בית משפט השלום בתל אביב-יפו הסכים לבטל פסק דין שניתן בהיעדר כתב הגנה נגד חברת אחוזת רייסדור בע"מ, אך התנה את הביטול בשני תנאים מצטברים: תשלום הוצאות של 10,000 שקל לתובעת והפקדת ערובה של 50,000 שקל בקופת בית המשפט. השופט אלישי בן יצחק מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה ועל הניסיון להסביר את אי הגשת כתב ההגנה בין היתר באמצעות שירות מילואים של אחד מנציגיה, אך קבע כי סיכויי ההגנה שהוצגו מצדיקים בירור של המחלוקת לגופה.
ההליך נפתח בתביעה של א.ב. רחף, חברה קבלנית לעבודות בגבהים בע"מ, נגד אחוזת רייסדור. כתב התביעה הומצא לחברה הנתבעת באוגוסט 2025, אך כתב הגנה לא הוגש במועד. בדצמבר 2025 נעתר בית המשפט לבקשת התובעת ונתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה. יומיים לאחר מכן הומצא פסק הדין לנתבעת במסירה אישית, ובהמשך גם בדואר אלקטרוני. בינואר 2026 ביקשה הנתבעת לבטל את פסק הדין.
הנתבעת טענה כי הנציג שקיבל את כתב התביעה העביר אותו למנהל העבודה בפרויקט כדי שימסור את התייחסותו, וכי אותו מנהל שירת במילואים. לדבריה, בשל הצטברות מסמכים על שולחנו, כתב התביעה לא הועבר לטיפול משרד עורכי הדין, והתקלה הייתה טעות בתום לב. התובעת טענה מנגד כי הבקשה לא נתמכה בתצהירים של מקבל כתב התביעה או של המנהל שאליו הועבר, וכי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב ובשימוש לרעה בהליכי משפט. היא ביקשה לדחות את בקשת הביטול, ולחלופין להתנות את הביטול בהפקדת מלוא סכום התביעה.
השופט קבע כי הבקשה לביטול תתקבל, אך הדגיש שהדרך לכך אינה נקייה מקשיים. בהחלטה נכתב כי "מלבד שיקולי צדק לא בהכרח שהיה נכון לבטל את פסק הדין", משום שהנתבעת לא הציגה תצהירים של מי שקיבל את כתב התביעה ושל הנציג שלטענתה היה הגורם המוסמך לטפל בו.
הביקורת המרכזית נגעה להסבר שהתבסס על שירות המילואים. השופט כתב כי "דומה כי הנתבעת מבקשת לעשות שימוש ציני" בתרומתם של משרתי המילואים. הוא הוסיף כי יש להוקיר את משרתי המילואים ואת הארגונים שמעסיקים אותם, אך הדבר אינו יכול לשמש "אבקת קסמים" שמייתרת בירור של העובדות. לפי ההחלטה, החברה לא הסבירה מדוע גם לאחר תום שירות המילואים הנטען לא טופל כתב התביעה במשך תקופה ארוכה.
בית המשפט ציין גם סתירה בין גרסת הנתבעת בבקשה לבין התצהיר שהגישה בהמשך בנוגע לזהות מנהל הפרויקט. השופט כתב כי נימוקי החברה למחדליה "קשים, ואינם מתיישבים עם השכל הישר" ואף עשויים להתיישב יותר עם שימוש לרעה בהליכי משפט לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי.
למרות הביקורת, השופט בחן את כתב ההגנה שהוגש לאחר מכן וקבע כי קיימים סימני שאלה ממשיים המצדיקים את בירור התיק. לדבריו, הרושם הראשוני הוא שההליך עשוי שלא להסתיים בתוצאה חד-צדדית, ושייתכן שהתובעת לא תקבל את מלוא סכום התביעה אך גם הנתבעת לא תצא פטורה מכל חיוב. בשלב זה, כך נקבע, אין מקום להכריע במחלוקת אלא לאפשר לה להתברר.
ההחלטה התבססה על תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד בתנאים שימצא לנכון. השופט הבחין בין ביטול מחובת הצדק, כאשר נפל פגם בהמצאה, לבין ביטול מכוח שיקול דעת כאשר ההמצאה הייתה תקינה אך בעל הדין לא פעל בזמן. במקרה זה לא הייתה מחלוקת שההמצאה בוצעה, ולכן נבחנה בין היתר השאלה אם קיימת לנתבעת הגנה אפשרית.
התובעת ביקשה להתנות את הביטול בהפקדת מלוא סכום התביעה. השופט דחה דרישה זו, והדגיש שהפקדה כספית כתנאי לביטול היא סנקציה חריפה שיש לעשות בה שימוש במשורה. עם זאת, בשל התנהלות הנתבעת והקביעה כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל, נקבע כי יש מקום לערובה שתבטיח את המשך ניהול ההליך. סכום הערובה הועמד על 50,000 שקל.
בנוסף חויבה הנתבעת ב-10,000 שקל הוצאות. השופט הסביר כי התובעת נאלצה להשקיע עבודה נוספת בשל אי הגשת כתב ההגנה, ובה בין היתר בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, המצאת פסק הדין ותגובה לבקשת הביטול. הוא ציין כי ההוצאות מבטאות גם "מורת רוח" מדרך התנהלות הנתבעת.
פסק הדין שניתן בדצמבר 2025 יבוטל רק אם שני התנאים יתקיימו במועד שנקבע בהחלטה. אם הנתבעת לא תשלם את ההוצאות ולא תפקיד את הערובה, פסק הדין יישאר על כנו; אם תעמוד בתנאים, בית המשפט ייתן הוראות להמשך ניהול התיק.
מספר התיק: ת"א 18950-08-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.