בית משפט השלום בעפולה קיבל תביעה של משרד עורכי הדין אילן מירון ושות' נגד לקוח לשעבר במחלוקת על שכר טרחה שנקבע כאחוז מן החיסכון בתביעה שהגישה נגדו עיריית עפולה. השופטת ודאד יונס גנאים קבעה כי הנתבע חתם על הסכם שלפיו ישלם 3,000 שקל בתוספת מע״מ עבור לימוד החומר והגשת כתב הגנה, וכן 20% בתוספת מע״מ מכל סכום שייחסך לו. לאחר שהליך מול העירייה הסתיים בהסדר שהפחית את החיוב הכולל מ-773,956 שקל ל-395,000 שקל, חויב הנתבע לשלם למשרד 89,433 שקל, וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 15,000 שקל.
התביעה הוגשה תחילה על סך 88,675 שקל. לטענת המשרד, הוא ייצג את הנתבע בתביעה שהגישה נגדו עיריית עפולה לתשלום היטלים, גיבש אסטרטגיית הגנה, הגיש כתב הגנה וניהל משא ומתן שהוביל לגישור ולהסדר פשרה. המשרד טען כי כתוצאה מן ההסדר נחסכו לנתבע 378,956 שקל, ולכן הוא זכאי ל-20% מן החיסכון בתוספת מע״מ. בחישוב הסופי בפסק הדין, לפי שיעור המע״מ העדכני, הועמד שכר הטרחה על 89,433 שקל.
הנתבע טען מנגד כי מעולם לא הסכים לרכיב האחוזים. לדבריו, מערכת היחסים בינו לבין עורך הדין אילן מירון נמשכה שנים רבות והייתה מבוססת גם על הבנות בנוגע להעברת עסקאות נדל״ן עתידיות לטיפול המשרד. הוא טען כי הסכים לשלם 3,000 שקל בלבד, וכי חתם על המסמך לאחר ויכוח ממושך ומתוך תשישות, מבלי להבין שהוא כולל חיוב נוסף של 20%. בסיכומיו טען כי "מעולם לא הסכים ומעולם לא ידע כלל ועיקר כי הוחתם על הסכם שכר טרחה הכולל אחוזים". עוד טען להטעיה, לקיזוז בגין סיוע שלטענתו העניק לעורך הדין בעניינים אחרים, ולכך שאין לכלול בחישוב החיסכון חיוב נוסף בגין חלקה 132, שלא נכלל בתביעה המקורית של העירייה.
בית המשפט דחה את טענת הנתבע שלא ידע על רכיב האחוזים. נקבע כי הנתבע ניהל משא ומתן על הרכיב הראשון של שכר הטרחה והפחית אותו מ-10,000 שקל ל-6,000 שקל ולאחר מכן ל-3,000 שקל, ואף שינה את הסכום בכתב ידו. עדויות עורכי הדין מטעם המשרד היו כי הנתבע קרא את ההסכם, התווכח על הסכום הראשוני וקיבל את ההסכם לאחר החתימה. השופטת קבעה כי התנהלות זו אינה מתיישבת עם הטענה שהוא לא קרא או לא הבין את ההסכם.
בהכרעה נכתב כי "התנהלותו של הנתבע במהלך הדיון לפניי העידה כאלף עדים על אופיו הדקדקני". בית המשפט ציין כי הנתבע ביקש לעיין במסמכים לפני שהשיב לשאלות עובדתיות, וכי התנהלות זו חיזקה את המסקנה שהוא פועל מתוך עיון מדוקדק בתיעוד כתוב. עוד נקבע כי הטענות שלפיהן ההסכם הוסתר ממנו, נחתם בלחץ או לא הובן לא עמדו בנטל הנדרש לסתירת החזקה שלפיה אדם שחתם על מסמך קרא והבין את תוכנו.
גם טענת ההטעיה נדחתה. הנתבע טען כי הוצג לו מצג שלפיו לא יידרש לשלם דבר לעירייה, אך בית המשפט קבע שלא הוצגה עדות לכך שהמשרד הבטיח תוצאה כזאת. בפסק הדין צוין כי הסכם שכר הטרחה עצמו דיבר על "הפחתה", וכי עצם העלאת טענות הגנה בהליך מול העירייה אינה מלמדת שהובטח לנתבע שחיובו יבוטל לחלוטין.
מחלוקת נוספת נגעה לחלקה 132. החיוב המקורי בתביעת העירייה עמד על 626,596 שקל, ובהמשך צורף להסדר, לבקשת הנתבע, חיוב נוסף של 147,360 שקל בגין החלקה. בית המשפט קיבל את עדות המשרד כי הנתבע עצמו ביקש לצרף את החיוב להסדר, וקבע כי בכך הורחב היקף הייצוג. מאחר שהנתבע נהנה גם מן החיסכון שהושג ביחס לחלקה זו, נקבע שיש לכלול אותו בבסיס חישוב שכר הטרחה.
בית המשפט דחה גם את הטענה ששכר הטרחה אינו סביר משום שהוא גבוה מן התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. נקבע כי התעריף הוא המלצה וכי במקרה זה מדובר בהסכם שכר טרחה מותנה תוצאה, המשקף חלוקת סיכונים בין עורך הדין ללקוח. השופטת הוסיפה כי הנתבע ניהל משא ומתן פעיל על ההסכם והיה חופשי לבחור עורך דין אחר. מסקנתה הייתה: "מכל האמור שוכנעתי כי מדובר בשכר הטרחה סביר, ואין מקום להתערב בו".
בפסק הדין נדונה גם טענת הנתבע בדבר יחסי עבודה ממושכים עם עורך הדין והבנה שלפיה התמורה למשרד לא הייתה אמורה להיות כספית בלבד. בית המשפט קבע כי הטענה לנוהג מחייב לא הוכחה. לפי ההכרעה, אף שהייתה היכרות ארוכת שנים, הייצוג המשפטי בפועל לפני ההליך הנוכחי היה מצומצם לשני הליכים משפטיים ולשתי עסקאות נדל״ן, ולא הוכח דפוס התקשרות קודם בעל מאפיינים דומים להסכם שבמחלוקת.
גם העובדה שהמשרד המשיך לייצג את הנתבע בהליך אחר לאחר שהתעוררה המחלוקת הכספית לא הובילה לדחיית התביעה. בית המשפט הפנה למכתב שבו הובהר שהמשך הטיפול נועד למנוע פגיעה בזכויות הנתבע, וכי המשרד ביקש ממנו להודיע אם ברצונו להעביר את הטיפול לעורך דין אחר. מכאן נקבע כי שני הצדדים הפרידו בין המחלוקת על שכר הטרחה בתיק זה לבין הייצוג בהליך הנוסף.
טענת הקיזוז נדחתה אף היא. הנתבע טען שסייע לקרוב משפחה של עורך הדין למחוק חוב בהיקף של 14 מיליון שקל, אך בית המשפט קבע שלא הוצגה תשתית ראייתית לסיוע, לסכום הקיזוז או להסכמה על תמורה כספית. גם הטענה שהיכרות רבת שנים יצרה נוהג אחר בין הצדדים לא התקבלה, לאחר שנקבע שהיקף הייצוג המשפטי הקודם היה מצומצם.
בסופו של דבר נקבע כי החיסכון הכולל היה 378,956 שקל, והחיוב בשכר טרחה, בשיעור 20% בתוספת מע״מ עדכני, הוא 89,433 שקל. הנתבע חויב גם בהוצאות ובשכר טרחה בסך 15,000 שקל.
מספר התיק: ת"א 3006-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.