בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה תביעה בסך 2.5 מיליון שקל שהגישה אדריכלית נגד פדרמן - בית השקעות נדל"ן ופיננסים בע"מ ונגד מנהלה, בעקבות עסקה לרכישת מקרקעין במתחם חוף התכלת בהרצליה שממנה נותרה בסופו של דבר מחוץ. השופטת עינת רביד קבעה כי התובעת לא הוכיחה שהחברה הסכימה לתנאי התשלום החריגים שלטענתה סוכמו עמה, וכי היא עצמה לא עמדה בתנאי ההצטרפות לעסקה משום שלא העבירה את הכספים לחשבון הנאמנות במועד. התובעת חויבה בהוצאות הנתבעים בסך 80 אלף שקל.
ברקע עמדה היכרות קודמת בין הצדדים מעסקת מקרקעין אחרת בחוף התכלת. בשנת 2022 ביקשה התובעת לרכוש מקרקעין נוספים עבור נכדיה, בשטח כולל של 1,017 מ"ר. לפי פסק הדין, היא ביקשה לרכוש 400 עד 500 מ"ר בעצמה, בעוד החברה תרכוש את היתרה ותשווק אותה לרוכשים נוספים. המחלוקת הייתה על התנאים שבהם הייתה אמורה התובעת להצטרף לעסקה ובעיקר על מועד העברת הכסף.
התובעת טענה כי היא זו שיזמה את העסקה וכי נכרת בינה לבין הנתבעים הסכם מחייב שלפיו חלקה בתמורה ישולם אחרון, בתוך 45 עד 60 יום מחתימת הסכם המכר. היא הסתמכה בין היתר על הודעות דוא"ל ווטסאפ ועל מסמך ששלחה ובו כתבה: "העסקה תבוצע בתשלומים, חלקי ישולם בתשלום האחרון". לטענתה, הנתבעים לא הסתייגו בזמן אמת מהתנאים ולכן קיבלו אותם, ולאחר מכן שינו את דרישותיהם, דרשו ממנה להעביר את מלוא הסכום מיד לחשבון נאמנות והשלימו את העסקה בלעדיה.
הנתבעים הודו כי נכרת בין הצדדים הסכם לשיתוף פעולה, אך הכחישו את תנאי התשלום שלהם טענה התובעת. לגרסתם, היה מדובר במתווה של קבוצת רכישה שבו כל רוכש נדרש לחתום על המסמכים ולהפקיד את מלוא הכסף מראש בחשבון נאמנות. בזמן אמת נמסר לתובעת: "להעביר את מלוא סכום הרכישה עד יום שני (היום) לחשבון הנאמנות". הנתבעים טענו כי לאחר שלא העבירה 2.6 מיליון שקל שנדרשו לצורך הצטרפותה, העסקה הושלמה עם רוכשים אחרים.
בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת וכי היא לא עמדה בו. השופטת רביד בחנה את ההתכתבויות ואת העדויות וקבעה כי שתיקה אינה יוצרת, בנסיבות המקרה, קיבול של תנאי תשלום חריגים בעסקת מקרקעין. ביחס למסמך שעליו הסתמכה התובעת נקבע כי "התוספת מהווה לכל היותר הצעה או סיכום של הבנתה את התנאים", משום שלא הייתה בו חתימה או הסכמה מפורשת של הנתבעים לתנאים.
פסק הדין מייחס משקל לכך שהתובעת לא הציגה מסמך שבו הנתבעים מאשרים במפורש את תנאי התשלום המיוחדים. עוד נקבע כי התכתבויות מאוחרות יותר דווקא מלמדות שהנתבע עמד על העברת הכספים מראש. באחת מהן השיבה התובעת כי "אין לי שום התחייבות להכניס את הכסף עכשיו. מועד התשלום שלי 60 יום", אך בית המשפט ראה בחילופי הדברים מחלוקת בזמן אמת ולא הוכחה לכך שהנתבעים קיבלו את גרסתה.
השופטת התייחסה גם להתנהלות התובעת לאחר שנדרשה להעביר את הכספים. לפי פסק הדין, היא המתינה ימים ולעיתים יותר משבוע בין פניות, לא הפקידה את הכסף בנאמנות ולא פנתה בזמן אמת לצו שימנע את השלמת העסקה. נקבע כי התנהלות זו הקשתה על קבלת גרסתה. כן עלו מעדויותיה ומעדות בעלה ספקות לגבי הנזילות שעמדה לרשותה במועדים הרלוונטיים.
על יסוד הראיות קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה שהוסכם שתשלם את התמורה בנפרד ובתשלום אחרון בתוך 60 יום. לכן נקבע שהיא הייתה כפופה לתנאי התשלום של העסקה, שחייבו הפקדת כספים מראש לחשבון נאמנות. מאחר שהודתה שלא העבירה את הכספים, קבעה השופטת כי היא לא עמדה בתנאי ההסכם וכי הנתבעים לא הפרו אותו.
מכאן נדחתה גם דרישת הפיצויים. התובעת טענה כי נמנעו ממנה רווחים של 3.25 מיליון שקל וכן ביקשה 100 אלף שקל בגין עוגמת נפש, אך העמידה את התביעה לצורכי אגרה על 2.5 מיליון שקל. בית המשפט קבע כי בהיעדר הפרה מצד הנתבעים אין בסיס לפיצויים. למעלה מן הצורך נקבע שגם סכומי הנזק לא הוכחו: השמאי מטעם התובעת אישר כי השומה שערך התבססה על נתונים שמועדיהם מוגבלים וכי השבחת הקרקע היא ציפייה, ואילו רואה החשבון מטעמה אישר שלא כלל בחישוב מסים ועלויות עסקה ושלא ניתן היה לבצע תחשיב מדויק של הרווח שנמנע.
בית המשפט דחה גם את הטענה להרמת מסך ההתאגדות ולהטלת אחריות אישית על מנהל החברה. נקבע כי משלא הוכחה הפרה של החברה אין בסיס לאחריות האישית, וגם אילו הייתה מוכחת הפרה לא הוכחו התנאים המחמירים להרמת מסך או לרשלנות אישית. התביעה נגד עורך הדין שטיפל בעסקה נדחתה עוד במהלך ההליך בהסכמה וללא צו להוצאות, ובפסק הדין הסופי נדחתה גם בקשת הנתבעים לחייבו בהוצאות בקשר להודעת צד שלישי.
לאחר שני קדמי משפט וארבעה דיוני הוכחות, התביעה נדחתה והתובעת חויבה לשלם לנתבעים הוצאות בסך 80 אלף שקל.
ת"א 45184-09-22
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.