בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעה של אישה לביטול הסכם ממון וגירושין שאושר בשנת 2019, לאחר שקבע כי לא הוכחו עושק, הטעיה, הסתרת נכסים או פגם ברצונה החופשי במועד החתימה. במקביל, בתביעה כספית שהגיש בעלה לשעבר בנוגע לכספים שהוחזקו בנאמנות לאחר מכירת דירת הצדדים, התקבלה התביעה בחלקה: הנאמן נדרש להעביר לבעל לשעבר 53,149.32 שקל, והאישה חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל שישולמו מכספי הנאמנות.
השופט משה בראון הכריע בשני הליכים שנוהלו בין בני הזוג לשעבר. בהליך הראשון ביקשה האישה לבטל הסכם ממון שעליו חתמו הצדדים ושאושר בבית המשפט ב-7 בנובמבר 2019. בהליך השני ביקש הבעל לשעבר לקבל 110 אלף שקל מתוך כספי האישה שהוחזקו אצל נאמן, בטענה לחובות שונים שנוצרו מכוח הסכם הגירושין וההתנהלות הכספית בין הצדדים.
לפי פסק הדין, בני הזוג נישאו בשנת 2006 והתגרשו בבית הדין הרבני בירושלים בפברואר 2019. האישה טענה כי לאורך הנישואין סבלה מאלימות, אונס והתעללות נפשית מצד בעלה, וכי בעקבות האלימות הנטענת נכנסה למקלט לנשים נפגעות אלימות. הבעל לשעבר כפר בגרסה זו וטען כי כניסתה למקלט לא הייתה מוצדקת. שתי התביעות שנדונו בפסק הדין עסקו בתוקף הסכם הממון ובכספים שהוחזקו בנאמנות.
בהסכם שאושר בשנת 2019 נקבע בין היתר כי דירת הצדדים תימכר, המשכנתא תסולק מן התמורה והיתרה תחולק ביניהם בחלקים שווים. עוד הוסכם שלא ייערך ביניהם איזון משאבים, שכל צד יישאר הבעלים של נכסיו, עסקיו וזכויותיו הסוציאליות הרשומים על שמו, ושכל צד מוותר על זכויותיו כלפי הצד האחר בהתאם להסכם.
האישה טענה כי ההסכם נחתם בחוסר תום לב, בהטעיה, בעושק ובניצול מצבה הנפשי הקשה. לדבריה, הייתה בפוסט טראומה, פחדה מבעלה לשעבר, קיבלה טיפול נפשי ותרופתי ולא חתמה מתוך רצון חופשי. היא טענה גם שהבעל לשעבר הסתיר נכסי מקרקעין, חשבונות בנק, כלי רכב, זכויות סוציאליות ומוניטין מקצועי, וכן טענה שעורכת הדין שייצגה אותה לא הגנה כראוי על זכויותיה ולחצה עליה לחתום.
הבעל לשעבר טען מנגד כי ההסכם אושר כדין לאחר משא ומתן ממושך, טיוטות ודיון בבית המשפט, וכי האישה הבינה את תוכנו וחתמה מרצונה. הוא הכחיש הסתרת נכסים וכספים, הציג מסמכים לגבי נכסים ותנועות כספיות וטען שחלק מהכספים שעליהם הצביעה האישה היו כספי מתנה שקיבל מסבתו ושמר בנפרד. בעדותו תיאר את אותה עתודה כספית כ"קרחון", והסביר: "קרחון הכוונה אותו גוש קרח שאתה צורך ממנו ולאט לאט נמס לצערי...".
בית המשפט קבע כי תביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין מחייבת נטל ראייתי כבד במיוחד. בפסק הדין הובהר כי ניתן לתקוף פגם בכריתת ההסכם, כגון עושק, הטעיה או טעות, בתביעה לביטול, אך טענה נגד הליך האישור השיפוטי עצמו מקומה בדרך של ערעור. לכן נדחתה גם טענת חוסר הסמכות שהעלתה האישה לראשונה בסיכומיה, הן משום שהייתה הרחבת חזית והן לגופה.
ביחס לטענת העושק קבע בית המשפט כי לא הוכח שמצבה הנפשי של האישה במועד החתימה שלל ממנה יכולת לגבש רצון חופשי. המסמכים הרפואיים שהוגשו היו ממועדים מאוחרים יותר, ולא הוגשה חוות דעת מומחה שקשרה את מצבה ישירות למועד אישור ההסכם. עוד נקבע שלא הוכח כי תנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, תנאי שנדרש לצורך עילת העושק.
גם טענות הסתרת הנכסים נדחו. בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר של הבעל לשעבר לנכסים מסוימים שעליהם הצביעה האישה, כי הוצג הסבר שלא נסתר לחשבונות ולכספים, וכי לא הוכחה הסתרה של המוניטין או תיקי לקוחות בעלי שווי. לגבי עורכת הדין שייצגה את האישה בעבר, השופט כתב שמצא את עדותה מהימנה וכי ספק אם הוכח ייצוג רשלני. הוא הוסיף שגם ייצוג רשלני, כשלעצמו, אינו מבטל הסכם ממון כלפי בן הזוג, אלא נדרש קשר לפגם מהותי בהסכמה או בכריתה. בסיכומו של חלק זה נקבע כי האישה לא הרימה את הנטל הכבד לביטול ההסכם, ותביעתה נדחתה.
לאחר מכן עבר בית המשפט לתביעה הכספית של הבעל לשעבר, שהורכבה מ-13 רכיבי חוב. בין הרכיבים שנפסקו לטובתו היו 15,171 שקל בגין סילוק הלוואה משותפת, 6,958 שקל עבור ביטוח משכנתא, 7,180 שקל בגין תשלומים לקופת חולים, 1,623 שקל עבור קייטנות, 10,000 שקל בגין חילוט שיק ביטחון, 3,000 שקל הוצאות משפט מהליך קודם, 1,000 שקל בגין חילוט ערבות, 9,782 שקל בגין החזרי הלוואה ו-12,548 שקל בגין התחשבנות בדמי תיווך. רכיב אגרות התקבל רק בסך 38 שקל.
מנגד, בית המשפט דחה את דרישת הבעל לשעבר ל-24,135 שקל בגין תשלומי משכנתא, וקיבל את טענת האישה כי הוא חייב לה 14,150.68 שקל בגין דמי שימוש, סכום שנוכה מן החיוב הכולל. הוא דחה גם דרישה ל-16,440 שקל שהבעל ביקש לקבל בשל סיוע בשכר דירה שהאישה קיבלה. בית המשפט ציין כי אף שלשון ההסכם מאפשרת קיזוז סיוע, "לא יעלה על הדעת" לפרש את ההסכם כך שהבעל לשעבר ייהנה מהטבה שניתנה לאישה עקב היותה יוצאת מקלט, כאשר טענתה היא שהוא שהיכה אותה. רכיב נוסף של 10,500 שקל להשבחת נכס נדחה לאחר שהבעל ויתר עליו בסיכומיו.
במהלך הדיון באחד הרכיבים התנגדה האישה לחיוב שנבע מהסכם הגירושין ואמרה בחקירתה: "זה בדיוק ההסכם שאני לא הסכמתי ובכח החתימו אותי עליו". בית המשפט לא קיבל את טענתה בעניין אותו רכיב, וקבע כי הוכח שהיא הייתה צריכה לשאת במחצית התשלום.
בסיכום החישוב קבע בית המשפט כי רכיבי החוב שהוכחו מסתכמים ב-67,300 שקל, ומסכום זה יש להפחית 14,150.68 שקל שהבעל לשעבר חייב לאישה. החיוב הסופי הועמד על 53,149.32 שקל, שיועבר לבעל לשעבר מתוך כספי הנאמנות. יתרת כספי הנאמנות תועבר לאישה לאחר תשלום 25 אלף שקל שנפסקו לחובתה כהוצאות ושכר טרחה.
מספרי התיקים: תה"ס 15611-02-23; תלה"מ 15899-01-23.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.