 2026 מסרו התובעים לארקיע מזוודה תמורת תשלום של 50 דולר. לטענתם, המזוודה לא הגיעה עמם לאתונה, ובעקבות היעדר הציוד נאלצו לרכוש במהלך שהותם בחו"ל בגדים וציוד בסיסי. בדיון הציגו התובעים קבלות, ובית המשפט קבע כי הוכיחו רכישות בסכום של 6,617.5 שקל.
ארקיע טענה כי התובעים לא הגישו דו"ח אובדן כבודה, וכי בכך לא קיימו את ההליך הפורמלי הנדרש לצורך פתיחת הטיפול ואיתור המזוודה. עוד טענה כי לכתב התביעה לא צורפו קבלות, חשבוניות או פירוט מסודר של תכולת הכבודה, וכי אחריותה מוגבלת בהתאם לדיני התובלה האווירית. החברה הוסיפה כי הטיפול בכבודה, ובהם ההעמסה והפריקה, מבוצע בידי רשויות שדות התעופה וחברות שירותי הקרקע, ולכן אין לה שליטה מלאה על מסלול המזוודה לאחר מסירתה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהמזוודה לא הגיעה ליעדה עם התובעים וכי בהמשך היא אותרה בנמל התעופה בן גוריון כשהיא ללא תג כבודה. עם זאת, נקבע כי לא הובאו ראיות המאפשרות לקבוע באיזה שלב הוסר התג או אבד, ומה היו נסיבות הגעתה של המזוודה לישראל ללא התובעים, ואף לא אם יצאה קודם לכן מגבולות ישראל.
התובעים טענו כי הבחינו בנציגת ארקיע רצה בעקבות המזוודה על גבי המסוע לאחר שנשלחה, אולם בית המשפט קבע כי עצם התרחשות האירוע הנטען לא הוכחה. עוד נקבע כי גם אם אירוע כזה התרחש, לא הוכח קשר סיבתי בינו לבין העובדה שהמזוודה נמצאה בהמשך ללא תג כבודה. המסגרת המשפטית שעליה הסתמך בית המשפט היא סעיף 19 לאמנת מונטריאול, שעוגנה בישראל בחוק התובלה האווירית. לפי פסק הדין, מוביל אווירי אחראי לנזק שנגרם בשל איחור בתובלת כבודה, אלא אם הוכיח כי הוא, עובדיו ושלוחיו נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזק, או שנקיטת אמצעים כאלה הייתה בלתי אפשרית. הרשמת זיו דחתה את טענת ארקיע שלפיה עצם ביצוע חלק מהטיפול בכבודה בידי רשויות שדות תעופה וחברות שירותי קרקע פוטר אותה מאחריות. נקבע כי אחריותו של המוביל האווירי אינה נשללת רק משום שחלק מפעולות הטיפול מבוצעות באמצעות גורמים אחרים הפועלים מטעמו או במסגרת שרשרת התובלה האווירית.
בית המשפט הוסיף כי מעבר לטענה הכללית בדבר חלוקת האחריות בין הגורמים המטפלים בכבודה, ארקיע לא הציגה ראיות קונקרטיות על פעולות שננקטו לאיתור המזוודה, למניעת אובדנה או לטיפול בתקלה. לפיכך נקבע כי החברה לא הוכיחה שנקטה בכל האמצעים הסבירים הדרושים לצורך פטור מאחריות לפי סעיף 19 לאמנה. סוגיה נוספת שנדונה הייתה העדרו של דו"ח אובדן כבודה. בית המשפט הפנה לסעיף 31 לאמנת מונטריאול, העוסק במועדים להגשת תלונה על נזק או איחור. אף שלא הוכח כי התובעים פתחו דו"ח אובדן כבודה כנדרש, נקבע כי מההתכתבויות שצורפו עלה שהם פנו לארקיע בזמן אמת והודיעו על אי הגעת המזוודה, וכי החברה השיבה שהיא פועלת לאיתורה. בנסיבות אלה נקבע כי אי פתיחת הדו"ח, כשלעצמה, אינה שוללת את בירור התביעה ואינה מצדיקה את דחייתה מטעם זה בלבד.
לעניין היקף האחריות ציין בית המשפט כי התקרה הקבועה בסעיף 22 לאמנה עומדת במועד פסק הדין על 1,519 זכויות משיכה מיוחדות לנוסע. לפי השער שצוין בפסק הדין, 4.14 שקל לזכות משיכה מיוחדת, מדובר בפיצוי מרבי של 6,297 שקל לנוסע. בית המשפט הבהיר כי התקרה כוללת גם הוצאות על ציוד אישי שנרכש בשל אי הגעת הכבודה. בנוגע לנזק שאינו ממוני הפנה בית המשפט לרע"א 8456/19, שבה נקבע כי אמנת מונטריאול אינה שוללת אחריות לנזק לא ממוני. בקביעת הפיצוי לעוגמת נפש נשקלו מצד אחד הפגיעה בהנאת התובעים מהנסיעה והצורך להתמודד עם היעדר הכבודה במהלך שהותם בחו"ל, ומצד אחר העובדה שלא צורף דו"ח אובדן כבודה. בית המשפט התייחס גם לטענות ארקיע בדבר התבטאויות בלתי הולמות של התובעים כלפי עובדיה. הרשמת ציינה כי ראוי היה להימנע מהתבטאויות אלה, אך קבעה שאין בכך כדי לשלול את זכאות התובעים לפיצוי.
בסופו של דבר התקבלה התביעה בחלקה. ארקיע חויבה לשלם 6,617.5 שקל בגין הנזק הממוני, 1,000 שקל בגין עוגמת נפש ולהשיב אגרה בסך 91.94 שקל.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.