בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה תביעה של אחים טובים אנחנו (שותפות מוגבלת) בסך 3,350,650 שקל, שנשענה בין היתר על המחאה שנמסרה לה לטענתה כבטוחה להתחייבות אישית להשבת השקעתה. השופט יעקב שקד קבע כי השותפות לא הוכיחה שהנתבע חתם על ההמחאה, וכי גם אילו היה מניח שהחתימה הוכחה, יש לאמץ את גרסת הנתבע שלפיה ההמחאה נועדה להבטיח הקצאת מניות ואופציות במחיר סמלי, התחייבות שקוימה. התביעה נדחתה במלואה, והשותפות חויבה בהוצאות בסך 150,000 שקל.
עורכי הדין שלנו
המחלוקת נולדה על רקע השקעה בחברה המרכזית לחדשנות ועידוד הייטק בע"מ, ISRAEL IT. לפי פסק הדין, הנתבע החזיק ב-25% ממניות החברה והציע למייסדי השותפות להשקיע בה. בפברואר 2021 נחתם הסכם אופציה שאפשר גיוס של מיליון דולר בתמורה ל-30% מהון החברה. בהמשך התאגדה קבוצת משקיעים במסגרת השותפות התובעת והעבירה את סכום ההשקעה לחברה.
באפריל 2021 נחתמו כתב התחייבות והסכם השקעה. בהסכם ההשקעה התחייבה החברה להקצות לתובעת 10.15% ממניותיה כנגד השקעה בסך 3,350,650 שקל, שהיה אז שווה ערך למיליון דולר. ביוני 2021 הוקצו לתובעת 29,202 מניות, שהיוו 10.15% ממניות החברה, ובאותו יום נחתם הסכם מיזוג עם אר.די. לבנט בע"מ תחת חברת האחזקות הציבורית גרופ 107. ביולי 2021 הסכימו מייסדי השותפות כי מחיר מימוש האופציות שניתנו להם ישתנה ממחיר סמלי של 0.01 שקל למחיר השוק של המניה.
בלב ההליך עמדה המחאה על סך 3,350,650 שקל. במרץ 2023 הציגה התובעת את ההמחאה לפירעון, אך הבנק סירב לכבדה מן הסיבות "אין כיסוי מספיק" ו"חתימת המושך אינה תקינה". הנתבע הגיש לאחר מכן תלונה במשטרה בטענה לזיוף חתימה ותרמית, התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע ההמחאה, והנתבע הגיש התנגדות. בהמשך הוגשה התביעה המתוקנת, שכללה עילות שטריות וחוזיות וכן טענות למצגי שווא, ערבות, עשיית עושר ולא במשפט והרמת מסך.
התובעת טענה כי ההמחאה נמסרה כבטוחה להתחייבותו האישית של הנתבע להשיב את מלוא ההשקעה אם שווי אחזקותיה לאחר ההנפקה לא יהיה משביע רצון. לשיטתה, ההתחייבות ניתנה בתמורה להסכמה לשינוי מחיר מימוש האופציות ולוויתור שנדרש לצורך המיזוג וההנפקה. היא טענה כי ביולי 2021 הנתבע מסר המחאה חתומה, וכי במעמד המסירה הושלמו בה הסכום, מועד הפירעון ושם המוטב. עוד טענה כי לאחר שדרשה לעמוד בהתחייבויות קיבלה תגובות "לקוניות ומתחמקות".
הנתבע הציג גרסה אחרת. הוא טען כי מסר כבר בינואר 2021 המחאה ריקה, ללא חתימה או פרטים, כ"מחווה של ערבות" וכ"מפגן ביטחון" שנועדו להרגיע את החשש שהחברה לא תקצה את המניות והאופציות שהובטחו. לטענתו, אותה התחייבות קוימה עם הקצאתן. הוא הכחיש שחתם על ההמחאה וטען כי החתימה עליה זויפה, וכן הכחיש שהתחייב אישית להשיב את כספי ההשקעה או שנוצרה כלפיו חבות חוזית אחרת.
בשלב הראשון בחן בית המשפט את העילה השטרית. נקבע כי משהנתבע הכחיש את חתימתו, הנטל להוכיח שהחתימה היא שלו מוטל על התובעת. השופט כתב: "התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע חתם על ההמחאה". אף אחד מעדי התובעת, כך נקבע, לא העיד שראה את הנתבע חותם עליה. גם העד מטעם התובעת שאמר כי ההמחאה נמסרה חתומה לא ראה את פעולת החתימה עצמה, ובית המשפט ציין כי הוא ייצג את התובעת ואף קיבל שכר במניות גרופ, ולכן היה בעל עניין גם במישור המסחרי.
בית המשפט הוסיף כי התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה בנוגע לחתימה, אף שבמקרה של מחלוקת רצינית על אמיתות חתימה ראוי להגיש חוות דעת כזו. מנגד, הנתבע הציג דוגמאות חתימה על המחאות אחרות. השופט ציין כי בהשוואה שערך, החתימה שעל ההמחאה "נחזית שונה לגמרי" מהדוגמאות שהגיש הנתבע. עם זאת, ההכרעה לא נוסחה כקביעה פוזיטיבית שהחתימה זויפה, אלא ככישלון של התובעת להוכיח את חתימת הנתבע.
בית המשפט קבע שגם אם היה מניח לטובת התובעת שהחתימה הוכחה, התביעה עדיין אינה מתקבלת. לאחר שמיעת העדים הוא אימץ את גרסת הנתבע שלפיה ההמחאה נועדה להבטיח את הקצאת המניות והאופציות במחיר סמלי, וקבע שהתחייבות זו קוימה. במקביל נדחו גרסאות עדי התובעת לגבי התחייבות אישית להשבת ההשקעה עקב שינוי מחיר האופציות.
אחד הנימוקים המרכזיים היה ריבוי הגרסאות שהציגה התובעת לאורך הדרך. בפסק הדין פורטו גרסאות שונות: ממכתב דרישה ראשון שבו ההמחאה כלל לא הוזכרה, דרך תיאור שלה כ"שיק ביטחון" מטעם דבוקת השליטה, ועד טענות כי נועדה לפצות על הוויתור על מחיר המימוש הסמלי או לשמש תנאי מסחרי שאפשר את ההנפקה. השופט קבע כי "שלל גרסאות שונות אלה מוביל למסקנה כי אין ליתן אמון בטענות התובעת" בכל הנוגע לנסיבות מתן ההמחאה.
נימוק נוסף נגע להיגיון העסקי של הגרסה. בית המשפט התקשה לקבל מצב שבו השקעה עסקית תהיה נטולת סיכון, כך שאם ביצועי גרופ לא ישביעו רצון יוחזר מלוא סכום ההשקעה, ובד בבד התובעת תוכל ליהנות מעליית ערך. עוד נקבע כי לא הוצג היגיון לכך שהנתבע לבדו יערוב להתחייבויות בעלי המניות האחרים במיליוני שקלים, או לכך שהתחייבות בגובה מלוא ההשקעה תינתן כנגד שינוי שנגע רק לחלק מהזכויות שניתנו במסגרת האופציות.
בית המשפט קבע גם כי לא הוצג מסמך כתוב התומך בערבות האישית הנטענת. בפסק הדין צוין כי מדובר בהתחייבות נטענת של מיליוני שקלים בין גורמים עסקיים מנוסים, שפעלו באמצעות הסכמים מפורטים בשלבים אחרים של העסקה. השופט קבע כי הראיות שהוצגו אינן עוברות את המשוכה הגבוהה הדרושה להוכחת הסכם בעל פה מסוג זה. עד מטעם התובעת אף העיד כי למיטב זכרונו היו טיוטות ששיקפו שינויים בעסקה, אך טיוטות כאלה לא הוצגו, וההימנעות מהצגתן פעלה לחובת התובעת.
בית המשפט קבע שגם מועד המסירה הנטען מחליש את גרסת התובעת. מייסדי השותפות הודו בעדותם כי ההמחאה נמסרה רק כשבוע לאחר החתימה על המסמך ששינה את מחיר מימוש האופציות. בית המשפט קבע שהדבר אינו מתיישב עם טענתם שמסירת ההמחאה הייתה "תנאי בלעדיו אין" לוויתור על הזכויות. השותפות גם לא הציגה רישום פגישה, מסרונים, נתוני מיקום או ראיות חפציות אחרות שיכלו לתמוך במועד המסירה הנטען.
גם בהקלטות ובתכתובות וואטסאפ שהוספו כראיות לא מצא בית המשפט את הקשר המפורש שלו טענה התובעת. בית המשפט קבע שלא מצא בהן אמירה של הנתבע המקשרת במפורש בין מסירת ההמחאה לבין הוויתור על מחיר המימוש כפי שטענה התובעת. ביחס לתכתובת מיולי 2021 נקבע כי העובדה שההמחאה אינה מוזכרת במפורש, אף שלשיטת התובעת היא הייתה תנאי יסודי לוויתור שכבר נעשה, מחלישה את גרסתה באופן משמעותי.
בסיכומיה העלתה התובעת גם טענה חדשה בדבר מניות שהחברה הייתה אמורה להקצות למייסדיה. בית המשפט דחה אותה כהרחבת חזית, והוסיף כי אחד מעדי התובעת עצמו השיב שאין לתובעת טענה ביחס למניות שהוקצו לה. מנגד, הנתבע טען שההסכם הנטען היה בלתי חוקי לפי דיני ניירות ערך, אך השופט הבהיר כי אינו נדרש להכריע בסוגיה זו לנוכח יתר קביעותיו.
בסופו של דבר נדחתה התביעה במלואה. התובעת חויבה לשלם לנתבע הוצאות הליך בסך 150,000 שקל, ובית המשפט הורה להעביר לנתבע, באמצעות בא כוחו, את הערבות להוצאות שהפקידה התובעת.
ת"א 29121-06-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.