בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל ערעור של נהג משאית על החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, ששללה קשר סיבתי בין תלונותיו האורולוגיות לבין תאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה. השופט בועז גולדברג לא קבע שקיים קשר רפואי כזה, אלא מצא שהחלטת הוועדה אינה מנומקת במידה שמאפשרת להבין את דרך מסקנתה. עניינו של המערער הוחזר לאותה ועדה לדיון מחודש, והמוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות בסך 2,000 שקל.
המערער, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים באוגוסט 2024. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כפגיעה בעבודה, והפגימות שהוכרו בעקבותיו היו חבלת ראש וחתך בעור הקרקפת. בנובמבר 2025 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער 14.5% נכות צמיתה החל מאוקטובר אותה שנה. המערער הגיש ערר על ההחלטה.
בינואר 2026 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בהרכב שכלל מומחים בכירורגיה אורולוגית, בכירורגיה אורתופדית ובנוירולוגיה. הוועדה דחתה את הערר ושללה קשר סיבתי בין בעיות הזקפה שעליהן התלונן המערער לבין התאונה שהוכרה. על החלטה זו הוגש הערעור לבית הדין לעבודה.
המערער טען כי הוועדה התעלמה מן הספרות הרפואית שאליה הפנה המומחה מטעמו, וכי לא הסבירה מדוע היא שוללת את מסקנותיו. לשיטתו, חוות דעתו של המומחה דנה בהרחבה בקשר האפשרי בין חבלת הראש לבין התלונות האורולוגיות, והוועדה גם לא נתנה משקל לכך שלפני התאונה לא סבל מבעיות זקפה. הוא ביקש להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב שונה.
המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שהחלטתה מפורטת ומנומקת ושניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. עוד נטען כי הוועדה עיינה בחוות הדעת מטעם המערער אך מצאה ממצאים שונים, וכי העובדה שבעיה רפואית התגלתה לאחר תאונה אינה מחייבת לקבוע שהיא נגרמה ממנה. הביטוח הלאומי ביקש לדחות גם את הדרישה להחליף את הרכב הוועדה.
בית הדין קיבל את הערעור. השופט קבע תחילה כי הצגת המחלוקת מצד הביטוח הלאומי לא הייתה מדויקת: השאלה אינה אם קיים קשר בין כאבי הראש לבין בעיות הזקפה, אלא אם קיים קשר סיבתי בין התלונות האורולוגיות לבין התאונה שבה נגרמו חבלת ראש וחתך בעור הקרקפת.
בפסק הדין פורט כי המומחה מטעם המערער התייחס למנגנון הפגיעה, לחבלה בגולגולת ולממצאים רפואיים נוספים, והפנה לספרות רפואית שלדעתו תומכת בקשר סיבתי. הוועדה, מנגד, קבעה שהסבריו תיאורטיים וכי לא הוכח נזק באזור מוחי מסוים על פי MRI ועל פי בדיקה קלינית נוירולוגית.
השופט מצא כמה חסרים בהנמקה. הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לחוות הדעת ולניתוח שהוצג בה, לא דנה בספרות הרפואית שאליה הופנתה, לא התייחסה במפורש למנגנון התאונה ולחבלת הראש, ולא התמודדה עם האבחנה הרפואית שצוינה בחוות הדעת. בנוסף נקבע שהוועדה לא התייחסה לטענה שלפני התאונה לא היו למערער בעיות זקפה.
פגם נוסף נמצא בהתייחסות הוועדה לבדיקה הנוירולוגית. בהחלטתה היא הסתמכה בין היתר על "הבדיקה הקלינית הנוירולוגית", אולם בפרוטוקול הוועדה צוין כי במועד הישיבה "לא בוצעה בדיקה". בית הדין קבע כי לנוכח הסתירה הזאת לא ברור על איזו בדיקה קלינית הסתמכה הוועדה.
לסיכום קבע השופט כי החלטת הוועדה "איננה מפורטת ומנומקת באופן שמאפשר לקורא להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה", וכי בכך נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. עם זאת, הוא דחה את בקשת המערער להעביר את הדיון להרכב חדש. נקבע שלא הוכח שהוועדה נעולה בדעתה ושדרך המלך היא להחזיר את העניין לאותו הרכב.
הוועדה בהרכבה מינואר 2026 נדרשה אפוא לדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי בין התלונות האורולוגיות לבין התאונה, להתייחס באופן מנומק לחוות דעת המומחה מטעם המערער ולהוציא החלטה מפורטת ומנומקת לאחר שתאפשר למערער ולבא כוחו לטעון בפניה. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם למערער 2,000 שקל הוצאות.
מספר התיק: ב"ל 38259-01-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.