בית משפט השלום בחדרה דחה במלואה תביעה בסך 37,550 שקל שהגיש לקוח נגד עורך הדין שייצג אותו, ובה ביקש השבת כספים, פיצוי והחזרת המחאות. השופטת יפעת אונגר ביטון קבעה כי הלקוח חתם על הסכם שכר הטרחה, כי עורך הדין פעל בעניינו והכין את התביעה שלשמה נשכר, וכי לא הוכחה הפרה של ההסכם. הלקוח חויב בהוצאות המשפט, לרבות שכר המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל.
התביעה הוגשה נגד עו"ד איל מנחם, שייצג את התובע בעניינים שונים. המחלוקת המרכזית נגעה לטיפול בסכסוך של התובע עם חברה שסיפקה לעסקו מכונה להדפסת אלבומים דיגיטליים, שלטענתו הייתה תקולה. התובע טען כי סיכם עם עורך הדין על הכנת תביעה, הגשתה וייצוג בבית המשפט תמורת 35 אלף שקל בתוספת מע"מ, שילם 17,550 שקל ומסר ארבע המחאות נוספות. לטענתו, עורך הדין "לא עשה דבר בתמורה לשכה"ט הנ"ל", התמהמה בטיפול, ורק לאחר שהתבקש להשיב את הכסף שלח לחברה מכתב התראה.
עו"ד מנחם הכחיש את הטענות. לפי גרסתו, הוא ייצג את הלקוח לאורך חודשים, נתן לו ייעוץ, אסף מסמכים, הכין טיוטת תביעה ושלח מכתב התראה. טענתו הייתה כי "התובע הוא שעיכב את הגשת התביעה", משום שביקש להמשיך בניסיונות לפתור את המחלוקת מול החברה ונציגי היצרן. הוא הוסיף כי שירות מילואים בצו 8 הקשה בתקופות מסוימות על עבודתו השגרתית, וכי הסכם שכר הטרחה כלל שני שלבי תשלום ולא את המתווה שהציג התובע.
מוקד נוסף של ההליך היה טענת התובע כי לא חתם על הסכם שכר הטרחה שהציג עורך הדין. בהסכמת הצדדים מונתה מומחית מטעם בית המשפט לבדיקת החתימה. בחוות דעתה קבעה כי קיימת "זהות גראפית מובהקת" בין החתימה שבמחלוקת לבין חתימות התובע וכי אין לה ספק של ממש שהחתימה והספרות שעל גבי המסמך נכתבו על ידו. בא כוח התובע ויתר על חקירת המומחית, ובית המשפט קבע שמסקנתה לא נסתרה.
בית המשפט השווה בין נוסח ההסכם שצורף מטעם עורך הדין לבין העתק אחר שאיתר התובע. בין המסמכים נמצאו הבדלים ברכיב התמורה ובהערות שנכתבו בכתב יד. עם זאת, השופטת ציינה כי במהלך עדותו אישר התובע לפחות את ההסכמה לתשלום נוסף של 35 אלף שקל בתוספת מע"מ בגין ניהול ההליך, וכי הדבר לא התיישב עם הטענה שהציג בתחילת ההליך לגבי היקף שכר הטרחה.
לאחר חוות הדעת שינה התובע את גרסתו. במקום להכחיש את עצם החתימה, הוא טען שהערות בכתב יד נוספו להסכם לאחר שחתם עליו. בית המשפט בחן גם העתק אחר של ההסכם שהציג התובע, את הרישומים בכתב היד ואת עדויות הצדדים. השופטת קבעה כי גרסת התובע בעניין החתימה השתנתה כמה פעמים, בין הכחשת החתימה, טענה אפשרית של "העתק-הדבק" ולבסוף טענה שלפיה ההערות נוספו לאחר החתימה.
בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על מהימנות גרסת התובע. השופטת כתבה כי עדותו "אינה אובייקטיבית לשון המעטה, עומדת בסתירה לראיות אחרות, היא בת משקל נמוך מאד וקשה להיבנות ממנה". היא הוסיפה כי טענת הזיוף שהעלה כלפי עורך הדין הייתה טענה חמורה, אך לא נתמכה בראיה מספקת, וכי מסקנת המומחית שמונתה מטעם בית המשפט נותרה בעינה.
בית המשפט בחן גם את השאלה אם עורך הדין אכן לא קידם את עניינו של הלקוח. מההתכתבויות שהוגשו עלה, לפי פסק הדין, כי עורך הדין ביקש לקבל מהלקוח את השתלשלות האירועים ואת המסמכים הדרושים להכנת התביעה, וכי הלקוח עצמו ביקש מפעם לפעם להמתין עם הגשת ההליך כדי לאפשר ניסיונות לתקן את המכונה או להגיע להסדרה מול החברה. השופטת ציינה כי עורך הדין לא יכול היה להכין כתב תביעה לפני שהלקוח העביר לו את העובדות הדרושות.
עוד נקבע כי עורך הדין הכין ושלח מכתב התראה לחברה. לאחר משלוח המכתב הסכימה החברה, לפי פסק הדין, לזכות את התובע באופן מלא. בית המשפט התייחס גם להודעה ששלח התובע לעורך הדין באותו זמן, שבה שיבח את "הפעילות המטורפת" ואת המכתב שהוכן במהירות. מכאן נקבע שהניסיון להציג את עורך הדין כמי שלא פעל כלל לא התיישב עם הראיות שהוגשו.
בשאלת שכר הטרחה קיבל בית המשפט את עמדת עורך הדין שלפיה ההתקשרות כללה שני שלבים: 35 אלף שקל בתוספת מע"מ עבור הייעוץ, לימוד החומר, פנייה לצד השלישי והכנת כתב התביעה, ועוד 35 אלף שקל בתוספת מע"מ בגין ניהול ההליך בבית המשפט על פי התוצאה. בית המשפט ציין כי התובע עצמו אישר בעדותו את קיומו של השלב השני. כמו כן, החשבונית שנמסרה לתובע תיארה את התשלום כ"ע"ח שכ"ט בגין הכנת תביעה בעניין ביטול עסקת מכירת מכונת דפוס", נתון שתמך בגרסת עורך הדין.
השופטת קבעה כי הוכח שעו"ד מנחם ייעץ לתובע לאורך החודשים, למד את החומר, ביקש נתונים, הכין תביעה ושלח מכתב התראה. היא סיכמה: "באתי למסקנה כי אין יסוד לטענת התובע כי הנתבע הפר את ההסכמות בין הצדדים". בהתאם נדחתה הדרישה להשבת הכספים וההמחאות, וכן נדחתה הדרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם והנזקים הנטענים.
התובע דרש גם השבת המחאה שלטענתו נמסרה לביטחון בקשר לייצוג עובדת שלו. בית המשפט דחה גם רכיב זה. נקבע כי התובע שינה את גרסתו בעניין ההמחאה, וכי הוצגו מסמכים המעידים שעורך הדין ביצע פעולות משפטיות בעניינה של העובדת. מאחר שהעובדת ובנה לא עתרו להשבת המחאות שנגעו אליהם, ומאחר שלא הוכח שעורך הדין לא ביצע את המוטל עליו, לא נמצאה עילה להורות על השבה.
בסיכום נדחתה התביעה על כל רכיביה. התובע חויב בהוצאות המשפט, לרבות שכר המומחית, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל. בית המשפט ציין בהקשר זה את הכלל שלפיו עורך דין שמייצג את עצמו זכאי לשכר טרחה.
תאד"מ 78187-12-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.