תבע מיליון שקל על הלוואה במזומן: לא הוכיח שהכסף הועבר והתביעה נדחתה

בית משפט השלום בעכו דחה תביעה כספית בסך מיליון שקל, שבה טען התובע כי העניק לנתבע הלוואה במזומן בשנת 2015 ולא קיבל את כספו בחזרה. אף שהתובע הציג הסכם הלוואה וחמישה שיקים של הנתבע, כל אחד בסך 200 אלף שקל, השופטת פרחה ג'ובראן מילר קבעה כי לא הוכח שהכסף הנטען אכן הועבר לנתבע. התובע חויב לשלם לנתבע 25 אלף שקל הוצאות משפט.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

לפי התביעה, ב-27 במרץ 2015 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו הלווה התובע לנתבע מיליון שקל. לטענת התובע, חמישה שיקים בסך 200 אלף שקל כל אחד נמסרו לו להבטחת ההחזר, אך ההלוואה לא נפרעה למרות התחייבויות ואורכות שניתנו לאורך השנים.

הנתבע הכחיש שקיבל את ההלוואה. הוא טען כי השיקים והמסמכים נחתמו בנסיבות אחרות, על רקע עסקת מקרקעין שבה ביקש להשתלב, וכי חמישה השיקים נמסרו לתובע כדי שיוחזקו בנאמנות עד להשלמת העסקה ורישום הקרקע על שמו. לפי גרסתו, הסכם ההלוואה נערך לאחר מכן למראית עין בלבד. הנתבע אף טען כי "מעולם לא נטל הלוואה בפועל מהתובע בסכום הנטען" וכי לא קיבל תמורה בגין השיקים.

הנתבע הציג גם גרסה רחבה שלפיה היה קורבן למעשה מרמה שנמשך שנים סביב אותה עסקת מקרקעין. בית המשפט הדגיש כי אין צורך לקבל את הסיפור הזה במלואו כדי להכריע בתביעה. כבר בפתח ההכרעה כתבה השופטת כי "גרסת הנתבע נשמעת תמוהה עד מופרכת", אך הוסיפה כי נטל ההוכחה מוטל על התובע וכי הוא לא הראה שהעביר לנתבע מיליון שקל במסגרת ההלוואה הנטענת.

בית המשפט הבהיר כי ההליך הוא תביעה חוזית על בסיס עסקת הלוואה, ולא הליך שטרי לגביית השיקים. השיקים, שלא הוצגו לפירעון בבנק ולא הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל, שימשו ראיה שהציג התובע לתמיכה בגרסתו. לכן השאלה המרכזית הייתה אם התובע הוכיח שנתן בפועל תמורה בעד השיקים, כלומר שהעביר לנתבע את כספי ההלוואה.

בפסק הדין פורטו סתירות בין הסכם ההלוואה לבין גרסאות התובע. ההסכם קבע כי הכסף יועבר ללווה באמצעות שיק של המלווה, אך התובע לא הציג שיק כזה וטען בהמשך כי מסר את הכסף במזומן. בחקירתו אף אמר שהסכום נמסר "גם בדולרים וגם בכסף ישראלי". מנגד, בתצהיר אחר טען כי צד שלישי היה מקבל הלוואות עבור הנתבע, ובהליך עלו גרסאות שונות בשאלה אם כספי ההלוואה המסוימת נמסרו ישירות לנתבע או הועברו לאחר.

גם תנאי ההחזר לא תאמו זה את זה. בהסכם נכתב מצד אחד שההלוואה תוחזר בחמישה תשלומים חודשיים שווים, ומצד אחר שהיא תיפרע בתוך שלושה חודשים. לעומת זאת, כל חמשת השיקים נשאו אותו מועד פירעון. בית המשפט ציין גם כי לא נחתם ערב במקום שנועד לכך בהסכם וכי למרות הסכום הגבוה לא נרשמה בטוחה אחרת, כגון משכנתה או משכון.

הקושי המרכזי מבחינת התובע היה היעדר ראיה אובייקטיבית למסירת מיליון השקלים. עוד בשלב מוקדם של ההליך הובהר לו כי הנטל להראות את מקור הכסף, מועדי ההעברה ואופן התשלום כבד במיוחד. למרות זאת, הוא לא הציג דפי חשבון, קבלות, דיווחים בזמן אמת או אסמכתאות אחרות שמראות כי משך או החזיק סכום כזה לצורך ההלוואה. הוא גם אישר שלא החתים את הנתבע על מסמך נפרד המאשר קבלת מיליון שקל במזומן.

השופטת התייחסה גם להליך פשיטת רגל שנפתח נגד התובע בשנת 2014, חודשים לפני מועד ההלוואה הנטענת. נקבע כי בזמן אמת התובע לא דיווח במסגרת ההליך על מתן הלוואה של מיליון שקל ועל זכותו הנטענת לקבל את הכסף בחזרה. בדוח על חובות ונכסים מאפריל 2015 ובדוח הכנסות והוצאות לחודשים מרץ ואפריל 2015 לא הופיעה ההלוואה. בית המשפט קבע כי מחדל זה עשוי להשליך על מהימנותו ולחזק את גרסת ההגנה שלפיה ההסכם אינו משקף הלוואה שניתנה בפועל.

התובע טען כי דיווח על החוב לרשויות המס, אך לפי פסק הדין לא הוכח דיווח בזמן אמת לשנת 2015. הצהרת הון שכללה את ההלוואה הוגשה לרשויות המס רק בשנת 2019. בית המשפט קבע כי דיווח מאוחר כזה, כשלעצמו, אינו ראיה מספקת לכך שהכסף אכן הועבר לנתבע במרץ 2015.

התובע ניסה להסתמך גם על הקלטות ותמלילים. באחת ההקלטות יוחסה לבנו של הנתבע אמירה על "מיליונים" בין הצדדים, אך בית המשפט קבע שאין לדעת מתי הוקלטה השיחה, שהבן לא היה עד למסירת ההלוואה ושאי אפשר להסיק שהאמירה מתייחסת לחוב המסוים שנדון בתביעה. עוד צוין שלא הוצגה הקלטה שבה הנתבע מודה במפורש שקיבל את ההלוואה נשוא התביעה ושנותר חייב בגינה מיליון שקל.

עד נוסף, שלא היה צד להלוואה הנטענת, העיד על הרקע לעסקת המקרקעין ועל כך שהנתבע נכנס לטיפול בעניינה לאחר שהוא עצמו היה מעורב בה. בית המשפט מצא את עדותו פשוטה ואמינה וקבע שהיא עשויה לתמוך ברקע לגרסת הנתבע, אך הדגיש כי העד אינו יכול להעיד מידיעה אישית על מתן ההלוואה או על נסיבות מסירת השיקים.

במהלך ההליך הוגשה גם הודעה לצד שלישי נגד אדם שהיה מעורב, לפי הטענות, בעסקת המקרקעין. ההודעה נמחקה בינואר 2025 לאחר שנמסר כי אותו אדם נפטר, ללא צו להוצאות. מחיקת ההודעה לא שינתה את השאלה המרכזית שנותרה להכרעה בין התובע לנתבע.

בסיכום קבע בית המשפט כי התובע לא עמד ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי להראות שנתן לנתבע הלוואה של מיליון שקל. השופטת סיכמה: "התובע לא הוכיח את תביעתו ומשכך אני מורה על דחייתה". לאחר הליך שנמשך למעלה מחמש וחצי שנים וכלל שלוש ישיבות הוכחות ומספר ישיבות קדם משפט, נפסקו לחובת התובע הוצאות בסך 25 אלף שקל. מספר התיק: ת"א 31417-12-20.