בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל תביעה של יורש שביקש להכיר בזכויות שרכש אביו המנוח בדירה בגבעת שמואל מכוח זיכרון דברים שנחתם ב-1980. השופטת יעל טויסטר ישראלי קבעה כי זיכרון הדברים היה הסכם מכר מחייב, כי לפי מאזן ההסתברויות מלוא התמורה שולמה וכי העסקה לא בוטלה ולא הומרה לשכירות ל-30 שנה, כפי שטענו המוכרים. עוד נקבע כי רישום הדירה על שם המוכרים בשנת 2024 הושג במרמה ואינו משקף את הזכויות בדירה. בית המשפט הורה להשלים את רישום הזכויות על שם המנוח או יורשו וחייב את הנתבעים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 60 אלף שקל בתוספת מע"מ.
עורכי הדין שלנו
התובע הוא בנו ויורשו של מי שחתם עם הנתבעים ב-28 במאי 1980 על זיכרון דברים לרכישת הדירה בגבעת שמואל תמורת 2.45 מיליון לירות. במועד החתימה שולמה מחצית מהתמורה, 1.225 מיליון לירות, ועל יתרת התמורה נמסר שיק לפירעון בספטמבר אותה שנה. התובע ביקש להצהיר כי זיכרון הדברים תקף וכי הוא זכאי להירשם כבעל הזכויות, וכן לאכוף את ההסכם ולמנות כונס נכסים לצורך השלמת הרישום.
עמדת התובע הייתה כי "זיכרון הדברים מהווה הסכם מכר מחייב ותקף לכל דבר ועניין", וכי אביו שילם את מלוא התמורה, קיבל את החזקה בדירה ונהג בה כבעלים במשך 42 שנה. לפי גרסתו, המנוח שיפץ את הדירה, נשא בתשלומים הקשורים בה והשכיר אותה לצדדים שלישיים, בעוד שהמוכרים לא העלו בזמן אמת טענה לבעלות. רק לאחר פטירת המנוח, כאשר המשפחה ניסתה להסדיר את הרישום, טענו הנתבעים כי הדירה לא נמכרה.
הנתבעים, מנגד, הכחישו שהתגבש הסכם מכר מחייב. לטענתם, "המנוח חזר בו מכוונתו לרכוש את הדירה", לא שילם את יתרת התמורה, והוסכם כי ימשיך להחזיק בנכס כשוכר וכי התשלום הראשון ייחשב דמי שכירות ל-30 שנה, עד 2010. הם הוסיפו כי התביעה התיישנה וכי אי-השלמת הרישום במשך עשרות שנים גרמה להם נזק ראייתי.
בית המשפט דחה את גרסת הנתבעים. השופטת קבעה כי עדות התובע הייתה אמינה, משכנעת וקוהרנטית, ולעומת זאת מצאה סתירות ושינויי גרסאות בעדויות הנתבעים. היא ציינה כי "מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובע וכי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מגרסת הנתבעים". בין היתר, בית המשפט ייחס משקל לכך שהנתבעים חתמו לאחר מועד התשלום השני על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המנוח, וכן על מסמכים נוספים שנועדו לקדם את העברת הזכויות.
בבחינת תוקפו של זיכרון הדברים קבע בית המשפט כי התקיימו שלושת היסודות הדרושים להסכם מחייב במקרקעין: גמירות דעת, מסוימות ודרישת הכתב. בין הנתונים שעליהם הסתמך היו תשלום מחצית מהתמורה כבר במעמד החתימה, מסירת שיק ליתרה, קביעת פיצוי מוסכם במקרה של הפרה יסודית, פירוט המחיר ומועדי התשלום והסדרת נושאי מיסים והעברת הזכויות. עוד הודגש כי עצם הכוונה לחתום בהמשך על חוזה מפורט לא שללה את תוקפו המחייב של זיכרון הדברים.
המחלוקת המרכזית נגעה לשאלה אם התשלום השני אכן שולם. בית המשפט ציין כי לא הוצגה ראיה ישירה לביצוע התשלום, אך קבע כי הצטברות הראיות הנסיבתיות מטה את הכף לטובת התובע. בין היתר, ייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמו הנתבעים כלל הצהרה כי קיבלו את התמורה המלאה; הנתבעים לא טענו בזמן אמת לאי-תשלום, לא ניסו לממש את הערבות הבנקאית שניתנה להבטחת היתרה ולא שלחו הודעת ביטול. השופטת קבעה כי מכלול הראיות מוביל למסקנה שלפיה גרסת התובע כי התשלום השני נפרע במלואו מסתברת יותר מגרסת הנתבעים.
גם הטענה שהמכר הומר לשכירות ל-30 שנה נדחתה. בית המשפט הצביע על שינויי גרסה מצד הנתבעים ועל כך שלא הוצג הסכם שכירות בכתב לתקופה הנטענת. בנוסף, נקבע כי התנהלות הצדדים במשך עשרות שנים תומכת דווקא בעסקת מכר: המנוח החזיק בדירה, השכיר אותה, הופיע כבעלים ברישומי הארנונה והוריש אותה בצוואתו; מנגד, הנתבעים לא פקדו את הדירה, לא פעלו במשך שנים לגביית שכר דירה או לפינוי המנוח ולא השלימו את רישום הדירה על שמם עד לאחר פטירתו.
בית המשפט דחה גם את טענת ההתיישנות. נקבע כי מדובר בעסקת מקרקעין "כמעט מושלמת" שיצרה יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית בין המוכרים לבין הקונה, ולכן מרוץ ההתיישנות החל רק כאשר הנתבעים כפרו בזכותו של המנוח ובחובת הנאמנות. לפי פסק הדין, הכפירה אירעה בפברואר 2023, כאשר נמסר למשפחת המנוח כי לא התקיימה עסקת מכר. התביעה הוגשה באפריל 2024 ולכן לא התיישנה.
בחלק העוסק במרשם המקרקעין קבעה השופטת כי מדובר במקרה המצדיק תיקון רישום. לדבריה, "רישום הדירה על שם הנתבעים הושג במרמה ואינו משקף כשורה את זכויות הצדדים בדירה". בהתאם לכך התקבלה התביעה, והנתבעים נדרשו לחתום על שטרי מכר, להמציא אישורי מיסים ולבצע את הדרוש להשלמת הרישום. בית המשפט מינה את בא כוח התובע, או עורך דין אחר שיבחר התובע, ככונס נכסים לצורך ביצוע זיכרון הדברים והשלמת הרישום. עם זאת נקבע כי התובע יישא בהוצאות הרישום, משום שהמנוח לא פעל להסדרת זכויותיו במשך השנים.
מספר התיק: ת"א 6245-04-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.