במשך שנים נעשו ניסיונות לקדם מפגשים בין האב לבתו, תחילה במרכז קשר ובהמשך באמצעות יחידת הסיוע. המפגשים הצטמצמו ולבסוף נפסקו לחלוטין, בעוד האם נותרה לשאת לבדה בטיפול היומיומי בקטינה. במקביל השתנה מצבו הכלכלי של האב, שהיה סטודנט בעת שנקבעו המזונות והפך למהנדס בעל כושר השתכרות גבוה יותר. בית המשפט קבע כי שני השינויים מצדיקים בחינה מחודשת של הסכום.
בפסק הדין הקודם, שניתן בהסכמת הצדדים בנובמבר 2019, חויב האב לשלם מזונות בסך 1,600 שקל בחודש, מחצית מעלות גן ילדים לפי תעריף עירוני ומחצית מהוצאות הבריאות החריגות.
צריכים עו"ד?
באותה תקופה נקבע כי האב ייפגש עם בתו במרכז קשר אחת לשבועיים, ובהמשך תוכננה הרחבה של המפגשים. בפועל, ההליך לא התקדם. בית המשפט ציין כי האב הסתייג מהמפגשים, חלקם לא התקיימו בשל סירובו ובהמשך הם צומצמו לאחת לחודש עד שנפסקו לחלוטין. ביוני 2021 נקבעה משמורת הקטינה אצל האם, וההורים הופנו להדרכה ולבחינה נוספת של אופן קיום המפגשים, אך האב לא חידש את הקשר. בנובמבר 2024 הגישה האם תביעה להגדלת המזונות. היא טענה כי היא מגדלת את הקטינה ללא סיוע מהאב, כי נקלעה לחובות ונאלצה לפתוח בהליך חדלות פירעון וכי פסק הדין הקודם לא נתן מענה מלא להוצאות החינוך. האב טען כי לא חל שינוי נסיבות מהותי וכי האם מנסה לחייבו בהוצאות שלא נכללו בפסק הדין הקודם. האב טען גם כי האם אינה מאפשרת את חידוש המפגשים. בית המשפט מצא כי דווקא האם היא שפתחה בהליך שנועד להסדיר את חידוש הקשר, בעוד האב לא הגיש תביעה בעניין ולא פעל באופן פעיל לקידומו. ניסיון לקיים מפגש באמצעות יחידת הסיוע לא הבשיל לפגישה אפקטיבית, והקטינה נותרה ללא קשר עם אביה ושוהה עם האם כל הזמן.
השופטת ענת אלפסי, סגנית נשיא בית המשפט, קבעה כי חל שינוי משמעותי בפער הכלכלי בין ההורים. בעת ההליך הקודם היה האב סטודנט להנדסה, טרם השתלב בשוק העבודה ונשא בשכר לימוד שנתי של 12,500 שקל. האם השתכרה אז כ-5,800 שקל בחודש ולא היו לה חובות חריגים. בהליך הנוכחי נקבע כי האב הוא מהנדס וכושר השתכרותו עומד על 16 אלף שקל בחודש. לחשבונו הופקדו 250 אלף שקל מחיסכון שצבר ואשר הועבר אליו בידי אביו. לאחר הפחתת הוצאותיו האישיות וחלקו בהוצאות בית הוריו, העמיד בית המשפט את הכנסתו הפנויה על לפחות 12,500 שקל בחודש. האם משתכרת 6,565 שקל בחודש, חשבון הבנק שלה נמצא ביתרת חובה והיא משלמת 1,800 שקל בחודש במסגרת הליך חדלות הפירעון. לאחר הוצאותיה האישיות, השתתפותה באחזקת בית אמה והתשלום בהליך חדלות הפירעון, נקבע כי נותרת בידיה הכנסה פנויה של כ-1,000 שקל בחודש. בית המשפט קבע כי פערי ההכנסה והיעדרם המוחלט של זמני השהות הם שינויים מהותיים שלא ניתן היה לצפותם בעת מתן פסק הדין הקודם. עוד נקבע כי התעלמות מהם תוביל לתוצאה בלתי הוגנת. בשל הפער הכלכלי המשמעותי ובשל העובדה שהקטינה שוהה עם האם בלבד, הועמד חלקו של האב במזונותיה הקבועים על 100 אחוזים.
צרכיה השוטפים של הקטינה, ובהם מזון, ביגוד, בריאות ונסיעות, הועמדו על 1,600 שקל בחודש. הוצאות החינוך הועמדו על 400 שקל בחודש, לרבות התשלומים לבית הספר, החוגים, הצהרון ודמי הטיפול. חלקה של הקטינה בהוצאות המדור בבית סבתה הועמד על 200 שקל בחודש. בסך הכל נקבע כי צרכיה הקבועים מסתכמים ב-2,200 שקל בחודש.
האב חויב לשלם את הסכום החל ממועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך. התשלום יוצמד למדד המחירים לצרכן ויעודכן אחת לשלושה חודשים. קצבת הילדים ומענק החינוך יועברו לאם ללא קיזוז. הוצאות רפואיות שאינן ממומנות במלואן בידי קופת החולים, ובהן טיפולי שיניים, משקפיים וטיפולים רגשיים והתפתחותיים שהומלצו בידי הרופא המטפל, ימומנו בידי ההורים שווה בשווה, בכפוף להצגת האישורים והאסמכתאות שנקבעו בפסק הדין.
בית המשפט הבהיר כי האב רשאי לפעול בכל עת לחידוש הקשר עם בתו. לשם כך הוא יוכל לפנות ליחידת הסיוע בבקשה לקיים תחילה שיחה פרטנית, ולאחריה ניתן יהיה לבחון בהדרגה דרך לחידוש קשר יציב וקבוע.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.