בית משפט השלום בבאר שבע חייב את מתכת באר שבע עדין בע"מ לשלם לצינורות הזהב בע"מ 974,600 שקל, לאחר שהכריע בהתחשבנות על עבודות אינסטלציה בשבעה פרויקטים שנוהלו במשך שנים ללא חוזים מסודרים. השופט הבכיר אור אדם קבע כי בין מנהלי החברות שררו יחסי חברות קרובים, שבמסגרתם בוצעו פרויקטים רבים בהסכמות בעל פה, אך לאחר שהיחסים עלו על שרטון נדרשה הכרעה נפרדת בכל פרויקט. התביעה שכנגד של מתכת, בסך 756,365 שקל בגין נזקים נטענים, נדחתה ברובה, כאשר קיזוזים מעטים שאושרו כבר הופחתו מן התמורה.
צינורות הגישה תביעה בסך 1,580,414 שקל בגין הפרשי תמורה עבור עבודות אינסטלציה שביצעה כקבלן משנה למתכת, ששימשה קבלן ראשי. התביעה הוגשה גם נגד מנהל מתכת באופן אישי. בפסק הדין תואר כי במשך שנים התנהלו החברות בשיתוף פעולה ללא הסכמים מסודרים בכתב, וכי מנהלי החברות היו חברים קרובים. בית המשפט ציין בצער שהצדדים לא הצליחו לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ואף סירבו לשוב לגישור.
המחלוקת הקיפה שבעה פרויקטים: קאנטרי קלאב בדימונה, אולם ספורט בדימונה, מתנ"ס השחר בדימונה, דירות בפלח 5 בבאר שבע, הכנה לביקורת כיבוי אש בעמק שרה, בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע ועבודות בבית פרטי בנווה נוי. בחלק מהפרויקטים נחלקו הצדדים על התמורה הבסיסית, בחלקם על תשלום עבור עבודות חריגות, באחרים על ליקויים וקיזוזים, ובשני פרויקטים על עצם החבות בתשלום.
צינורות טענה כי המשיכה לעבוד גם כשהתשלומים לא נסגרו במלואם, משום שכך התנהלו יחסי העבודה בין הצדדים במשך שנים. נציגה הסביר בעדותו כי ההתחשבנות הייתה מצטברת בין פרויקטים וכי בסוף היו הצדדים "עושים את החשבון הכולל". ביחס לטענה של מתכת שלפיה התשלום לקבלן המשנה היה תלוי בתשלום שתקבל היא מהיזם, העיד נציג צינורות: "תמיד קיבלתי כסף לפני. לא קשור לשום תשלום". בית המשפט קיבל את ההסבר וקבע שלא הוכחה הסכמה מפורשת לתשלום בשיטת back to back.
מתכת טענה מנגד לקיזוזים בשל ליקויים, להנחות גבוהות יותר בחלק מהפרויקטים, לכך שחלק מהחריגים כבר נכללו במחיר, וכן לכך שעבודות מסוימות לא חייבו אותה כלל. בין היתר טענה שהעבודות בבית הפרטי בנווה נוי אינן קשורות אליה, וביחס להכנה לביקורת כיבוי אש במשרדיה טענה כי "העבודה בוצעה ע"י צינורות כ"מתנה" לרגל כניסה למבנה" על רקע היחסים האישיים בין המנהלים. היא גם הגישה תביעה שכנגד בסך 756,365 שקל בגין נזקים שלטענתה גרמה צינורות.
בית המשפט מינה תחילה מומחה הנדסי אחד, אך לאחר חקירתו התברר כי חלק מהקיזוזים שהעריך לא נשענו על בדיקה מקצועית מעמיקה. לאחר מכן מונה מומחה נוסף. השופט קבע שחוות דעתו של המומחה השני וחקירתו היו משכנעות יותר, ציין כי הוא השיב בפירוט ואף ביקש להשלים בדיקות כשנדרש, ואימץ את חוות דעתו בסוגיות המקצועיות.
בפרויקט קאנטרי קלאב דימונה התקבלה עמדת צינורות שלפיה התמורה הבסיסית עמדה על 1,162,022 שקל לפני מע"מ, ונוסף לה תשלום מאושר של 87,383 שקל עבור שיפוץ מקלחות. דרישה נוספת בגין חריגים בעבודות הפיתוח לא אושרה בהיעדר אסמכתאות חתומות. התמורה שנקבעה לפרויקט הייתה 1,249,405 שקל לפני מע"מ.
בפרויקט אולם הספורט בדימונה הייתה המחלוקת על שיעור ההנחה הקבלנית: צינורות טענה ל-10% ומתכת ל-15%. המומחה העדיף את גרסת צינורות, בין היתר לנוכח סתירות בחישובי מתכת וההנחה שנקבעה בפרויקט אחר, ובית המשפט אימץ את הקביעה. התמורה שנקבעה הייתה 488,416 שקל לפני מע"מ.
במתנ"ס השחר בדימונה טענה מתכת לקיזוז של 93,140 שקל בגין תקלה בקו ביוב. שני המומחים סברו שהליקוי לא נבע מעבודת צינורות אלא משקיעה מאוחרת של הקרקע, הקשורה לקבלן הראשי או לקבלן אחר מטעמו. בית המשפט קבע כי הליקוי אינו באחריות צינורות וכי עליה לקבל את מלוא התמורה המוסכמת, 570,545 שקל לפני מע"מ.
בפרויקט פלח 5 בבאר שבע אימץ בית המשפט את הטענה שהתמורה הבסיסית עמדה על 2.8 מיליון שקל ולא על 2.5 מיליון שקל. נוסף לכך אושרו 193,037 שקל לפני מע"מ עבור עבודות חריגות בשל שינויי דיירים. מנגד אושרו קיזוזים בגין ליקויי אינסטלציה בסך 40,084 שקל בלבד, לאחר שהמומחה קבע שחלק ניכר מהליקויים שיוחסו לצינורות נגע למעשה לעבודות איטום. התמורה שנקבעה לפרויקט הייתה 2,952,953 שקל לפני מע"מ.
בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע לא הייתה מחלוקת על תמורה בסיסית של 3,321,774 שקל לפני מע"מ. מתכת טענה לליקויים ולהצפה, אך המומחה קבע שההצפה נגרמה בשל שחרור מים בידי קבלן האיטום ללא תיאום עם צינורות. בחוות דעת משלימה אושרו ליקויים מצומצמים בסך 4,500 שקל בלבד, והתמורה לפרויקט נקבעה על 3,317,274 שקל לפני מע"מ.
לעומת זאת, הדרישה לתשלום עבור הכנה לביקורת כיבוי אש במשרדי מתכת נדחתה. בית המשפט קבע שבנסיבות היחסים החבריים, ובהינתן שנציג צינורות קיבל ממתכת פלטות נירוסטה לבריכה פרטית ולא הוציא חשבונית על עבודת כיבוי האש, אפשר שהעבודה נעשתה כאקט של חברות ללא ציפייה לתמורה. לכן לא נפסק תשלום ברכיב זה.
בעניין הבית הפרטי בנווה נוי, בית המשפט קיבל את הדרישה לתשלום. נקבע שאין מחלוקת שצינורות ביצעה את עבודות האינסטלציה, והודעות מזמן אמת תמכו בכך שהן היו חלק מההתחשבנות מול מתכת. התמורה הועמדה על 90 אלף שקל לפני מע"מ. זה היה גם הרכיב היחיד שבו חויב מנהל מתכת אישית, יחד ולחוד עם החברה, כך שהחיוב האישי הועמד על 106,200 שקל כולל מע"מ.
צינורות ביקשה לחייב את מנהל מתכת אישית גם ביתרת חובות החברה, בטענות להרמת מסך ולאחריות אישית. בית המשפט דחה את הבקשה ברובה. השופט קבע כי לא הוכחו התנאים המחמירים להרמת מסך ולא הוכח שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. הוא הזכיר כי הרמת מסך היא "סעד קיצוני ומרחיק לכת" שנועד למקרים חריגים. גם אחריות אישית כאורגן לא הוכחה לגבי החוב הכללי, מאחר שהראיות הצביעו על קשיים תזרימיים בלתי צפויים ולא על נסיבות "החריגות והנדירות" המצדיקות חיוב אישי. החריג היה, כאמור, ההתחייבות ביחס לבית בנו של המנהל.
פסק הדין כלל גם ביקורת חריפה על עורכי הדין משני הצדדים, דוד מזור מטעם צינורות ודני אליגון מטעם מתכת. השופט כתב כי "התנהלות עורכי הדין של שני הצדדים בתובענה לא היתה ראויה", וציין כי הם התעלמו שוב ושוב מהחלטות שנועדו למקד את המחלוקות, הגישו הודעות מכפישות והתפרצו במהלך הדיונים. לפי פסק הדין, גם חיוב קודם בהוצאות לאוצר המדינה לא הועיל לשינוי ההתנהלות.
בחישוב הכולל קבע בית המשפט כי שווי העבודות בשבעת הפרויקטים עומד על 8,668,593 שקל לפני מע"מ, בעוד שמתכת כבר שילמה 7,842,661 שקל לפני מע"מ. היתרה עמדה אפוא על 825,932 שקל לפני מע"מ. מאחר שלפי פסק הדין חשבוניות בגין הרכיבים שבמחלוקת לא הוצאו בזמן אמת, הוחל שיעור המע"מ הנוכחי של 18%, והחיוב הסופי הועמד על 974,600 שקל. לסכום נוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 60 אלף שקל בגין שכר טרחה והוצאות, השבת האגרה ששילמה צינורות וחלקה בעלות חוות הדעת של שני מומחי בית המשפט.
מספר התיק: ת"א 26669-10-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.