בית משפט השלום בנתניה קיבל בחלקה תביעה נגד איי.די.אי טכנולוגיות בע"מ לתשלום עמלות בגין שני פרויקטים למכירת מערכות התפלת מים. השופטת ליאת הר ציון קבעה כי התובע זכאי ליתרת עמלה בגין עסקת RO, לאחר שלא הוכח שוויתר על 23% מהעמלה, אך דחתה את דרישתו לעמלה בגין עסקת MED משום שלא הוכח שהיה "הגורם היעיל" בקשירת אותה עסקה. איי.די.אי חויבה לשלם לתובע 205 אלף שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן 35 אלף שקל הוצאות ושכר טרחה ואגרת משפט בסך 17 אלף שקל.
עורכי הדין שלנו
התביעה הוגשה בידי יועץ וחברת א.ב. אוליבר - ייעוץ בע"מ. לפי פסק הדין, ההתקשרות עם איי.די.אי התבססה על הסכם מ-9 באוגוסט 2012 למתן שירותים בתחום פרויקטים מיוחדים. ההסכם קבע תשלום חודשי של 45 אלף שקל בתוספת מע"מ עבור 125 שעות עבודה בחודש, ולצדו עמלה בשיעור 0.4% ממחיר מכירת הציוד בפרויקטים הרלוונטיים, בתנאי שהקבלן יהיה גורם יעיל בקשירת העסקה.
המחלוקת הראשונה נגעה לעסקת RO עם חברת רליינס ההודית. עצם הזכאות לעמלה בגין העסקה לא הייתה שנויה במחלוקת, אך איי.די.אי הפחיתה 23% מן העמלה. התובע טען כי ההפחתה הייתה חד-צדדית וכי מעולם לא הסכים לה. בעדותו אמר: "אני לא מוצא שום הצדקה לעונשים, לא יודע על סמך מה באים עונשים, יש עסקאות מצוינות". מנגד טענה איי.די.אי כי בזמן אמת התבקשה הסכמתו להפחתה והוא נתן אותה, וכי בהמשך הותיר לעצמו "שביל פירורים ראייתי" כדי לטעון בדיעבד שלא הסכים.
בית המשפט קבע כי ההפחתה לא עוגנה בהסכם וכי הטענה המרכזית של איי.די.אי היא למעשה טענה לוויתור על זכות חוזית. השופטת ציינה כי ויתור כזה דורש תשתית ראייתית מוצקה וברורה, ובחנה בין היתר את ההתכתבויות שנשלחו בזמן אמת. באותן התכתבויות הופיעו דרישות לתשלום העמלה ללא ההפחתה וביטויי הסתייגות מהקיזוז. על רקע זה קבעה: "איני סבורה כי הוכח ויתור על זכותו, אלא כי יש לקבל את טענתו כי ענין זה נותר לבירור בין הצדדים".
השופטת הוסיפה כי גם גרסת הנתבעת עצמה הכירה בכך שסוגיית ה-RO הועלתה לאורך השנים. לדבריה, מנהל הנתבעת יכול היה ללמוד מהתנהלות התובע שהוא אינו שבע רצון מן ההפחתה. עוד נקבע כי לא נאמר לתובע בהתכתבויות שאם יסרב להפחתה תופסק ההתקשרות עמו, ולכן האפשרות הזאת לא הוצבה בפניו בזמן אמת. בית המשפט גם מצא שאיי.די.אי לא הוכיחה בראיות שהפחתה דומה בוצעה לסוכנים אחרים ולא הציגה תשתית כלכלית המלמדת מדוע נדרשה ההפחתה. "הנתבעת לא הוכיחה את ההפחתה הנטענת בראיות, ואת טעמיה", נכתב בפסק הדין.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את חישוב התובע לגבי בסיס העמלה. התובע טען שיש לגזור את העמלה מהיקף רחב יותר של עסקת ה-RO, ואילו איי.די.אי טענה שההסכם מגדיר את בסיס החישוב כמחיר מכירת הציוד בלבד. השופטת אימצה בעניין זה את עמדת הנתבעת ואת החישוב שהוצג מטעמה. בהתאם לכך נקבע כי יתרת העמלה המגיעה לתובע בעסקת RO היא 56,993 דולר.
המחלוקת השנייה נגעה לעסקת MED. התובע טען כי היה מעורב בפעילות הקשורה לפרויקט, השתתף בדיונים, ייעץ בנושאים מקצועיים וסייע בהתנהלות מול הלקוח, ולכן דרש עמלה בשיעור 0.4%. איי.די.אי טענה שהפעילות הזאת הייתה ייעוץ פנימי שנכלל בתשלום החודשי ולא הפכה אותו לגורם היעיל בקשירת העסקה. מנהל הנתבעת העיד כי התובע "תוגמל באופן שוטף מחודש בחודשו במסגרת ההתקשרות איתו כקבלן", וכי תשלום נוסף נועד לעסקאות שבהן היה גורם יעיל בקשירתן.
בית המשפט קבע שהראיות אכן מלמדות שהתובע היה פעיל בהתכתבויות ובייעוץ הנוגע ל-MED, אך לא הוכיחו כי היה הגורם היעיל בקשירת העסקה. השופטת נתנה משקל גם לכך שלא נמצאה בחומר הראיות דרישה בזמן אמת לתשלום עמלת MED, בניגוד להתנהלות סביב עמלת ה-RO. היא קבעה כי מן ההתנהלות ניתן להסיק ששכר הייעוץ כלל גם את הפעולות הקשורות ל-MED. עוד ציינה כי גם אילו היה מדובר בייעוץ החורג מן ההסכם, לא הוגשה חוות דעת המכמתת את היקף העבודה ושוויה, ולא נטענה עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. רכיב זה של התביעה נדחה.
איי.די.אי העלתה גם טענת יריבות, ולפיה הזכות החוזית הייתה של חברת הייעוץ ולא של התובע באופן אישי. פסק הדין מתאר כי התביעה הוגשה תחילה בידי התובע, לאחר מכן צורפה החברה, וכי תביעת החברה נדחתה בהסכמה מחמת התיישנות למעט זכות תביעה בסך 10,000 דולר. למרות זאת, השופטת דחתה את טענת היעדר היריבות כלפי התובע. היא קבעה כי לשון ההסכם והאופן שבו הצדדים התנהלו לאורך השנים תומכים במסקנה שההתקשרות הייתה עם החברה ועם התובע גם יחד, כאשר השירות היה אמור להינתן על ידו באופן אישי.
בסיכום פסק הדין התקבלה התביעה בחלקה. איי.די.אי חויבה לשלם לתובע 56,993 דולר בגין עסקת RO, ובית המשפט העמיד את הסכום על 205 אלף שקל לפי החישוב שפורט בפסק הדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף נפסקו הוצאות ושכר טרחה בסך 35 אלף שקל ואגרת משפט בסך 17 אלף שקל. הדרישה לעמלה בגין עסקת MED נדחתה.
ת"א 32057-06-19
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.