בית המשפט המחוזי בלוד דחה בקשה של נאמן חברת סים תקשורת קידום מכירות בע"מ למחוק שעבוד שנרשם על מקרקעין של חברה שבה סים תקשורת מחזיקה במחצית המניות, לאחר שקבע כי לא הוכח שהסכם הלוואה של 3 מיליון שקל היה למעשה עסקת מכר מוסווית של מניות. השופטת, סגנית הנשיאה חנה קיציס, דחתה גם את הטענה שההלוואה נפרעה במלואה עם מימוש מניות בחברה אחרת. עם זאת, היא קבעה כי המלווה, חברת נפולוני בע"מ, לא תוכל לממש את השעבוד כל עוד לא הגישה תביעת חוב שנבדקה ואושרה במסגרת הליך חדלות הפירעון.
ברקע ההחלטה עומד צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון שניתן בנובמבר 2023 בעניינה של סים תקשורת, שפעלה קודם לכן כמשווקת של חברות תקשורת והעסיקה כ-50 עובדים. החברה מחזיקה במחצית ממניות א.י.ה החברה לשיווק קרקעות המרכז בע"מ, שלה זכויות במקרקעין בשטח של כ-8 דונם במושב מזור. בדצמבר 2017 נחתם בין סים תקשורת לבין נפולוני הסכם הלוואה בסך 3 מיליון שקל, ובינואר 2018 נרשם לטובת נפולוני שעבוד על זכויות א.י.ה במקרקעין.
הנאמן ביקש שלושה סעדים חלופיים: לבטל את השעבוד מחמת מרמה; לקבוע שהסכם ההלוואה היה חוזה למראית עין ששימש בפועל לרכישת 40% ממניות חברה אחרת, אי.אס.די.ד. סיטון דבוש בע"מ; או לקבוע שהחוב נפרע במלואו באמצעות קבלת אותן מניות. לטענתו, פעילות החברה ונכסיה הועברו לסיטון תמורת "נזיד עדשים", והכספים שהעבירה נפולוני לא היו הלוואה אמיתית אלא התמורה שנועדה להקנות לה את יתרת מניות סיטון.
נפולוני התנגדה לבקשה וטענה כי היא נושה מובטחת, שהעמידה תמורה מלאה בהתאם להסכם וכי ההלוואה לא נפרעה. לפי טענתה, מניות סיטון היו רק "אבני דרך" ובטוחה להשבת הכספים, ולא תשלום שסילק את החוב. עוד טענה כי היא עצמה נפלה קורבן להתנהלות בעל המניות בחברה וכי אין לתת אמון בגרסתו.
בית המשפט דחה תחילה את טענות הסף של נפולוני, ובהן הטענות להעדר תצהיר, אי-התאמת ההליך, התיישנות ושיהוי. נקבע כי בקשה למתן הוראות היא מסגרת מתאימה לבירור מחלוקת הנוגעת ישירות לנכסי חברה בהליך חדלות פירעון, וכי בתביעות נאמן חל כלל גילוי ביחס למועד תחילת מרוץ ההתיישנות.
בליבת ההכרעה עמדה השאלה אם הסכם ההלוואה היה חוזה למראית עין. השופטת הדגישה כי מי שטוען לחוזה כזה נושא בנטל הוכחה מוגבר, וכי השאלה נבחנת על פי מכלול נסיבות המקרה. לאחר בחינת הראיות קבעה: "איני סבורה כי הנאמן עמד בנטל זה". בין היתר צוין כי הנאמן לא זימן לעדות את בעל המניות שעל דבריו הסתמך, ולכן לא ניתן היה לקבל את גרסתו מבלי שנחקר עליה.
בית המשפט קבע עוד כי נפולוני פעלה לפי הסכם ההלוואה: 2.5 מיליון שקל הועברו לחשבון החברה, ו-500 אלף שקל נוספים הועברו לחברה שהחזיקה במחצית השנייה של א.י.ה. מנגד קיבלה נפולוני את הבטוחות שנקבעו בהסכם, ובהן ערבויות, שעבוד על המקרקעין והתחייבות בקשר למניות סיטון. לא הובאה ראיה שהכספים הועברו לסיטון, ולא הוגשה חוות דעת שהראתה כי שווי מניות סיטון היה שווה לגובה ההלוואה. לכן נקבע שלא הוכח שמדובר בעסקת מכר מוסווה.
גם הטענה החלופית שלפיה מימוש מניות סיטון סילק את מלוא ההלוואה נדחתה. בית המשפט קבע כי מימוש בטוחה אחת מתוך מספר בטוחות אינו מוכיח שהחיוב כולו פקע, במיוחד כאשר לא הוכח ששווי המניות הגיע לגובה החוב. עם זאת, נפולוני לא רשאית להתעלם מעצם המימוש: נקבע כי נטילת המניות וההתנהגות בהן כבעלים הייתה מימוש של הבטוחה, ולכן בעת חישוב החוב יש להפחית את ערך המניות במועד מימושן.
השופטת התייחסה גם להתנהלות מאוחרת של נפולוני בקשר למניות א.י.ה. וקבעה כי היא מעוררת "תהיות קשות ואי-נוחות רבה". בין היתר צוין כי מנהל המשיבה הודה שהמסמכים שהציג חסרו אימות חתימה כדין, וכן שנמנע במכוון מדיווח על העברת מניות לרשויות מיסוי מקרקעין משיקולי כדאיות כלכלית והרצון להתחמק מתשלום מס. למרות זאת נקבע כי עניינים אלה אינם פוגמים בשעבוד על המקרקעין, שנרשם כבר ב-2018 מכוח הסכם ההלוואה, וכי סוגיית הבעלות במניות חורגת מהסעדים שנדונו בבקשה.
סוגיה נפרדת הייתה העובדה שנפולוני לא הגישה תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון. בית המשפט קבע כי "מחדלה של המשיבה מלהגיש תביעת חוב בולט בחומרתו", וכי נושה מובטח המבקש לממש בטוחה חייב להגיש תביעת חוב. לכן נפולוני אינה רשאית לממש את השעבוד כל עוד לא הגישה תביעה שנבדקה ואושרה. אם הנאמן יפעל למכירת המקרקעין, וללא תביעת חוב בצירוף בקשה להארכת מועד, היא לא תיחשב חלק מהנושים ולא תהיה זכאית להיפרע את חובה הנטען.
לצד זאת נקבע כי עצם אי-הגשת תביעת החוב אינה מוחקת בשלב זה את הזכות הרשומה. כל עוד המקרקעין לא נמכרו, אין במחדל כשלעצמו עילה למחיקת השעבוד. בסיכום דחתה השופטת את הטענה שההסכם היה למראית עין ואת הבקשה למחיקת השעבוד, והבקשה נדחתה.
מספר התיק: חדל"ת 56768-08-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.